כאשר הכורים שעבדו במכרה במחוז מנדה שבצפון מזרח קניה ראו בשבוע שעבר את אנשי א-שבאב מגיעים, הם ידעו שזה הולך להסתיים רע מאוד מבחינתם. עדי ראייה סיפרו לאחר המקרה שאנשי הארגון הרצחני הפרידו בין הכורים המוסלמים ואלה שאינם בני דתו של מוחמד. לאחר מכן הם ירו בראשם של 32 כורים וסיימו את מסע הרצח אחרי שערפו את ראשם של עוד ארבעה. האירוע הזה מתרחש יממה אחרי שחמוש מהארגון נכנס לפאב מקומי ופתח על המבלים באש כשהוא הורג אחד ופוצע רבים נוספים. שבוע קודם לכן עצרו חברי הארון אוטובוס מקומי והחלו בוחנים את הנוסעים בפסוקי הקוראן. לא היה שם ציון עובר גם למי שידע את רוב הפסוקים; כל מי שנכשל נורה בראשו.
ארגון הטרור א-שבאב הוקם לפני עשור, אולם כבר שלוש שנים שהמחבלים של הארגון מבצעים פיגועים במחוזות הגובלים בסומליה, כמו גם באזור רצועת החוף ובאזור העיר מומבסה בקניה, ובמיוחד במחוז מנדה במדינה, שהפך לאחד המסוכנים בעולם אם לא האכזרי מכולם. בזמן שמדינות העולם ממקדות את תשומת הלב שלהן בעורפי הראשים מהמדינה האסלאמית, אנשי א-שבאב מבצעים פיגועים מחרידים לא פחות, זאת בתגובה למעורבות הצבאית של קניה בסומליה. לא פעם הם פוגעים גם בלב המדינה ודי אם נזכיר את הפיגוע הגדול ביותר שביצע א־שבאב בקניה, שבמהלכו פרצו חמושים לקניון "ווסטגייט" בניירובי וירו למוות ב–67 בני אדם.
אבל לא רק קניה סובלת ממרחץ הדמים האזורי. למעשה א-שבאב הפך את משולש הגבולות סומליה-קניה-אתיופיה לאזור מסוכן, וידוע הדבר שלשתיים האחרונות קשרים הדוקים, במיוחד בתחום הביטחוני, עם ישראל. זו הסיבה שלסכסוך הזה יש קשר ישראלי, חלקו רשמי ועיקרו מתנהל מתחת לרדאר התקשורתי. במקרה של הפיגוע בקניון "ווסטגייט" פורסם, כולל באתר פז"ם, שגורמים ישראלים רשמיים ולא רשמיים סייעו לקנייתים בפתרון הבעיה.
קומץ לוחמים שמשליט טרור על שלוש מדינות
זרעי ארגון חרכת אלשבאב אלמג'אהדין, או בקיצור אל-שבאב ("הנוער"), נזרעו בתחילת שנות ה-90, אז פרצה בסומליה מלחמת אזרחים אכזרית. התפרקות המדינה הביאה ללידתן של כנופיות רבות על בסיס שבטי, מה שכמובן הגביר את הכאוס במדינה. בשנים הראשונות הגיעו למדינה האמריקאים כדי לעשות סדר יחד עם כוחות מגוונים של האו"ם. אבל אלה נטשו את המדינה לגורלה אחרי הקרב על מוגדישו, זה שמוכר לרבים מאתנו בזכות הסרט בלק הוק דאון.
לאחר הנטישה של ארה"ב מוקם ארגון "איחוד בתי הדין האסלמיים", שהקים בסומליה ממשלה זמנית שהתבססה על חוקי ה'שריעה' (חוקי הדת האסלמית). תוך זמן קצר אנשי הארגון הוציאו להורג אלפי בני אדם שעברו על החוק, ובנוסף מאות נוצרים שהתגוררו במדינה. הם החרימו בתים של נוצרים ויצאו למסעות שוד ברחבי המדינה, במדינות גובלות ובים שלחופי סומליה. אחרי מספר שנים הארגון התפרק לחלק מתון וחלק קיצוני, זה האחרון הפך לא-שבאב.
עד 2011 זה היה ארגון טרור שלא ממש עניין את העולם, בעיקר כי מעשי הרצח ושאר הזוועות לא יצאו מתחומי סומליה. אך באותה שנה הארגון, תחת הנהגתו של אחמד גודאן, מצטרף לאל קאעידה ומתחיל בסדרה של פיגועי תופת אכזריים.
לטרוריסטים של א-שבאב אין גבולות. הם רוצחים, שודדים ואונסים, וכל נוצרי שהם תופסים עובר עינויים קשים ובלא מעט מקרים ראשו נערף. לא מעט מכוניות תופת ומחבלים מתאבדים מתפוצצים במחוז מנדה. הארגון, שמונה על פי הערכות שנות בין 8,000 ל-15,000 לוחמים, מצליח להתמודד עם שני צבאות סדירים שמגובים על ידי ארה"ב ועוד מספר מדינות מערביות, ואפילו מצליח לערער את היציבות השלטונית של אותן מדינות: סדרת הפיגועים האחרונים הביאה לפיטורים של בכירי ממשל בקניה ושל קציני משטרה וצבא בכירים.
הפנטגון הודיע באופן רשמי על מבצע צבאי כנגד ארגון הטרור הקיצוני א-שבאב, "מבצע שנועד לעצור את שפיכות הדמים ומעשי הרצח של חפים מפשע ואזרחים תמימים בסומליה והמדינות הגובלות", אולם נראה שאפילו חיסולו מהאוויר של אחמד עבדי גודאן, מנהיג הארגון שהביא לאיחוד עם אל קאעידה, לא מסייע למצב. אחמד עומאר, היורש של גודאן שעליו טרם ידועים פרטים נוספים, הצליח לאחד תחת שרביטו את הארגון ולהוציא לפועל פיגועים קשים ואכזריים הרבה יותר מאלה של קודמו. האיום על אתיופיה וקניה, יחד עם המצב הגרוע גם כך בסומליה, מדאיג את העולם וכאמור לא מעט גם את ישראל.
הקשר הישראלי
לישראל יש קשרים הדוקים עם אתיופיה וקניה. שתי המדינות נחשבות לבעלות ברית של ישראל ולא מעט ישראלים, בהם טייסים, אנשי יחידות מיוחדות וקצינים בכירים, אימנו לאורך השנים את המקבילים שלהם מאותן מדינות. "היצוא הביטחוני שלנו לשם נרחב מאוד", הדגיש גורם ביטחוני בכיר. "זה מתחיל מרובים, מקלעים וממשיך בשדרוג של כלי טיס שונים".
לדבריו, המצב באזור מדאיג גורמים "כאלו ואחרים בישראל", כאשר יש חשש שאותו ארגון ינסה ואולי כבר ניסה לפגוע גם במטרות ישראליות או יהודיות. בהקשר לדברים אלה נציין שחברי הארגון איימו בעבר על ישראל – "אבל בינתיים זה רק ברמת ההכרזות", אומר הגורם. "לא שונה מהאיומים של דאע"ש היום. לוקחים את זה ברצינות אבל מצד שני מבינים שזה עוד לא המצב".
ישראל מודאגת מהמצב באזור ונראה שגם היום יש מדינות שפועלות כדי לסייע לאתיופים ולקנייתים במלחמה נגד הארגון. "ברור שלא תראה ישראלים בקו הלחימה. אין סיכוי שישראל תסתכן אפילו בגרם האחוז בכך שישראלי, רשמי או לא רשמי, ייהרג שם הוא ייפול בשבי".
מי שזיהה ראשון את הבעיה, לפחות באופן רשמי, היה שר החוץ אביגדור ליברמן, שהבין את הסכנה שבהתחזקותם של אותם גורמי הטרור באפריקה. "אנו מתמודדים יחד מול ציר רשע המשתרע מהמזרח התיכון עד למערב אפריקה ומזרח אפריקה", הכריז אז ליברמן, "כאשר כל אותם ארגונים כמו דעא"ש בעירק, חמאס ברשות הפלסטינית, בוקו-חראם במערב אפריקה ול-שבאב במזרח אפריקה, הם כולם חלק מרשת הג'יהאד העולמי". ליברמן אף ביקש מנשיא קניה לייסד מנגנון משותף למדינות אפריקה ולמדינות המזרח התיכון בכדי להתמודדות מול הטרור. "שילוב כוחות מסוג כזה קיים. אבל אין ספק שהמיסוד שלו יגביר את עוצמת התגובה לטרור האסלאמי", ציין הבכיר איתו שוחחנו.
כמו שזה נראה כרגע, למעט מספר מדינות שפועלות באופן חלש מאחורי הקלעים, וארה"ב שפועלת רק מהאוויר, הקהילה הבינלאומית לא ממש ממהרת לפעול נגד ארגוני הטרור באפריקה, גם לא נגד א-שבאב האכזרי, שפועל באופן דומה לדאע"ש. ספק שנראה חיילים על הקרקע וכמעט שאין פעילות נגד הממון הרב שמשמן את הארגון. מבחינת ישראל הסיפור שונה, מהסיבה הפשוטה שהחלופות לדאע"ש זה ארגון טרור או מדינה קיצונית אחרת. באזור הדמים הסומלי יש לנו בני ברית חשובים, ולישראל חשוב לשמר את האינטרסים באזור ולקוות שהם ינצחו את ציר הרשע.