6 ביוני 1982, שעת לילה מאוחרת. עשרות לוחמי שייטת 13 מגיעים בצלילה חשאית לחוף האוולי שמצפון לצידון. הם שוחים לעבר החוף הלבנוני כשהמטרה היא להכין אותו לנחיתת עומק של חטיבת הצנחנים. 30 לוחמי שייטת בפיקודו של סא"ל אורי טאיץ פונים דרומה, 30 לוחמים נוספים בפיקודו של רס"ן דודו קיש סוגרים את הכיוון הצפוני. לא עובר זמן וג'יפ ראשון של מחבלים מגיע לנקודת המארב של קיש, הוא מחליט לא לירות כדי לאפשר את המשך ההתארגנות.
בשלב הזה מגיעים לנקודת הנחיתה עוד כמה עשרות של לוחמי שייטת, כשהם שוחים לחוף בשלוש שורות. דידי, מפקדם, שוחה במרכז ומדלג בין השורות כדי לסגור פינות אחרונות. הם מגיעים לחוף בחשאי, מציבים עוד מארבים שסוגרים לגמרי את חוף הנחיתה ובהמשך מחסלים מספר מחבלים ומשמידים כלי רכב. הם גם סורקים בניינים שסמוכים לנקודת הנחיתה של הצנחנים ואז מדווחים לחובשי הכומתה האדומה, "החוף מוכן לנחיתה". בזכות פעולת השייטת, צה"ל מנחית בעורף האויב את כל חטיבת הצנחנים ובסבבים נוספים גם כוחות שריון ותותחנים, נחיתה חלקה ללא נפגעים.
מלחמת לבנון הראשונה נצרבה בציבור הישראלי כפצע שדימם עד שנת 2000, אז יצא צה"ל מלבנון ויש שמדממים ממנה עד היום. המלחמה הזו שהחלה בזריקה של אורז על הלוחמים הסתיימה בבוץ הלבנוני, במטענים ובחיזבאללה, אפילו במח"ט סרבן. אבל היא החלה כמבצע צבאי מורכב ומוצלח, שהצליח להביס את כוחות הצבא הסורי וגם את ארגוני המחבלים. 33 שנים חלפו מאז פרצה המלחמה, והפעם החלטנו להתמקד במבצעים המיוחדים שלה. חלק בוצעו על ידי יחידות מיוחדות, חלק כפי שתקראו בהמשך, הצליחו דווקא בזכות מי שמוגדרים כיום כתומכי לחימה.
השלדגים והדיפנדרים בעורף האויב
מבין כל היחידות המיוחדות של צה"ל, שלדג היא זו שאנחנו לא יודעים עליה דבר. ספרים רבים נכתבו על סיירת מטכ"ל, על שייטת 13 ואחרות בעוד שלקומנדו של חיל האוויר אין כמעט מורשת שאושרה לפרסום. מהמעט שכן נחשף, הצלחנו לדוג מבצע מרשים שבוצע עמוק בשטח הלבנוני, שטח שנשלט על ידי כוחות סורים גדולים.
מבצע ערצב 19, המבצע לחיסול טילי הנ"מ של הסורים בלבנון, הוא אחד מהמוצלחים והמוכרים במלחמה הזו. היום כבר מותר לספר שלשטח הבקעה הלבנוני, שם הוצבו 19 סוללות טילי נ"מ, חדרו מספר צוותים של שלדג. מי שפיקד על היחידה באותם ימים היה גיורא עינבר, לימים תא"ל. לוחמי היחידה הכווינו בעזרת צייני לייזר את הפצצות של מטוסי חיל האוויר ואנחנו מרשים לעצמנו לנחש שאם הם כבר חדרו לשם בחשאי, סביר להניח שגם סיפקו מודיעין לתקיפה, בעיקר על הסוללות הניידות.
לוחמי שלדג לא היו לבד. גם טייסת הדיפנדרים של חיל האוויר הרשימה במבצע מקדים להשמדת הטילים. רביעיית מסוקי דיפנדר, שיועדו במקור ללחימה נגד השריון הסורי, יצאו לגיחה נגד מערכות מכ"ם סוריות יום לפני המבצע. הם השמידו שתי תחנות מכ"ם סוריות מסוג P-15 בעיירת החוף דאמור, ובכך סללו את הדרך לעשרות מטוסי הקרב שהשמידו את מערך הנ"מ הסורי בלבנון. המבצע הזה הסתיים גם בקרב האוויר הסילוני הגדול בהיסטוריה, בו השתתפו כ-150 מטוסי קרב והוא הסתיים בהפלתם של 29 מטוסים סורים מול אפס ישראלים.
הגאון של מערך הנ"מ
במהלך מלחמת לבנון הראשונה, הצליחו הסורים לצלם את כוחות צה"ל ולעקוב אחריהם כמעט ללא הפרעה. הם עשו זאת בעזרת צילום ממטוסי קרב מסוג מיג 25, להם הייתה יכולת לטוס במהירות של 2.5 מאך ובגובה של 70,000 רגל. את הצרה הזו הכירו בצה"ל מאז ימי מלחמת יום כיפור, אבל לא הצליחו להתמודד איתה. מטוסי הקרב, כולל ה F-15, לא הצליחו להפיל את גרסת הסיור של המיג הזה וגם מערך הנ"מ לא עמד במשימה. הנתונים האלה הם הרקע ל"מבצע גוזל".
מדובר במבצע חשאי שמטרתו להפיל את מטוס המיג 25 ומי שקבלו על עצמם את המשימה, הם אנשי סוללת ההוק של מערך הנ"מ. רק מה, ההוק יכול ליירט מטוסים עד לגובה של 55 אלף רגל, וזה טס כאמור בגובה של 70 אלף. ואכן, מספר ניסיונות ליירט את המטוס הזה נכשלו. אז נכנס לתמונה סמ"ר פיני שפטר, טכנאי בסוללת נ"מ. שפטר בנה התקן אלקטרוני ומכני מיוחד ששיפר את היכולות של טיל ההוק, הכניס את זה למערכת וכולם המתינו להזדמנות שאכן הגיעה.
ב-31 באוגוסט, סמוך לשעה שבע וחצי בבוקר, הגיע המיג-25 לשמי לבנון והחל מן הסתם לצלם ולהעביר מידע על כוחות צה"ל. בסוללה נכנסו לפעולה, הכניסו את נתוני הטיסה למחשב של הסוללה ושיגרו. שני טילי הוק שוגרו לעבר המיג, עשו את העבודה והוא החל לצלול. ליתר ביטחון, אחרי שכבר צלל כמה אלפי רגל, הוא חטף פגיעה נוספת מזוג טילים ששיגרו מטוסי F-15 שהמתינו לרגע הפגיעה. שפטר פספס את הרגע היסטורי הזה כי דווקא אז היה בבית. "מעולם לא יצא לי להשתתף בירי טיל", סיפר לאתר חיל האוויר.
המיוערת של סיירת מטכ"ל
במלחמת לבנון הראשונה פיקד רא"ל במיל משה בוגי יעלון, כיום שר הביטחון, על כוח של סיירת מטכ"ל. הכוח של יעלון חדר באישון לילה ל"מיוערת", גבעה ששלטה על ציר הכניסה לוואדי שבעא. ראשונים להגיע לגבעה היו צוות אילן, אז סג"מ אילן דביר, ובהמשך הגיע כוח נוסף כולל יעלון עצמו. תחילת המשימה הייתה פסטורלית למד, החבר'רה אכלו דובדבנים מתוקים במקביל לתצפית שלהם מהגבעה.
לאחר זמן מה, הסורים הבחינו בלוחמי מטכ"ל ושלחו למקום כוח קומנדו "בסדר גודל של פלוגה", כפי שיעלון סיפר בספרו "דרך ארוכה קצרה". לצד פלוגת הקומנדו הסורי, הגיעו גם טנקים ונגמ"שים, כאשר לכוח של היחידה היה רק נשק קל. למרות הנחיתות הם מצליחים לקטול לוחמים סורים רבים, אבל המצב מתדרדר. מי שנחלץ לעזרתם היו לוחמי גדוד 404 של התותחנים. אלה יורים קרוב מאוד ללוחמי הסיירת ומשמידים את הכלים הכבדים של הסורים. "הנגמ"שים הסוריים חטפו פגיעות ישירות. אתה רואה חיילים קופצים החוצה תוך כדי נסיעה ובורחים, בזמן שהכלי ממשיך להתגלגל. זה היה מחזה סוריאליסטי. מי שלא נהרג, ברח", סיפר לימים סג"מ שמיל, אז קצין הארטילריה שסופך ליחידה.
מסוק גזל סורי במתנה
במלחמת לבנון הראשונה הפעיל חיל האוויר הסורי מסוקי קרב מסוג גזל, מסוק מתוצרת צרפת שהיה חמוש בטילי נ"ט. על אחד מאותם מסוקי גזל שיצאו לתקוף את כוחות צה"ל בלבנון היו שני טייסים, שבאמצע הדרך החליטו שלא מתאים להם כל הסיפור הזה. אז הם הנחיתו את המסוק שלהם בשדה לבנוני ופשוט חזרו לבסיס ברגל. מישהו בצה"ל גילה שיש מסוק נטוש בשטח והחליט לשלוח לשם לוחמים כדי שיביאו אותו לצד שלנו.
מי שהוביל את הכוח הצה"לי היו לוחמים של יחידת 669, שבאותה מלחמה לא זכו למלא את היעוד שלהם, אז הם חיפשו לעצמם משימות מעניינות וזו נפלה לידיהם כפרי בשל. גדי שלו, קצין ב-669, הוביל את השיירה המיוחדת לעומק השטח על גבי ג'יפים של היחידה, כאשר בשיירה היו גם טכנאים של חיל האוויר. הם מאתרים את המסוק כשהוא שלם ואפילו מונע. הטכנאים של חיל האוויר קפצו מהרכב שלהם והחלו לפרק את המסוק בזמן שהלוחמים של 669 מאבטחים אותם. ברקע כולם חוששים שיאתרו אותם או שמישהו יכווין לעברם אש ארטילרית.
בסופו של דבר, ואחרי כמה שעות של עבודה שקטה, הם מסיימים לפרק את המסוק ומעמיסים אותו על משאית שהביאו לשטח. הם יצאו משם בלי להתגלות וכיום כל עם ישראל יכול להתרשם מהשלל שניצב בגאון במוזיאון חיל האוויר בחצרים.