"מה זה שווה כל הכתבות על הטייסת כשגדעון לוי כותב כאלה דברים ואף אחד לא עונה ומדבר בשם שלנו". את הדברים כתב לי אתמול (ב') טייס קרב בדרגת רב סרן, שמשתתף כמו רבים מחבריו בתקיפות בעזה. את העלבון הצורב שחש לא ניתן להסתיר והוא לא לבד. לא פחות מ-25 הודעות קיבלתי מטייסי קרב בחיל האוויר שנחשפו לכתבתו של העיתונאי גדעון לוי, "הרעים לטיס". בדרך כלל אין להם דבר וחצי דבר נגד אנשים שאומרים את דעתם, "אבל יש גבול למה שאפשר להגיד. אני מקריב מעצמי ומדם לבי ומרגיש שתקעו לי סכין בגב", הגדיר זאת אחד מאותם טייסים.
בין גיחת תקיפה אחת לאחרת אמר לי סרן א' ש"לא פשוט לקרוא בכלי התקשורת דברים כמו "הרעים לטיס" או שאנחנו רוצחי תינוקות. כל זה בזמן שאנחנו עושים דברים מדהימים כדי לא לפגוע בבלתי מעורבים". כל הטייסים פרטו כיצד הם תוקפים ומה קורה באוויר מבחינה מבצעית כדי שלא יפגעו חפים מפשע. וכמו שהם עצמם מציינים, דווקא בגלל זה דבריו של לוי פגעו בהם באופן קשה – באופן "בלתי הפיך", אמר אחד מהם. יכולתי לכתוב בעצמי את שאמרו לי הטייסים אבל את הבמה ניתן לאחד מהם שפנה אלינו בטור מרגש ואף מעורר מחשבה. אלה דבריו של הטייס בדרגת רס"ן שהשתתף בתקיפות בעזה, שנכתבו זמן קצר אחרי שנחת.
אנחנו לא פושעי מלחמה
"הרעים לטיס ורובוטים ככה הוא קרא לנו. מכשיר טכנולוגי שלוחץ על כפתור השמדה ללא מחשבה. נלחמים מלחמה נקייה וסטרילית ומרחיקים את הדם. ככה הוא אמר עלינו. במילים אחרות או שלא – פושעי מלחמה. אלה הדברים שלי אבל אני כן יכול להגיד שאני מדבר בשם חברי.
גדעון לוי היקר. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית וכל אדם יכול מותר ורצוי שיגיד את דעתו. דווקא מבן אדם משכיל ומבריק כמוך אני מצפה למחשבה לפני שהוא כותב את הדברים. מר לוי היקר אם רק היית יודע איזה מאמצים אנחנו משקיעים כדי שלא ייפגעו בלתי מעורבים, חפים מפשע או אזרחים תמימים. איזה מודיעין מושקע בבחירת המטרה וכמה חיילים וקצינים עובדים על כל מטרה מרמת הטייסת ועד רמת הלהק. אם רק היית יודע איך אנחנו בוחרים את החימוש שלנו כדי שיתאים למלחמה במקום הכי צפוף בעולם.
מר לוי היקר זה לא עוצר שם. אתה יודע שאפילו צורת הגיחה שלנו וזוויות התקיפה מושפעות מהדרך שבה אנחנו רוצים שהאמצעי יפגע במטרה ולא בסביבה. חלק מהחברים שלי ביטלו בימים האחרונים תקיפות רגע לפני הביצוע כשהם באוויר רק בגלל שזיהו שם בלתי מעורבים. את זה אנחנו עושים בזמן שמהקוקפיט הבטוח אנחנו רואים את השיגורים לעבר הבתים שלנו. אתה מבין את זה? שאני הטייס הרע כמו שאתה אומר רואה שיגור לכיוון הבית שלי ומבטל את התקיפה כדי שחלילה לא יפגע אף אדם שלא מעורב בלחימה? אתה יודע איזו הרגשה זו?
יש עוד כל כך הרבה דברים שאסור לי לספר ורק אנחנו בטייסת מכירים. פעולות ודרכים שבזכות הביצוע לא נפגעים אזרחים. ואז כשאני נוחת מגיחה כזו שראיתי בעיניים שלי את כל השיגורים ולא תקפתי אני קורא את המאמר שלך. של אדם משכיל. קורא שאני רובוט אכזר ופושע מלחמה. ואני, שבעד מדינה דמוקרטית ונלחם למען מדינה כזו, מצטמרר. וכן, גם זועם. את מה שגרמת לי ייקח הרבה שנים להסיר. את העלבון והכעס. אני שנתתי את חיי ועדיין נותן למען המדינה ספגתי ממך מה שלא ספגתי מאף אויב, מי שלא יהיה.
תהיו גאים בחיל האוויר שלכם
תרשה לי לספר לך על היום שהיה לי בטייסת אחרי שקראנו את מה שאתה כתבת. כעסנו. ישבנו בחדר התדריכים ובמגורים וכעסנו. אבל לא סתם כעס. זה היה כעס שמהול בהרבה מאוד עלבון. אנחנו אנשים מאוד מגוונים. אל תהיה מופתע כשאספר לך שיש בנו גם לא מעט אנשי שמאל. גדעון לוי, גם הם לקחו קשה את הדברים שלך. נפגעו וזעמו. אתה לא יודע אבל חלק מאיתנו שיש להם ילדים התקשרנו לספר להם שאבא לא רוצח. שאבא עושה הכול בצורה הכי מוסרית.
אני יכול להמשיך לדבר ולדבר אבל יש לי הרגשה שדווקא אדם משכיל ונאור כמוך לא מוכן לשמוע את מה שיש לאחר להגיד. אז לעם ישראל אני אומר – תהיו גאים. יש לכם את חיל האוויר הכי מוסרי בעולם. חיל אוויר שאנשיו נלחמים בחרוף נפש כדי לשמור עליכם ועושים את זה בצורה הכי מוסרית שיש. תהיו גאים בחיל האוויר שלכם. כי אין לכם אחר ואין אחר שפועל כך. שלא תהיה לכם טעות, חיל האוויר זה לא חמאס או ארגון טרור. זה חיל אוויר מוסרי של מדינה דמוקרטית. אנחנו לא מטיסים מערכות נשק מוטסות. אנחנו מטיסים מערכות נשק מוטסות שבתוכן יושב מוח חכם שחושב לפני שהוא לוחץ על הכפתור".