כאשר בן זוגה של ל' נחשף בפניה וסיפר לה על יחסיו בעבר עם גברים, היא הרגישה שעולמה חרב עליה. "הבנתי שאני לא מכירה את החבר הכי טוב שלי, בן הזוג שבחרתי בו ורציתי להקים איתו בית ולגדל ילדים", מספרת ל', "הרגשתי כאב ואכזבה מאוד גדולה ובעיקר משבר אמון גדול. לקח לי קרוב לעשר שנים להתגבר על כך, מהן שנים רבות שנעזרתי בתמיכה פסיכולוגית. התפתחה אצלי חשדנות; היו מקומות עבודה שעזבתי כי ידעו על הסיפור ולא הרגשתי שם בנוח; והיו חברים שאיבדתי כי הם המשיכו בחייהם ולא יכלו להתמודד עם מצבי הנפשי. היה גם החשש שאיש לא ירצה להתחתן איתי, בעוד אני מקווה להקים בית ומשפחה".
ל' לא לבד. הנשים והגברים הסטרייטים שבני ובנות זוגם יצאו מהארון והשאירו אותם להתמודד עם התחושות השונות, לא נחשבו אף פעם כחלק מהקהילה הגאה. עד למפגש מקרי שהתרחש בין יו"ר האגודה אימרי קלמן לבין אחת מהן.
"באחד מהמפגשים שערכנו בסיורים בארץ פנתה אליי אישה וסיפרה כי הייתה נשואה לגבר ואחרי 10 שנות נישואים הוא יצא מהארון כהומו, ומאז היא כבר כמה שנים אבודה, מבולבלת וכועסת", מספר קלמן, "בסוף המפגש ביקשתי ממנה להישאר וישבתי איתה כדי לשמוע את הסיפור שלה, וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא דיברה עם מישהו מתוך הקהילה".
הסיפור של אותה אישה הזכיר לקלמן את הסיפור המשפחתי האישי שלו. "חשבתי על אמא שלי שלפני 20 שנה עברה משהו דומה עם אבא שלי, ושיערתי לעצמי שגם היא הייתה מאוד לבד, כי לא היו נשים אחרות איתן היא הייתה יכולה לדבר ולחלוק את החוויות שעוברת אישה שבעלה עוזב אותה לטובת גברים. הרגשתי שיש פה משהו גם בגלל סערת הרגשות שלה וגם בגלל הסיפור האישי שלי, שגם אצלי הוא עדיין לא מעובד, כי ההתעסקות תמיד הייתה בזה שאבא יצא מהארון, ולא במה שאמא חוותה במקביל".
המפגש המקרי הזה, שהוא סיפורם של רבים כמו של משפחת קלמן עצמה, הביא את אגדות הלהט"ב לפתוח לראשונה קבוצה שתעניק תמיכה לאנשים שבני זוגם יצאו מהארון. "אחד הדברים שמעסיקים אותנו באגודה היא שאלת הגדרת הגבולות של הקהילה", מסביר קלמן, "ובחרנו להרחיב את האחריות גם לאוכלוסיות שנמצאות בקשר מורכב אתנו, זה יכול להיות האקסיות שלנו או הקהילה החרדית, שחשוב לנו לייצר איתם מפגש אינטימי".
איך אתה מסביר את העובדה שהנושא הזה לא עלה עד היום?
"אני חושב שהוא לא עלה כי אנחנו עדיין נמצאים בסיטואציה שיציאה מהארון היא דבר מורכב ולא פשוט, ואנחנו עדיין עסוקים בעצמנו, ברגשות ובתחושות שלנו. הראשונות שהקדימו לעסוק באוכלוסיות הנלוות הן האימהות של תהל"ה, ארגון של הורים ללהט"בים צעירים. אנחנו נמשיך את דרכן לאוכלוסיות נוספות".
השלב הבא זה ילדים של אנשים שיצאו מהארון?
"בגלל הסיפור האישי שלי, ובגלל שאני כבר בן 29, פונים אליי הורים להט"בים שיש להם ילדים צעירים, ושואלים לגבי התחושות שהיו לי לגדול לאבא הומו. אני מאתגר אותם בשאלות על איך הם הולכים לתאם בין היציאה שלהם מהארון לבין הילדים, והאם הם חושבים על הדברים האלה מבחינת נקודת המבט של הילד. כמובן שיש הבדל בין ילד שגדל בעולם שהוא חלק ממשפחה אחרת ותמיד היו לו אבא ואבא, או ילד שההורה יוצא מהארון לראשונה כשהוא כבר גדול. השאלות שאני שאלתי את עצמי כילד היו מה זה אומר עליי? גם אני אהיה הומו בגלל שאבא שלי הומו? האם עכשיו אני צריך להיאבק יותר על הגבריות שלי? וכשהתחלתי להרגיש שאני הומו חשבתי האם זה בגללו? וכל זאת בזמן שאני עסוק מאוד בניסיון לשמור את העובדה הזאת בסוד".
בושה, אשמה וחוסר בטחון
מי שנבחרה להנחות את הקבוצה היא עובדת סוציאלית שלה בדיוק את אותו הסיפור המשפחתי, אך העדיפה בשל כך לשמור על אנונימיות. היא מספרת שהקבוצה החדשה היא הזדמנות יוצאת דופן עבור נשים וגברים שבני ובנות זוגם יצאו מהארון, לחלוק את חוויותיהם ותחושותיהם עם אנשים כמוהם.
"התמיכה ההדדית נותנת המון לאנשים. הכלי הקבוצתי הוא כמו מראה בעזרתה אתה שומע את הדברים שלך נאמרים על ידי אחרים וזה יכול מאוד לעזור", היא מסבירה, "האנשים האלה יצטרכו לעבור תהליך ארוך לפני שיוכלו להיחשף, ואנחנו נצטרך לתת לכל אחד את הקצב שלו. אבל הקבוצה מאוד תעזור בכך, כי בדרך כלל אי אפשר לשוחח על הנושאים הללו עם השכנים, ואפשר לקבל המון תמיכה ועזרה מקבוצה עם סיפור דומה".
על פניו זה היה אמור להיות יותר קל – הוא לא עזב אותי כי הוא התאהב באישה יותר טובה ממני, אלא בגבר, שאיתו אני לא יכולה להתחרות?
"זה מה שרוב האנשים אכן חושבים. אך יש פה פער רציונלי ורגשי. מבחינת הרציונל, ברור שגבר הומו צריך לצאת מהארון ולא להישאר עם אישה שהוא לא נמשך אליה, וגם האישה מבינה זאת. אבל הרגש הולך לכיוון אחר והופך את ההתמודדות לעוד יותר מסובכת. הן מבינות את זה רציונלית אך רגשית מרגישות מאוד פגועות, ואפילו לא יכולות להגיד את זה כי הן מרגישות לא בסדר עם התחושות הללו".
עם אילו עוד תחושות מתמודדות הנשים?
"זה מערער מאוד את הביטחון בבחירת בן הזוג. תהיות כמו 'אני לא יודעת למה בחרתי, התאהבתי ואולי אפילו עדיין אוהבת בן אדם הומו, ולא שמתי לב. ומה יקרה בפעם הבאה שאבחר בן זוג? האם זה יקרה לי שוב, לאחר שבפעם הקודמת שום דבר בתוכי לא הזהיר אותי לגבי הבחירה השגויה שלי? התהליך הזה גם פוגע מאוד במיניות של בת הזוג. האנשים בקשר כזה מרגישים הרבה פעמים בעיות בקשר המיני עם בני הזוג, וגם אחרי שהדברים מתגלים עדיין נשארת תחושה של דחייה, שלרוב הולכת יחד עם בושה ואשמה, חוסר ביטחון מיני וחוסר ביטחון בזהות שלי. גם תחושת הלבד – אולי משהו איתי לא בסדר, והזוגיות נכשלה בגללי. אצל גברים מצד שני, יכולה להתעורר תחושה של פגיעה בגבריות - אולי לא הייתי מספיק טוב וגרמתי לה לזה".
הקבוצה, שתחל לפעול לאחר החגים במסגרת האגודה למען הלהט"ב, תשמש בעיקר כקבוצת תמיכה ותעניק לאקסים והאקסיות הזדמנות, לרובם בפעם הראשונה, לשתף את תחושותיהם.
"המטרה היא לשתף ולהעניק לגיטימציה לכל הרגשות. לדבר על הכאב ולהבין שאני לא לבד ויש עוד הרבה כמוני, ולשמוע את תחושותיהם וחוויותיהם של אנשים דומים. אנחנו מניחים שרוב האנשים יהיו כאלו שזו הפעם הראשונה שהם משתפים בסיפור".
האם את ממליצה לנפגעות לשמור על קשר עם האקסים?
"זה בוודאי עדיף לשמור על קשרים טובים, ובמקרה שלי זה גם היה אפשרי, זה טוב לשני הצדדים ודאי לילדים. אבל מה שיותר חשוב הוא שהצד הנפגע יחיה עם זה בשלום. ככל שהנשים הללו ייקחו פחות את האשמה על עצמן תהיה להן יותר הבנה לצד השני. המטרה העיקרית היא לגרום לאנשים היושבים בקבוצה להרגיש טוב יותר עם עצמם, אבל אני בטוחה שברגע שהן ירגישו יותר טוב תהיה יותר הבנה לגבי הצד השני".
גם ל' מסכימה כי אחרי עשור של התמודדות לבד, קבוצת תמיכה כזו יכולה לסייע רבות. "להתמודד עם זה היה גיהינום מתמשך. גם המשפחה שלי עברה טלטלה מאוד לא פשוטה, במילים עדינות", היא אומרת, "התמודדתי עם מצוקות מאוד גדולות, חייתי עם בושה גדולה והתביישתי לספר את הסיפור. ההתמודדות הייתה קשה גם אל מול חלק מאלו שידעו את הסיפור, והרשו לעצמם לחטט ולשאול שאלות מתחום צנעת הפרט. אם בזמנו הייתה קבוצה כזו הייתי הולכת לשם וזו מסגרת נוספת שהייתה יכולה לתמוך בי".
"גברים ונשים הבוחרים לחיות בשקר ולקיים זוגיות עם בני המין השני, למרות שהם נמשכים לבני מינם, פוגעים לא רק בעצמם אלא גם בבני זוגם", מסבירה ל', ויש לה מסר גם להורים, "חשוב מאוד שגם הורים של הומואים ולסביות יבינו זאת, ולא ילחצו על ילדיהם 'לנסות' ולחיות חיים 'נורמליים'. להורים מאוד קשה לקבל, והרבה פעמים הם רוצים שהבן או הבת יתכחשו למי שהם, אך חשוב שהם יידעו שללחץ שלהם עלולות להיות השלכות לא רק על ילדיהם אלא גם על בני ובנות זוגם. אני רוצה להאמין שבעקבות הפתיחות הקיימת היום, לחבר'ה צעירים יותר קל לצאת מהארון, ופחות סיפורים כאלה יקרו".
"גרמתי אומללות לשני הצדדים"
קריאתה של ל' לגברים ההומואים לצאת מהארון ולא להשלות את עצמם ואת הנשים עימן הם מתחתנים, מעלה את השאלה האם אותם גברים אכן מודעים לכך בזמן שהם מתחתנים עם אישה, או שהם מאמינים שזהו הדבר אותו הם רוצים?
"אני התחתנתי עם גרושתי כי אהבתי אותה ונמשכתי אליה", אומר מ', "הייתה לי גם משיכה לגברים אבל אמרתי לעצמי שזה משהו שאפשר לחיות איתו. ואם אני נמשך גם לבנות אז עדיף לבחור בקשר עם אישה".
והיו גם שיקולים הקשורים למשפחה?
"באתי ממשפחה שמרנית אז היה בי חלק שרצה להית נורמטיבי. אבל לא חשבתי על זה יותר מדי. ובמקרה שלי היא גם לחצה מאוד שנתחתן, ואני העדפתי לעצום עיניים ולקפוץ למים העמוקים".
מתי הגיע השינוי שהרגשת שזה לא זה?
"שנה אחרי שהתחתנו נולדה לנו ילדה, והנישואים שלנו כבר לא נראו אותו הדבר. נחשפתי לצדדים פחות נעימים שלה ולא הסתדרנו בפן האישי. במצב כזה אתה לאט לאט בורח למקום שטוב לך בו, ושאתה מחפש מקום שטוב לך בו אתה חושב גם על הצד השני".
היו לך חששות במהלך החיים המשותפים שהיא תגלה?
"לא היה כל כך מה לגלות, אולי חוץ מפורנו במחשב. אחת לכמה זמן היא הייתה זורקת לעברי משפטים כמו 'אתה מתנהג כמו גיי' אבל התייחסתי אליהם בביטול".
לאחר שנתיים של נישואים הכיר מ' בחור והתאהב בו, ואז החליט לספר לאשתו שהוא הומו.
"היינו בפרשת דרכים בזוגיות שלנו. היא רצתה שנביא עוד ילד ושנקנה דירה, ואני ידעתי שאם אני הולך לכיוון הזה יהיה לי הרבה יותר קשה לעשות את זה בעתיד מאשר עכשיו. הפלתי עליה את הפצצה וסיפרתי לה שהגעתי למסקנה שאני הומו. במשך שבועיים עברנו תהליך בו שנינו ניסינו להבין יחד את המשמעויות ולבסוף החלטנו להתגרש. היה לי לא פשוט לעשות את הצעד הזה, אבל מה שחיזק אותי היה הבחור שהכרתי. כי הרגשות שהיו לי אליו היו משהו שמעולם לא הרגשתי כלפיה, גם בתקופה שהיינו מאוהבים. הבנתי שהמקום שלי הוא להיות עם גבר ולא עם אישה, ושכנראה החיים הדליקו לי נורת אזהרה שסימנה לי 'זה הזמן שלך לצאת לחופשי'".
השיקולים של העבר שגרמו לך לנהל זוגיות עם אישה, איבדו מכוחם?
"כן. היה לי כל כך רע בחיי הנישואים שכבר לא היה אכפת לי לעשות את המהלך הזה. הייתי אומלל. הרגשתי שאני לא נהנה בחיים שלי וחשבתי מה כבר יכול להיות יותר גרוע? אני אמשיך לעבר חיים יותר טובים שיקבלו אותי כמו שאני ".
אתה מאמין שהפתיחות כלפי הנושא היום תמנע מקרים כאלה בעתיד?
"אני מקווה. האטרף והגריינדר מלאים בהומואים נשואים. הם צריכים את ההתפרקות הזו ואת הקרבה לגבר כי הם לא מסופקים ממה שיש להם בבית. אבל רבים מהם יישארו כל החיים בגריינדר ובאטרף ואף פעם לא יפתחו משהו רציני עם גבר כי יש להם אישה, והם נורא סובלים מזה.
"הם צריכים להבין שמה שהנפש שלהם רוצה היום היא תרצה גם עוד 15 שנה. זה לא ייעלם. לחיות בשקר גורם לך להיות אומלל בחיים. אם טוב לך עם גבר אז תישאר שם, אל תיכנס למערכת יחסים עם אישה בתקווה שיהיה בסדר וזה יעבור, כי זה לא עובר ואתה פשוט גורם אומללות לשני הצדדים".