אחרי שענינו על השאלות הנצחיות למה אין פרופיל 100 ולמה יש נעליים אדומות בצבא, החלטנו להמשיך במסורת ולענות לכם על השאלות החשובות באמת בשירות הצבאי שלכם.
הכומתה היא כנראה הפריט שנאבד הכי הרבה בצה"ל, וגם הפריט שמצריך הכי הרבה התעסקות מצד החייל. גילוח, מריטה ואפילו שריפה – מה לא יעשה החייל בשביל להפוך את החתולה שקיבל בבקו"ם למה שיהיה ראוי להיקרא כומתה. אבל למה היא ממקומת דווקא על כתף שמאל ולא ימין? הנה התשובות.
עם הקמת המדינה וצבא ההגנה לישראל התקיימו דיונים על חוקי הדיגום השונים שיתקיימו בצבא. רוב החוקים התבססו על כללים שהיו מוכרים מצבאות זרים, בעוד האחרים היו ייחודיים לצה"ל. ראשית נקבע שכלל החיילים ינועו עם בגדים אחידים, כלומר מדים. הוחלט שהמדים יהיו בצבע ירוק זית ושלכל חייל צריכה להיות כומתה בכותפת שמאל וכן תג יחידה.
הסיבה לכך שהכומתה ותג היחידה מוקמו בצד שמאל היא אסתטיקה: חיילים צריכים להצדיע באירועים רבים וההצדעה צריכה להיעשות ביד ימין. כשמצדיעים ביד זו והתג והכומתה נמצאים בצד שמאל, השייכות ליחידה עדיין בולטת וברורה - כלומר, רואים בבירור לאן החייל משתייך. אם הכומתה והתג היו על כתף היד המצדיעה, החייל היה מסתיר אותן דווקא בעת הצדעה.
במשך השנים השתנו חוקי הדיגום והתחלפו על פי הלך הרוח של הבכירים באותה העת. לדוגמה, בשנותיו הראשונות של צה"ל לא היה נהוג לאסוף שיער אצל בנות ולגלח את השיער אצל בנים. כששמו לב שיש חוסר אחידות קיצוני בין החיילים בעניין הזה, החליטו להציב מגבלות בעניין השיער. גם לכיוון השני השתנו החוקים: בעבר היה נהוג להסתובב עם כומתות על הראשים בכל עת, מה שירד מהפרק בהמשך. זאת ועוד, בעבר היו מספקים לחיילים המשרתים בבסיס פתוח תיק גב זהה ואילו כיום כל חייל יכול להגיע עם תיק כרצונו החופשי.