בשבוע הבא (15-17 באוגוסט) תתקיים אליפות ישראל בספורט אלקטרוני 2017, אירוע הדגל של ענף הגיימינג בישראל. שחקני הגיימינג הטובים ביותר בארץ יתחרו על מקום בנבחרת ישראל, שתטוס לייצג אותנו באליפות העולם בקוריאה. הספורט האלקטרוני עדיין לא מוכר בארץ כענף ספורט מוכר ומתוקצב על ידי הממשלה, אבל בדיוק כמו בכדורגל או כדורסל, השידורים החיים מלווים על ידי פרשנים הנקראים אנליסטים, שמנתחים את המשחק ואת האסטרטגיה מאחוריו ואף נותנים עצות לשחקנים ולצופים. את משבצת זו תפסה לפני מספר חודשים אמילי ער, שבעברה היתה גיימרית תחרותית ואף אימנה קבוצות, והיום היא הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל בענף הגיימינג התחרותי.
ער גדלה בפרדס חנה כילד סנדוויץ' במשפחה עם שלושה ילדים. "אני לא סיפור סינדרלה", היא מצהירה, "לא שיחקתי עם בובות בגיל 3 או חשבתי שאני בת והלכתי עם שמלות. אני זוכרת שהתחילו אצלי מחשבות והרגשה של אי נוחות כשהייתי בכיתה ז', אבל העובדה שגדלתי בפריפריה, לצד תחושת הבלבול של גיל הטיפש עשרה, גרמו לי לשכנע את עצמי שמדובר במשהו טבעי שעובר עליי. בשלב הזה לא הבנתי שמדובר במשהו עמוק יותר שנוגע לזהות המגדרית שלי. יותר מכך, השתדלתי לחזק את התדמית הגברית שלי, ובמובן הזה האהבה שלי למשחקי מחשב, שהוא תחום מאוד גברי, שמרה עליי ואפשרה לי לשדר עסקים כרגיל, קודם כלפי עצמי ואחר כך כלפי הסביבה".
"עם המחשבות, נגלתה אליי תמונה ברורה יותר שחידדה לי את הצורך להיות אישה", משתפת ער, "בסביבות גיל 11, התחילה תקופה שבה התחלתי לחלום באופן די קבוע שאני אישה. אני קמה בבוקר ואני אישה, וזה היה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם. היה לי מאוד מוזר לעכל את זה. לא עשיתי מאמץ מיוחד להסתיר את זה, אבל היו לי מחשבות על כמה שאני רגישה, אז העדפתי לא להראות את הצד הזה שבי, שזה לא יראה נשי, ואולי אפילו שלא יחשבו שאני הומו".
"לאמא היה יותר קשה מאבא להתרגל לרעיון"
הרומן של ער עם ענף הגיימינג החל עוד בצעירותה כתחביב משותף עם אחיה הבכור, שני בנים שמשחקים יחד משחקי מחשב. "אחי ואני חלקנו את אותם תחביבים, הוא היה מכיר לי משחקי מחשב חדשים, וככל שהתבגרנו נכנס האספקט התחרותי. הוא שיחק להנאתו ואני הייתי הרבה יותר תחרותית ממנו, ומשם לקחתי את זה בקטע יותר מקצועי. עם השנים הצטרפה גם צלע שלישית, אבא שלנו, שהבין שאם הוא רוצה זמן איכות איתנו אז כדאי שהוא יצטרף אלינו. עד היום אבי משחק איתי וזה כיף גדול".
כשער מדברת על אביה, היא נמלאת אושר ומספרת עד כמה היא ברת מזל, וכמה תהליך היציאה מהארון היה עבורה פשוט יחסית, בזכות הפתיחות והקבלה שלה ההורים, ובפרט של אביה.
אז איך סיפרת לאבא?
"לפני כשנה ישבנו באוטו, ואז אמרתי לו: 'אבא, אני מרגישה כמו אישה, אני יוצאת מהארון כטרנסג'נדרית'. הוא פשוט חייך אליי ואמר: 'לא משנה לי מה המגדר או מה המיניות שלך, חשוב לי שיהיה לך טוב'. גם אמא שלי קיבלה אותי ועטפה אותי באהבה, אולי היה לה קצת יותר קשה להתרגל לרעיון בהתחלה. בכל זאת, היא ילדה וגידלה אותי כבן במשך כמעט 18 שנה. כששאלתי אותה אם היא ידעה, היא אמרה שבדיעבד זה כן מתחבר לה, אבל היא לא באמת ידעה. אני לא חושבת שאף אחד ידע, אפילו אני לא ממש ידעתי".
את האומץ לשינוי אזרה ער בזכות היציאה מהפריפריה והלימודים באקדמיה עוד בגיל 16. את תיכון "גוונים" שבפרדס חנה עזבה בכיתה י"א לטובת תואר במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. "את התואר לא סיימתי בסופו של דבר, פרשתי אחרי שנה, אחרי שהבנתי שתכנות זה לא מה שארצה לעסוק בו בחיי", מסבירה ער, "אבל התקופה הזו היוותה נקודות מפנה בחיי, שבה התחלתי את חיי הבוגרים, והיא נתנה לי את הדחיפה לממש את כל אותן מחשבות שריחפו אצלי בנערותי ולצאת מהארון הפרטי שלי, שזה מבחינתי היה הקושי הגדול, לפני היציאה לפומבי".
"מבחינתם אני סוג של הכלאה בין גבר לאישה"
היום כשהיא חובקת זוגיות חדשה, היא מספרת כמה קל כשהדברים נמצאים על השולחן. את תהליך השינוי החלה עם בת הזוג הקודמת, שליוותה אותה בתהליך, היום הן כבר לא יחד אבל היא מוקירה לה תודה על הליווי והתמיכה. בין שתי מערכות היחסים חוותה ער גם אכזבות על רקע המגדר שלה.
חווית דחייה על רקע מגדרי?
"קרו לי המון מצבים שבהם התעניינתי במישהי והיא התעניינה בי בחזרה, אבל מרגע שחשפתי את זה, נעניתי בשלילה. אלה מצבים מאוד לא נעימים וזה מאוד מתקשר אצלי לקושי של אנשים לקבל אותי בעולם הגיימינג, שהוא עולם מאוד גברי, ומתוקף כך סובל מדעות קדומות, ואף שוביניסטיות".
איך הגיבו למעבר החברים למשחק?
"אני באה ומציגה את עצמי כאישה, בעולם כמעט נטול נשים, ונוסף על כך אני טרנסג'נדרית. אז מבחינתם אני לא באמת אישה, אני סוג של הכלאה בין גבר לאישה. לאנשים קשה להסתכל על אנשים אחרים לפי האופן שבו הם משחקים, הם מנסים לשייך אותי לתבנית מסוימת שיש להם בראש, במקום להגיד: 'אנחנו משחקים ואת משחקת, איזה כיף, בואי נשחק יחד'".
לטענתה, בעולם הגיימינג התחרותי אי הקבלה בולט אף יותר. "אני יודעת רק על מקרה אחד של טרנסג'נדרית אמריקאית שהגיעה לתחרויות והצליחה לשרוד רק עד שלב מסוים. בגיימינג התחרותי יש חבורה של גברים שחיה ביחד באותו בית, מתאמנת ביחד, וכטרנסג'נדרית לא היו לה את המשאבים או את היכולת לחיות עם כמה גברים בבית אחד".
אמילי לא מפסיקה לחלום. היא מאחלת לעצמה לאהוב כל יום מחדש את מה שהיא רואה, עד כמה שאפשר, גם אם זה עדיין לא מושלם. "כרגע אני עדיין לא חושבת על ניתוח לשינוי מין, זה פחות קריטי עבורי בשלב זה. התחלתי את תהליך השינוי, אני לוקחת הורמונים אבל במקום להסתכל במראה ולשנוא את עצמי אני צריכה לאהוב את עצמי ולשאוף לשינוי שיבוא בשלב מאוחר יותר. בינתיים אני מתרפקת על רגעי האושר וההקלה בעקבות המעמסה שירדה מכתפיי. זה עולם מאוד גדול שלא ידעתי בכלל שאני נושאת אותו".
מה השאיפה האולטימטיבית שלך?
"במישור המקצועי אני חולמת להתפרנס מגיימינג. מדובר בעולם שהולך וצומח בארץ, הוא עדיין לא מספיק מפותח אבל זה צועד לשם. אני נהנית לשדר ואני אוהבת יותר את האסטרטגיה והתוכן של המשחקים. אני רוצה להיכנס לתחום של עיצוב משחקים, יש לי המון תשוקה לזה".
>> "אנחנו דוגמא לזוגיות שמייצגת מימד שונה ממה שמכירים"
>> "כמעט שלוש שנים כולם שמרו את הסוד הגדול שלי מאבא"
לסיום, לאמילי ער חשוב להעביר מסר לחבריה הגיימרים: "אני לא מאשימה אנשים שקשה להם לקבל אותי, חשוב לי שישפטו אותי לפי מי שאני ואיך שאני משחקת, ולא לפי המגדר שלי. וגם לסביבה הרחבה יותר, תאהבו את עצמכם ותאהבו גם אחרים, אל תשפטו בן אדם לפי איך שהוא מתלבש או נראה, פשוט תשפטו אותו לפי הבן אדם שהוא".
אליפות ישראל בספורט אלקטרוני (2017), בייזום והפקת חברת 4DV, תתקיים בין התאריכים 15-17 באוגוסט בהיכל התרבות בראשון לציון