מפרץ חיפה. שורות ארוכות של ספינות משא ענקיות בין גלים כחולים, יאכטות לבנות, כמה מפרשיות. הכרמל הירוק משקיף על הנוף מגבוה, ורק המראה של ספינות הדבורה מקלקל קצת את התחושה השווייצרית. ואז - שנייה לפני שהדבורה שאני נמצא על סיפונה נקשרת לרציף הבטוח בנמל - קורה משהו שמזכיר לי איפה אנחנו וגם למה.

"גשר, שני אופנועי ים עם חרטום עלינו במהירות", מדווח המי"ק לסרן ים שחף, מפקד הספינה. בן רגע יש לנו עימות ימי: מצד אחד זוג אופנועי ים קטנים ומהירים שרוצים להתאבד על הספינה שלנו ולפוצץ אותה. מהצד השני - ספינת סיור במשקל עשרות טונות בשם "הקרנפים".

הכל קורה בשניות: "הקרנפים" פותחת מנועים ועוד כמה מערכות מסווגות, טסה על המים ויורקת אש. למחבלים על אופנועי הים אין שום סיכוי.

לי כל גל נושא מרצדס

ההשמדה הזו של אופנועי ים וירטואליים תהיה רק תרחיש אחד באימון של סיירת יסעור מפלגה 914 שאחראית על הביטחון השוטף בגבול הצפוני כולל לבנון. אנשי חיל הים הזמינו אותנו להיות נוכחים באימון על סיפונה של ה-026 סופר דבורה סימן 3, או בשמה היותר קליט, "הקרנפים". מדובר בספינה חדשה שחיל הים קיבל לאחרונה, אחת משלוש שנכנסו לשרות. היא ארוכה יותר ב-6 מטרים מהדגם הקודם, כבדה יותר, מפליגה הרבה יותר מהר ומתמרנת טוב יותר. בעיקר יש עליה מערכות לחימה שהן המילה האחרונה. "זה כמו ההבדל בין סובארו למרצדס", ממחיש לי אחד מהלוחמים.

כבר בעלייה לספינה רואים את ההבדל. הפעם אחרונה שהייתי עם 914 הייתה לפני חמש שנים, על סיפון "הנסיכה". הקרנפים מרווחת הרבה יותר, ממש וילה על המים. עוד נדבר אליה, אבל זה בדיוק הזמן לצאת לאימון, ובחיל הים יודעים לעשות את זה בסטייל.

מהמעגן הקטן של החיל בתחנת הכוח בחדרה אנחנו יוצאים כמו לקרנבל. זה מתחיל במוזיקה ברמקולים, כל ספינה והשירים שלה, ודגלים צבעוניים. ואז זה נקטע בחדות בקריאה "עמדות קרב" כשכולם על אפודים וקסדות והקרנפים מתמרנת אל מחוץ למעגן. ואז שוב מוזיקה רועשת ובלגן, כי זה פשוט חלק מהנוהל.

סיירת יסעור טסה בשיירה על פני הים ואז מסתדרים במעגל אחד מול השני. פה מתחיל התרגיל בשלל משימות שהן למעשה תחרות בין הצוותים. הספינה שתזכה באימון תקבל גביע מוזהב ותנסה לשמור עליו גם באימון הבא. האמת, המשימות של הימאים די מוזרות: למשל להחליף בין הקנה של מא"ג ימין למא"ג שמאל בזמן שמפקד הספינה מחליף למדי א' ואז מזנק לגשר ומצדיע. "ד' קבל, אני מצדיע לך", אומר סרן ים שחף שלדעתי מסיים ראשון. כל משימה מסתיימת בחיבוק קבוצתי (ושירים, כמובן).

המשימה הבאה: הצוות צריך להוריד במהירות את סירת הגומי, לחתור עם משוטים סביב הספינה ואז להעלות אותה על הדבורה. המאמץ לא פשוט, והפעם זה הולך פחות טוב לצוות של הקרנפים.

אחרי התחרות הזו מתפרק המבנה למשימות הבאות. הצוות מנצל את הזמן כדי לפצות את המפקד על ההפסד: הם מאכילים אותו באצבעות קינדר ומשקים אותו בכוס קולה קרה במיוחד. מפקד הפלגה, שכל הזמן הזה צופה בשקט על כולם, מחייך בשקט.

המשימה הבאה היא לגרור ספינה שנתקעה, לא מבצע פשוט בלב ים. חבלים נזרקים מצד לצד ונקשרים במהירות, ועכשיו אנחנו גוררים את הספינה "מפלצות הים". שחף מסביר לי את מטרת התרגיל: "ספינה יכולה להיתקע פתאום בפעילות מבצעית, מה שהופך אותה למטרה. לכן מהירות החילוץ קריטית".

היסטוריה קטנה בים

פה נעצור רגע כדי לדבר על סרן ים שחף ("אין שם יותר ימי מזה"): הוא התגייס לקורס חובלים לפני שש שנים, ובמסגרת תפקידו עשה היסטוריה כשהוטל עליו להכניס לשירות את הרכש החדש, הסופר דבורה סימן 3. הוא בנה לעצמו צוות  וכולם ירדו יחד למפעלי בבאר שבע שבו מיוצרת הספינה. "זה פרויקט בלתי רגיל, חוויה של פעם בחיים", הוא אומר. "אתה בונה ספינה במפעל של רמת"א במדבר, ובהתחלה אין בה כלום. חודשיים אנחנו עובדים איתם, עוזרים להם בהכל. מרמת הנעצים ועד איפה למקם דברים".

אחרי חודשיים סגרו את הכבישים בין באר שבע לאשדוד והובילו את הסימן 3 בפעם הראשונה לים, בבסיס אשדוד. "השקנו אותה למים בטקס מרגש, כולל שבירת בקבוק שמפניה כשמורידים אותה למים. בדיוק כמו במסורת".

ואז התחיל תהליך המסירה, הפעם הראשונה שמפעילים את המנוע במים, את הגנרטור ואת מערכות הנשק. "שלושה חודשים יצאנו עם אנשי החברה לים. הבאנו את הספינה לקצה, למשל להפליג במהירות הכי גבוה ואז לקחת את המנועים לאחור, לירות בכל הנשקים. זה אירוע גם לחיל הים, שכבר הרבה שנים לא הכניס לשירות כלי חדשים. למזלי יצא לי להיות הראשון".

ההבדלים בין הספינה החדשה לישנות יצרו נהלים חדשים. "היא לא רק ארוכה ב-6 מטרים אלא גם כבדה יותר ב-20 טון, שבמונחי ים זה המון. אז אם למשל הייתי ניגש לגרירה כמו שאני רגיל, זה לא היה נגמר טוב. הכל שונה".

אומרים שהסימן 3 הן הספינות הכי טובות שיש כיום בחיל, אלא ששחף מדגיש: "נכון שהן חדשות והמערכות שלהן הרבה יותר מתקדמות, אבל בסוף מה שעושה את ההבדל זה האנשים".

על הספינה יש תותח טייפון 25 מ"מ, מקלע 0.5, זוג מא"גים, טילי ספייק ומערכות שבעזרתן ניתן להכווין כלי טיס של חיל האוויר. יש גם מערכות תצפית ואיסוף מודיעין. "עקיצת הדבורה" מכנים את זה, והעקיצה של "הקרנפים" כואבת במיוחד.

מתכוננים לכל איום

בעוד שפלגה 916 אחראית על הדרום כולל עזה, פועלת מול חמא"ס ומסכלת הברחות, ב-914 יש שקט מתוח - וכשקורה משהו, אסור לפרסם. "אני מאוד אוהב את 916. יש לי שם חברים טובים, אבל אני בקשתי להיות פה בצפון", אומר שחף (שאגב, מתגורר בכלל באילת). "אנחנו 24/7 במים, לא משנה כמה הים סוער, מגנים על הגבול הצפוני. אנחנו מול השלטונות בלבנון, מול ממשלה מוסדרת, לכן הסיכול צריך להיות הרבה יותר כירורגי ועדין - כי לכל פעולה יש משמעות מדינית. זה לא עזה וחמאס. החלטות שאני מקבל מגיעות לדרג מאוד גבוה, עד המדיני, והחבר'ה יודעים את זה. יש תסכולים, בטח כשחברים שלהם בדרום יורים יותר, אבל הם מבינים".

שחף מזכיר שהאיום של חיזבאללה נותר משמעותי: "ראינו את הטיל ששיגרו ל'חנית'. בצד השני לא מפסיקים לחשוב איך להביא את הפיגוע הבא. אנחנו מכירים את הזירה ורואים את זה, יודעים לאפיין כל שינוי הכי קטן שקורה בשטח". כשאני שואל אותו על אופנועי הים, איך ספינה גדולה כל כך מתמודדת עם כלי קטן ומהיר, הוא עונה: "אני מתמרן יותר טוב מכל הספינות. יש לי מערכות שיודעות לתמרן משמעותית יותר טוב".

היום כבר אפשר להגיד שבמלחמה הבאה יירה חיל הים טילים לעבר מטרות בלבנון. בכלל, ההשפעה של החיל היא הרבה מעבר לגלים: החיל נלחם עמוק מאוד ביבשה וגם אוסף מודיעין, פועל צמוד לחי"ר ולשריון - עד כמה שזה נשמע מוזר. "אנחנו עושים הרבה מאוד שת"פ עם חי"ר, שיחות על בסיס שעתי", אומר שחף. "היו לא מעט מקרים שנעזרנו בהם והם בנו. בחמ"לים אנחנו יושבים ביחד, וזה מוכיח את עצמו".

ולא לשכוח חיוך

האימון שאני מצטרף אליו נקרא "אימון סיירת". הוא נערך פעם בחודש, ושחף מספר שחוץ מהשירים והריקודים יש עוד כמה השתוללויות מסורתיות: "יש פה דברים כמו לתלות את כל המדי ב' מחרטום ועד ירכתיים, או להריץ חייל עם מגשים של קפה וחביתה. אבל ש פה חשיבה, כי מדובר בתחרות שיוצרת גיבוש צוות ואחווה. זה בריא".

האימון נמשך. אנחנו פוגשים ספינת טילים בלב ים, וזו מתדלקת את להקת הדבורים בין הגלים הכחולים. אחת-אחת הן ניגשות לסטי"ל וגומעות ממנה את הדלק. משם יוצאים כולם להמשך משימות, והמראה לא פחות ממרהיב.

אחרי לא מעט שעות תחת השמש הקופחת ובין גלי הים הכחולים, שחף פותח מצערת ומנועי הג'ט לוקחים אותנו לכיוון הכרמל, אל בסיס חיל הים בחיפה. הספינות האפורות מתמרנות בין מכליות הענק שברך לנמל האזרחי. עבור שחף זו הפעם האחרונה שהוא בעמדת המפקד. אם תפרוץ מלחמה חלילה, על הקרנפים יפקד קצין אחר. "שישמור על הספינה והצוות", הוא מעביר מסר למחליף שלו. "ולא משנה כמה המצב קשה, שיחייך. זה הכי חשוב".