1) על הקו חייל צעיר. עצבות עמוקה משתקפת בכל מילה. הוא מספר שלמרות המוטיבציה הגדולה שהייתה לו, הוא נפלט מהיחידה הקרבית המובחרת. בשיחה פתוחה עם מתנדבת, הוא משתף שהדבר נובע מטראומה שחווה בתקופת התיכון. "אף אחד בצבא לא יודע שאני קורבן לדבר כזה", הוא אומר בשקט, "ואף אחד גם לא ידע".
2) חייל שהתגייס לפני חודשיים שרוי בסערת רגשות. הוא מתגעגע הביתה ונמצא במצוקה. בצבא מודעים לקושי שלו אבל הוא לא מרגיש שזה מרשים אף אחד. "אני לא רואה את האור", הוא ממלמל שוב ושוב. הוא משתף את המתנדבת שהוריו תומכים ומעורבים. הוא אמור להיפגש עם קב"ן אך השיחה מתעכבת והוא מרגיש ייאוש. "היום יום ההולדת שלי והכל כל כך קודר", הוא אומר.
3) על הקו חיילת בודדה דוברת אנגלית. היא משתפת את המתנדבת שלאף אחד לא אכפת ממנה והיא לא רואה טעם להמשיך. מחשבות על מוות מעסיקות אותה והיא חוששת שבסוף לא יעמוד לה כוחה. היא נמצאת ברחוב ליד ביתה של חברה. היא לא רוצה לעלות אליה כדי שהיא לא תראה אותה במצב הזה. "אני לא רוצה שידאגו לי אז חוץ ממכם, אין לי עם מי לדבר", היא משתפת.
4) השעה שעת לילה. ברקע רעש והמולה רבה. "ברחתי מהבסיס ואני נמצא בתל אביב", מסביר חייל בן 19. לאט הוא מגולל סיפור חיים לא פשוט. הוא משתף שבבית הוא חווה אלימות ומצוקה קשה ובצבא אין הבנה. "אין לי בית לחזור אליו ובבסיס לא מתייחסים". הוא מרגיש שהמפקד אטום ולא מוכן להקשיב. לשאלתה של המתנדבת מה הוא אוהב לעשות הוא מתחיל לדבר בהתרגשות על כתיבת שירים ונגינה על הרבה כלים. "זה הטעם לחיים", הוא אומר ונשמע יותר מעודד.
5) קצין מוערך ביחידת עילית פונה לצ'ט של ער"ן :"למרות שאני מצליח להיות קול כלפי חוץ, בפנים אני פשוט קורס. מתחיל לבכות כשאני לבד, כבר לא נהנה כמו פעם כשיוצא עם חברים, מנסה להיות כמה שפחות במגע עם המשפחה, פחות ופחות מרוכז וגם פיזית מרגיש רע"
6) ק' אמא לשלושה, מוצאה עצמה מוצפת דאגה אחרי שלושה לילות של נדודי שינה. בנה הבכור לפני גיוס ולאחרונה הודיע שהוא שינה דעתו ובמקום להמשיך וללמוד במסגרת העתודה האקדמית הוא מחשב מסלול מחדש והולך לסיירת. "אני בלחץ נוראי", היא כותבת בפורום ער"ן. "כשאני חושבת על זה אני מתחילה לבכות. יש לי חלומות נוראיים וסיוטים שלא מרפים. אני מאבדת את עצמי בתוך חלל של דאגה אימהית אינסופית". לאחר שהיא זוכה לשלל תגובות תמיכה מחזקות היא שולחת תגובה: "אני מתרגשת. זו הפעם הראשונה שפניתי מתוך חשש גדול. לא ידעתי כיצד לנסח. מה לכתוב ואיך להתבטא. מי יקרא? מי יגיב? וכיצד? אני חייבת לומר שהעטיפה שקיבלתי מדהימה ומרגשת. שמחה לדעת שיש מישהו בצד השני שיכול להכיל ולתת מענה רגיש כל כך. תודה לכם אנשים יקרים. אני בהחלט לוקחת הערב צידה לדרך".
7) ר' לוחם ביחידה קרבית, משתף שכבר מיום הגיוס הוא הרגיש שקשה לו יותר מאחרים. "כשכולם התרגלו אני לא ישנתי ולא אכלתי. רק רציתי לברוח". במהלך ההכשרה מצבו הלך והדרדר עד למחשבות אובדניות שלא הרפו. "חשבתי שבסדיר הכל ישתנה לטובה אבל טעיתי. כל יום מבחינתי הוא מלחמה. מלחמה עם עצמי. בוכה, לא מחובר, מאבד את עצמי יותר מיום ליום". בתוך המרחב הבטוח של שיחת ער"ן, הוא מרגיש נוח לשתף במתחולל פנימה מתחת למדים ומאחורי החיוכים שהוא מאלץ עצמו לפזר לחברים. "אני מוצא את עצמי חושב הרבה על מוות וזה נראה לי פתרון טוב. המחשבה הזו מפחידה אותי. אני פונה אליכם כמוצא אחרון. אני רוצה לפרוק אבל אף אחד לא מבין. זה רק אני, לבד מול עצמי".
בשיחה עם מתנדב ער"ן ר' זוכה לאוזן קשבת, הבנה ועידוד לא להישאר לבד עם המצוקה ולפנות לסיוע. ר' מעלה חשש שאולי גורם מקצועי בצבא לא יאמין לו ויחשוב שהוא "עושה את עצמו". "הבריאות הנפשית שלך היא מעל הכל", מבהיר המתנדב. "אנחנו כאן אתך כל הזמן. אתה לא לבד!" הוא מדגיש.
כעבור כמה ימים מתקבל בער"ן מייל תודה מר': "אחרי הרבה התלבטות החלטתי להתייעץ וקבעתי פגישה עם פסיכיאטר", כתב. "סיפרתי לו את כל מה שסיפרתי לכם ואנחנו הולכים לברר לעומק מה אפשר לעשות. תודה לכם שנתתם לי את הכוחות לא לוותר ולהמשיך לנסות".
חיילים אלה, כמו אלפיי אחרים, בחרו לא להישאר לבד עם המצוקה ופנו לשירות ער"ן לקבלת עזרה. בשנת 2017 הגיעו לער"ן 16,280 פניות של חיילים בטלפון ובאינטרנט (באמצעות מייל, צ'ט ובפורום). 2,655 פניות יותר מהשנה הקודמת. 3% מתוך השיחות שהתנהלו, הוגדרו כשיחות סיכון שכללו מחשבות אובדניות או איומים מידיים שהצריכו הפעלה של נוהל חירום מציל חיים.
"זמינות של אמצעי נשק מחייבים את כולנו במשנה רגישות לכל שינוי בהתנהגות"
עם כניסתם למערכת הצבאית, מתמודדים לא אחת חיילי צה"ל עם קשיים רגשיים מורכבים הנובעים מהעצמה של בעיות (רגשיות, משפחתיות, רפואיות ועוד) שקדמו לגיוס ו/או בעיות שהתעוררו מכורח ההתמודדות עם מאפייני המסגרת הצבאית. במקביל, בני משפחה רבים, מוצאים את עצמם מוצפים בדאגה וחרדים לגורל יקיריהם במהלך שירותם הצבאי, ועלולים לחוש חוסר אונים באשר ליכולתם להושיט יד ולסייע.
שילוב מאפייני גיל ההתבגרות, שהנו גיל של סערה ולחץ, מאפיינים אישיים וסביבתיים יחד עם נסיבות השרות, עלול להתבטא לעתים למצוקה חריפה ואף לאובדנות. ריבוי מצבים עתירי דחק וזמינות של אמצעי נשק מחייבים את כולנו במשנה רגישות לכל שינוי בהתנהגות, לתנודות במצב הרוח או לאמירות העלולות להעיד על תחושת חוסר תקוה, חוסר משמעות וחוסר מוצא.
חיילים במצב משברי מתקשים לזכור כי תקופת השרות הצבאי הנה זמנית ומהווה מרכיב אחד במעגל חייהם. משבר אובדני עלול להביא למעשה טרגי שהנו בבחינת "פתרון" סופי, לבעיה זמנית, שאין ממנה דרך חזרה.
בל נטעה – חיילים במצוקה רוצים נואשות בעזרה. לקצינים ולמפקדים, לבעלי תפקידים בצבא כמו גם, לחברים ולבני משפחה, קיימת חשיבות עצומה. עלינו להיות רגישים לכל שינוי בהתנהגות, לתנודות במצב הרוח ולאמירות מדאיגות המעידות על מצוקה חריפה וחוסר תקוה. גם אם אנו מטילים ספק ביכולתנו לעזור, חשוב שלא נמנע מהקשבה פעילה. ההקשבה, ההתעניינות וההבנה הרגשית של הסובבים הנם חיוניים בהגשת סיוע לחיל במצוקה ומהווים נוגדן לתחושת הבדידות הנוראית בה הוא שרוי.
ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספר "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" בהוצאת מטר.
בער"ן יש מי שמקשיב לכם בקו לחייל - חייגו 2201* כל שעות היממה