רבים מאיתנו עושים "וי" כדי לומר שלום או סתם כשאנחנו מצטלמים לאינסטגרם. רובנו גם יודעים שהתנועה הזו מסמנת שלום או ניצחון. כיצד קיבלה התנועה המוכרת והנפוצה את המשמעות הזו – ומה קורה אם עושים אותה הפוך?
המקור: מלחמת העולם השנייה
תמונת ה"וי" המיתולוגית ביותר היא כנראה של ווינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה. אך הרעיון לתנועה שסחפה את בעלות הברית - ולאחר מכן את העולם - לא היה שלו, אלא דווקא של הפוליטיקאי הבלגי ויקטור דה לווליי.
בשידור ברשת ה-BBC בינואר 1941 דה לווליי הגולה קרא לאזרחי בלגיה הכבושה לצאת לרחובות ולרסס על בניינים ועל חומות את האות V. "כשהכובש הנאצי יראה את הסימן הזה, הוא יבין שהוא מוקף בקהל ענק של אזרחים שממתינים בכיליון עיניים לכישלון הראשון שלו", אמר – וצדק.
הרעיון התפשט בבלגיה, בצפון צרפת ובהולנד. רשת ה-BBC אימצה גם היא את הרעיון והפכה אותו לקמפיין "V for Victory", שלא היה מוגבל למימד הוויזואלי - וחדר גם לרדיו: בשידורי הרדיו שלה למדינות אירופה הכבושות שידרה הרשת הבריטית את הסימן בקוד מורס, לאורך כל שנות המלחמה.
חצי שנה אחרי שקיבלה התנועה את המשמעות החדשה, ואחרי שהקמפיין של ה-BBC צבר תאוצה, אימץ אותה ווינסטון צ'רצ'יל. מנהיגים אחרים אימצו את הרעיון בעקבותיו, כמו שארל דה גול, נשיא צרפת, שהשתמש בתנועה בכל נאום שנשא משנת 1942 ועד 1969.
נקודת המפנה חלה במלחמת וייטנאם בשנות השישים. נשיא ארצות הברית ריצ'ארד ניקסון לא התעלם מהאייקוניות של הסימן - ואימץ אותו. אלא שהפעם קמה תנועה נגדית: ילדי הפרחים ומפגינים פציפיסטיים החלו להשתמש בתנועה דווקא כדי לסמל שלום.
מאז, התנועה התפשטה גם למזרח התיכון: מחבלים פלסטיניים ששוחררו מהכלא נוהגים לסמן למצלמות את התנועה המפורסמת, אולי בעקבות יו"ר הרשות הפלסטינית הראשון, יאסר ערפאת; במדינות ערב האחרות התנועה משמשת פעמים רבות כסמל מחאה נגד השלטון.
התנועה ההפוכה היא בכלל מגונה
אם תהפכו את הידיים כך שגב היד יופנה החוצה ותעשו V – תשיגו במדינות מסוימות את המטרה ההפוכה. בבריטניה ובמדינות הכתר הבריטי, תנועת ה-V ההפוכה מסמנת בוז (או אצבע משולשת).
יש הטוענים שמקור התנועה המגונה הוא בקרב שאירע בשנת 1415 ובו אנגליה ניצחה את צרפת. הקשתים הבריטים עשו את התנועה בהפגנתיות לעבר הצרפתים, כדי לסמן שכל מה שהם צריכים כדי לנצח אותם זה רק שתי אצבעות. מאז קיבלה התנועה את המשמעות השלילית שלה – והבריטים נזהרים עד היום כשהם מסמנים עם הידיים את המספר 2.