ברגע שמגיעות שעות הערב של ה-21 בפברואר, מתחילים לצוף אצלי הזיכרונות מחורף 99'. כל שעה וההתרחשות שלה, עד השעות הקטנות של בוקר ה-23.

פברואר 1999 היה חודש קר במיוחד. הכוח שלנו התכונן באזור שאר ישוב לקראת מבצע "צמצום טווח", שמטרתו הייתה לחסום מעבר מחבלי חיזבאללה מהכפר מיידון אל נקודות תצפית בדרום לבנון. פורום הקצינים של המבצע נפגש לשינויים אחרונים בתכנית. איתן, מפקד סיירת צנחנים, התעקש שלמרות הקור והשלג באזור, הלוחמים לא ילבשו חרמוניות מסורבלות בנקודת ההיערכות. ההחלטה שלו שינתה את פני הדברים בלילה שאחרי.

איתן בלחסן היה דמות מיוחדת בנוף הצבאי. הוא התרחק מאור הזרקורים, אבל כולם הכירו אותו: הוא תמיד נראה רציני, אחד שלא מספיק לחשוב. היה בו הרבה ביטחון, אבל באותה נשימה הוא דיבר בקול יחסית חלש והפגין ענווה מיוחדת. הוא לא הפסיק לחתור למבצעים עמוקים ומסובכים יותר ותמיד רצה להיות בחזית. הוא היה מפקד סגור יחסית, אבל ידע לתת יחס אישי לכל לוחם, דבר שנתן את התחושה שיש על מי לסמוך. הוא היה רק בן 30, אבל כבר היווה מודל לחיקוי עבורנו, דמות שעוררה השראה אצל רבים.

אחרי מפגש הקצינים, איתן ואני יצאנו בסופה לכיוון מחנה גיבור. זו הייתה הזדמנות להפיג מעט את המתח. אני הבטחתי היתקלות עם מחבלים, איתן הבטיח חזרה מוסקת. ההלצה הפכה למציאות שלא רצינו לדמיין.

המבצע שיצא לפועל בלילה שאחרי נקטע בצרור ארוך שקרע את השקט של הלילה הבהיר. איתן נהרג כשעבר לראש החוליה שסרקה את אחת העמדות. הוא וקצין ההנדסה לירז טיטו נהרגו במקום. סגן דוד גרנית שפעל בנחישות ואומץ לב, נהרג בניסיון לחלץ את איתן מקו האש.

רס"ן איתן בלחסן ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
"הוא היה מפקד סגור יחסית, אבל ידע לתת יחס אישי לכל לוחם" | צילום: באדיבות המשפחה

בשנה שעברה הצגתי לצוות שלי בארגון ה-IAC (ארגון המנהיגות הישראלית-אמריקאית) את הרעיון לקרוא לתכנית החדשנית שיצרנו באותה תקופה על שמו של איתן. הרעיון התקבל בהתלהבות. התכנית עוסקת בבניית מנהיגות אצל בני נוער יהודים וישראלים אמריקאים, ויצירת חיבור לישראל על ידי חדשנות ויזמות. את הידע הם שואבים בעיקר מיזמים ומנהלים מצליחים מהקהילה הישראלית-אמריקאית, שמתנדבים לחנוך את הנוער ולתת לו כלים לחיים.

ולמרות כל זה, יותר מכל אנחנו מחנכים לערכים שקשורים לדמותו של איתן – רוח היזמות והחתירה למצוינות, מקצוענות וירידה לפרטים, נתינה ללא פשרות, רעות, מנהיגות מתוך דוגמא אישית, ואהבת המדינה. אני יודע שהצוות הגדול שמוביל את קבוצות "איתנים" שפזורות ברחבי ארצות הברית, רואה בעובדה שאנחנו נושאים את הזיכרון והמורשת של איתן זכות גדולה.

בשנה שעברה הקים ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC) את תכנית "איתנים" ב-14 מרכזי קהילות שונים ברחבי ארצות הברית. התכנית, שבה לוקחים חלק אלפי משתתפים, מציעה לנוער היהודי-אמריקאי את ההזדמנות לחבוש את כובע היזם, להתחבר לתכנים ישראליים ולהתנסות בטכנולוגיה הישראלית. "איתנים" קרויה על שמו של רב סרן איתן בלחסן ז"ל, המפקד הנערץ של סיירת צנחנים שנהרג לפני 18 שנה בדרום לבנון. הכוח שאיתן עמד בראשו נתקל במארב מחבלים. כתוצאה מכך נהרגו שלושה קצינים: איתן, דוד ולירז.

שהם ניקולט, כיום מנכ"ל ארגון ה-IAC, היה קצין תחת פיקודו של איתן בלחסן ז"ל והשתתף במבצע בו נהרג. הקמת התכנית "IAC Eitanim" על שמו ולזכרו, מהווה עבורו סגירת מעגל.