בחור בן שלושים פלוס מהמרכז, ספורטיבי, פעיל, נאה ומלא אנרגיה. לא, זה לא תיאור בפרופיל של אתר היכרויות, אלא של הקורבן האחרון של איידס בישראל. בחור שלא נבדק שנים והגיע לאחרונה לבית החולים כשכבר היה מאוחר מדי להציל את חייו. אתם בטח חושבים שמישהו כאן התבלבל – מוות? מאיידס? אז כן, השנה היא 2014, הקוקטייל כבר מזמן הפך את ה-HIV למחלה כרונית שאפשר לחיות איתה חיים מלאים ובריאים ("כדור אחד ביום") - אבל מסתבר שיש אנשים שעדיין מתים ממנה, ולא באפריקה. והם לא מתים ממנה סתם. הם מתים מהבושה, מתחושת ה״לי זה לא יקרה״, מחוסר המודעות שמונעת מהם ללכת ולהיבדק, כי כל בדיקה פשוטה הייתה יכולה להציל את חייהם.
״היום כבר לא אמורים למות מאיידס״, מבהיר פרופ׳ צבי בנטואיץ, ראש המרכז למחלות טרופיות ולאיידס באוניברסיטת בן גוריון, ומי שהיה הרופא הראשון שהתמחה באיידס בישראל. ״היום קל לאתר את הנגיף ולטפל בו - אבל למרות זאת, עדיין מגיעים לבתי החולים אנשים שנמצאים במצב מתקדם של המחלה".
המקרים הללו לא זרים גם לד״ר דן טורנר, מומחה למחלות זיהומיות ומנהל מרכז האיידס במרכז הרפואי סוראסקי תל אביב: ״בחמש השנים האחרונות אנחנו שוב רואים את המחלה כמו בשנות ה-80 וה-90. אנשים מגיעים לבית החולים אחרי שמערכת החיסון שלהם כבר קרסה. הם מגיעים לטפל בדברים 'פשוטים', שמהם הם חושבים שהם סובלים, למשל דלקת ריאות, אבל למעשה יש להם איידס, רק שהם לא נבדקו במשך שנים, ואם הרופא לא יחשוד שזה המקרה - הפציינט יכול למות״.
הדוגמאות האחרונות לתופעה הזו אירעו ממש בשבועות האחרונים. מלבד אותו צעיר שהגיע לטפל במחלה 'פשוטה', אך התברר כי לא נבדק במשך שנים עד שנפטר למרות המאמצים להצילו, הגיעו בתקופה האחרונה מספר מקרים קשים. כך למשל, הגיע לאחד מבתי החולים אדם בן 80 שגילה כי הוא בשלב מתקדם של איידס, שאילו היה מתגלה מאוחר יותר היה עלול להיגמר אף הוא במוות. ״פעם זה לא היה נפוץ הגילוי המאוחר - אחרי שהמחלה כבר מתפרצת. אבל כיום מדובר על 10-20 אחוז מהמקרים״, אומר ד"ר טורנר.
"לפעמים רואים מקרים כמו הקשיש הזה, או כמו אימא חרדית לשבעה אצלה התגלה הנגיף, אבל לרוב מי שמגיעים חולים הם אנשים מקבוצות הסיכון, ושם הצוות הרפואי חושד (שמדובר ב-HIV) ושולחים לבדיקה, וברוב המקרים אנחנו מצליחים להציל את האנשים ולדוג אותם חזרה אל החיים״.
רק מיעוט מהנדבקים הם מהקהילה
למרות העלייה המטרידה במספר הנשאים החדשים שהגיעו מתוך הקהילה הגאה, איש לא חסין מפני HIV, וכל אחד יכול להידבק ללא הבדל דת, מעמד סוציו אקונומי, גזע או גיל. למעשה, מתוך 8,363 הנשאים והנשאיות של HIV בישראל, לפי נתוני משרד הבריאות נכון ל-2012 דווחו 1,428 נשאים וחולים שנדבקו ביחסי מין הומוסקסואליים, והיתר בדרכים אחרות.
הילה פאר, סמנכ״לית ומנהלת מרכז הבדיקות האנונימיות של הוועד למלחמה באיידס, מכירה את הנושא מקרוב. "יצא לי לתת תשובות חיוביות (לבשר לאנשים שהם נשאי HIV), לא רק להומואים, אלא גם לחרדים סטרייטים, לאנשים מהפזורה הבדואית, לאנשים מהצפון, מהדרום, מהמרכז, מכל המעמדים והמגזרים, לאנשים שנמצאים אחרי צבא ולכאלה שנמצאים אחרי גירושים. פגשתי צעירים בני 17 עם תוצאה חיובית ובישרתי על נשאות גם לגבר בן 86. לווירוס הזה לא אכפת מדת, צבע עור, גיל או נטייה מינית".
ועדיין, לפי נתוני הועד למלחמה באיידס, גברים שמקיימים יחסים עם גברים הם חלק הולך וגדל מכלל הנדבקים באיידס בכל שנה. אם ב-2002 הם היו כ-10% מכלל הנדבקים החדשים, ב-2012 הם היו כבר 30% מסך הנדבקים.
למה זה קורה? "לא נבדקים"
השאלה היא למה למרות המודעות לנושא ולסכנות נתוני ההדבקה נמצאים דווקא בעלייה. ״סקר מצא ש-70% מהישראלים לא עברו בדיקות איידס אף פעם, וזה נתון מטורף", מסבירה פאר. וזה הסטנדרט הכפול של החברה שלנו: אנחנו מעדיפים לא לדעת במחשבה ש'לא יודע - לא פוגע', אבל במקרה הזה, חוסר הידיעה פוגעת - ובגדול. אבחון מוקדם של ההדבקה יציל חיים ויעצור הדבקות עתידיות, כי ברגע שהנשאים מטופלים ומתמגנים, הסיכוי להדביק אחרים אפסיים.
״אנשים שמגיעים לבתי החולים עם איידס במצב מתקדם מטרידים במיוחד כי הם מעידים על המספר הגדול של הנשאים שלא נבדק ומסכן את עצמו, ומדביק אחרים בלי לדעת״, אומר פרופ׳ בנטואיץ. והדברים הללו מטרידים במיוחד כשמבינים שמטופלים רבים באזור המרכז מגיעים מהקהילה הגאה. ״אני עוקב אחרי 1,400 מטופלים באיכילוב, מתוכם כ-60% משתייכים לקהילה הגאה״, מספר ד״ר טורנר, ״אנחנו רואים כ-3 נשאים חדשים כל שבוע, ורובם הגדול משתייך לקהילה הגאה - וזה רק במרפאה שלנו. זה מטריד שעדיין יש אנשים שהם בקבוצות סיכון כמו הקהילה הגאה, שבה מודעים לסכנה, ועדיין לא נבדקים", מסכם ד"ר טורנר.
גם ברק גאון (38), נשא HIV בעצמו, מכיר את המקרים הללו מקרוב של אנשים שלא נבדקים שנים: ״הכרתי אנשים שגילו את האיידס מאוד מאוחר, שהגיעו למיון במצב גרוע בגלל חום או מחלה אחרת, והתרופות החזירו אותם לחיים״.
למה זה קורה? "מוקצים דווקא בתוך הקהילה"
אם בדיקה אחת פשוטה יכולה להציל את חייהם, נותרת התהייה למה אנשים לא נבדקים במשך שנים ארוכות, מדביקים אחרים ומסכנים את עצמם? "אני משוכנע שהסיבה לכך היא סטיגמה", מסביר ד"ר טורנר, "אני יודע מהמטופלים שלי שדווקא בתוך הקהילה הגאה מסתכלים בעין רע מאוד על נשאים. מבחינה חברתית, דווקא אנשים מתוך הקהילה ההתייחסות אליהם היא של נידוי חברתי".
"אנשים מספרים לי שהם מנודים מהחברה ברגע שמגלים שיש להם HIV, ולכן בחור צעיר מדחיק את עצמו. לא להיבדק עשור זה עניין של הדחקה. מקרה המוות שאנחנו מדברים עליו הוא לא היחיד. יש אנשים שאנחנו מזהים אותם תוך כדי אשפוז, תוך כדי מחלה קשה".
"אני זוכר בשנות ה-80 היו לי הרבה מטופלים, ובני המשפחה היו מזמינים אותי ואומרים לי להגיע להלוויה, אבל לא הייתי מגיע. פחדתי, כדי שלא יזהו את 'ד"ר טורנר'. שהחברים והאנשים מסביב לא יחשדו, ולמשפחה הייתה הקלה שהמוות הוא מ'דום לב', שזה מה שמספרים. היה לאותן משפחות מאוד חשוב שהאבא מת מ'דום לב' ולא מאיידס".
למה זה קורה? "מורידים את הקונדום"
למרות התחושה של נידוי חברתי, בקהילה הגאה נרשמת עלייה מדאיגה במספר הנשאים החדשים. פרופ׳ בנטואיץ מפנה אצבע מאשימה לדבר אחד: הבחירה לא לשים קונדום. ״ההתנהגות הלא אחראית הזו הפכה להיות דבר שכיח בקהילה. למה? כל העולם מתעסק בשאלה הזו, אבל מה שברור הוא שיש עלייה ברורה בשיעור המקרים של הדבקה חדשה בקרב הקהילה הגאה – לא רק בישראל, אלא בכל העולם המערבי. זה פועל יוצא של לא לשים קונדום, וזה ברור לגמרי שיחסים לא מוגנים – דברים שחשבנו שפסו מהעולם – הם הסיבה. למה לא לשים קונדום? כנראה שזה מגדיל את הריגוש".
גם ד״ר טורנר סבור שיחסים לא מוגנים הפכו לדבר שבשגרה: ״המון אנשים מגיעים אליי להתייעצות אחרי יחסי מין לא מוגנים, וזה מקובל. אנשים חושבים שהם נזהרים, אבל כשהם מגיעים למסיבה, שותים או תחת השפעת סמים, הקונדום נשאר בכיס או שמשתמשים בו למגע מיני אחד וזהו. אני לא איש חינוך או הסברה אבל זה כישלון של כל העולם המערבי כי הקהילה מבינה שהסיכון קיים״.
למה זה קורה? "לי זה לא יקרה"
גאון, שהתגלה כנשא לפני שמונה שנים, נדבק בנגיף במגע מיני לא מוגן. ״כולם יודעים שצריך להשתמש בקונדום אבל הרבה אנשים לא משתמשים בו כי הם מרגישים מוגנים, כי הם חושבים ש'לי זה לא יקרה', כי האדם שמולם נראה להם בסדר. קונדום מוריד חלק מסוים בהנאה ביחסי מין, וגם לי הוא נראה אז כמו משהו שעומד בין בני זוג, משהו שעוצרים בשבילו את המהלך הטבעי של הדברים, משהו שמכניס לתוך הלב מחשבות של 'משהו רע יכול לקרות', מחשבות שהן הדבר האחרון שאתה רוצה ביחסי מין עם מישהו שאתה אוהב. יש גם את המחשבה הזו ש-HIV זה משהו שקשור לזונות ולנרקומנים ושהוא לא יכול לקרות לך עם מישהו שאתה מרגיש איתו בטוח – תחושה שכמובן לא קשורה למציאות״.
גאון מספר שנדבק דווקא ביחסי מין שבהם הרגיש בטוח, אחרי שהסיר את הקונדום בטרם השניים נבדקו. ״הצד השני לא ידע שהוא נשא, וחשבנו שאין ממה לחשוש, אבל בדיעבד – זה לא היה המצב". התחלתי זוגיות עם בחור בגיל 30. זו הייתה אהבה גדולה, ואחרי שלושה חודשים הלכנו לעשות בדיקה כי ידעתי שזה כזה משהו שצריך לעשות. הגענו לבית החולים והאחות נתנה לשנינו תוצאות חיוביות. היינו בשוק. איידס בשבילי היה 'מלאכים באמריקה' ו'פילדלפיה', אנשים שגוססים, וגם כשהרופא אמר לי ש'היום לא מתים מזה', חשבתי שהוא פשוט מפחד שאקפוץ מהמרפסת כשאגיע הביתה".
גאון חי כיום באושר עם בן זוג, יאיר, ועם הכלב שלהם, גנץ, בתל אביב. יאיר הוא לא נשא HIV, הם יחד כבר ארבע שנים ואין שום סיבה שהוא יהפוך לנשא בזכות השימוש בתרופה ויחסי מין מוגנים. ״למרות שזה המצב ויחסי מין עם מישהו שיודע שהוא נשא HIV, מטופל וממוגן הם בטוחים לחלוטין – אנשים עדיין יירתעו מהם, אבל אותם אנשים בדיוק לא יחשבו פעמיים לפני שהם יקיימו מין לא מוגן עם מישהו שאין להם מושג מה הסטטוס שלו - רק כי הוא נראה בסדר״, אומר גאון.
למה זה קורה? "כשל מנהיגותי"
אז למה הצעירים של היום לא משתמשים בקונדום? פרופ' בנטואיץ מאשים את המנהיגות הקהילתית וטוען כי מדובר בכשל שלה. "כשהמגיפה הייתה בתחילתה, הקהילה הגאה הצטיינה במנהיגות מדהימה ששינתה באופן דרסטי את ההתנהגות ואת ההדבקה. כשאיידס היה סכנת מוות זה עבד – אבל היום או שאין את אותה מנהיגות או שאנשים חושבים שהמחלה הזו היא לא ביג דיל״.
ד״ר טורנר מסביר שחלק מכך היא העובדה שהיום קל לחיות עם HIV: ״היום עדיף להיות נשא HIV מאשר חולה סכרת״, הוא אומר. ״כשאת נשאית HIV את נבדקת כל 4 חודשים, לוקחת כדור או שניים ביום, ויודעת שהסיכוי שלך להדביק אחרים הוא אפסי״, הוא אומר. ״לעומת זאת, חולה סכרת צריך למדוד 3-4 פעמים ביום את רמת הסוכר שלו, וזה משפיע עליו בריאותית וברמה היום יומית״.
״HIV/איידס היא לא מחלה של הקהילה, אבל היא בהחלט בעיה של הקהילה", מסביר שי דויטש, יו"ר האגודה למען הלהט"ב. "אנו ערים לעלייה בקיומם של יחסי מין לא מוגנים בשנים האחרונות עם הפיכתה של המחלה לכרונית ועם מזעור ההשפעות הפיזיולוגיות על חיי הנשאים מצד אחד, ותופעה של מיצוי השימוש בקונדום וריבוי התנהגות סיכונית מנגד".
"בשנה האחרונה החלו האגודה והוועד לטפל בנושא מניעת התנהגות סיכונית, לצד פעילות שמטרתה לשנות את היחס בקהילה לנשאים ולמגר את הנידוי החברתי שהם חווים. השילוב של פעולות אלו והגברת המודעות בקרב הקהילה למין בטוח ובחשיבות הבדיקות הן צעדים הכרחיים על מנת לעצור את המגמה ולהוריד את המספרים. בכל מקרה, אל לנו לחשוש מטיפול בנושא פן יתייגו את HIV/איידס כ'מחלה של הומואים' אלא לקחת אחריות על הקהילה שלנו ובריאותה".
למה זה קורה? "הורידו לרופאים את כיפת הברזל"
ד״ר טורנר מצביע על סיבה נוספת, ומקוממת במיוחד, למספר הנשאים שמתגלים מאוחר, לפעמים מאוחר מדי. עד לפני שנתיים מימן משרד הבריאות בדיקת סקר, כלומר בדיקה חינמית לכל מי שהגיע לבית החולים והצוות הרפואי רצה לבדוק אם הוא נשא HIV. והיום? בתי החולים, שגם כך נמצאים בגירעון ומתקשים לשרוד, צריכים לממן את הבדיקה מכיסם.
"אז נכנסים פתאום לבדיקה שיקולים כלכליים, ואם רופא רוצה לבדוק HIV שואלים אותו 'זה באמת נחוץ לטיפול?' וכך מפספסים מקרים", מסביר ד"ר טורנר. "באחת הפעמים הגיע לאחד מבתי החולים גבר בן 50, חובש כיפה עם ארבעה ילדים. הייתם חושדים שהוא בקבוצת סיכון ל- HIV? לא, הוא הרי עם כיפה וארבעה ילדים. ואז הרופא אומר לעצמו 'למה שאבזבז עליו את הבדיקה היקרה, זה עולה לבית החולים כסף'. אז מטפלים בו למשל בדלקת ריאות, ובאמת משתפרים טיפה התסמינים, אבל אחרי יומיים שלושה הוא מגיע אלינו לאיכילוב - שם מגלים שבעצם יש לו HIV".
"כשמגיע מישהו מאוכלוסיית סיכון, יש לגיטימציה לעלות הבדיקה, אבל כפי שראיתם, איידס נמצא גם בקרב אנשים שלא נכנסים להגדרה הזו, ובמקרים כאלה אפשר לפספס אותם – בדיוק כמו עם אותו בן 80. בדיקת הסקר בחינם הייתה כיפת הברזל שלנו – והסירו לנו אותה. התחיל בבתי החולים מחסום של בדיקות, ולכן היו מקרים שפוספסו".
ואכן, חוזר משרד הבריאות קובע כי עלות הבדיקה חלה על בית חולים עצמו. ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "טענת הכתבה שישנו מחסום כלכלי לביצוע בדיקת HIV (שעלות כל אחת 24 שקל) עד כדי עיכוב באבחון של חולים, תמוהה בעינינו, ולא קיימת הנחייה המגבילה ביצוע בדיקות".
הנגיף העמיד
בינתיים, נושא חדש דורש התמודדות במלחמה באיידס, כשלאט לאט מתגלים גם נגיפים העמידים בפני תרופות. בשנה האחרונה התגלו 15 נשאים ונשאיות חדשים, הומו והטרו סקסואלים שנדבקו בנגיף העמיד.
״המקרים הללו מקורם בנשאים שלא הקפידו על הטיפול התרופתי כמו שצריך וקיימו יחסים לא מוגנים״, מסבירה ד״ר מיכל חוברס, יו״ר החברה לרפואת איידס מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבי״ח מאיר, שירותי בריאות כללית. ״אם הם היו לוקחים את התרופות בהקפדה הם לא היו מדביקים״.
אפשרות נוספת שמעלים הנתונים הללו קשורה לשמועות לפיהן ישנם אנשים שמשיגים טרובדה – אחת התרופות הניתנת לנשאי HIV, ואשר שימוש קבוע בה מסוגל להפחית את היכולת להידבק מלכתחילה בנגיף - קונים אותה באינטרנט לפני מסיבות או תקופת הוללות. אלא שברגע שלוקחים אותה באופן לא סדיר, מתחילות הצרות: ״אם מישהו לוקח טרובדה מדי פעם, נידבק וממשיך לקחת אותה באופן לא סדיר, היא לא תדכא את הווירוס מספיק. השימוש הלא קבוע מאפשר לווירוס ללמוד אותה וזו סכנה אחת בשימוש הזה״, אומרת ד״ר חוברס.
הופעתם של נגיפים עמידים מדאיגה, אבל כיום לרופאים יש עדיין מנעד גדול מספיק של תרופות כדי לטפל במחלה גם עם נגיפים העמידים לטרובדה. ״יש לי 25 תרופות שונות שאני יכולה להרכיב מהן את הקוקטייל ואני תמיד מתחילה באלו שהן הכי קלות לנטילה וקלות מבחינת תופעות הלוואי שלהן. ברגע שיש נגיף עמיד אנחנו עוברים לתרופות פחות נוחות ויש הרבה אופציות טיפוליות, אבל אנחנו מתייחסים לנגיף העמיד בכובד ראש כי יש מצבים של אנשים עם עמידויות שמצמצמים את אפשרויות הטיפול בצורה משמעותית״, מסביר ד"ר חוברס.
השמועות על שוק שחור לטרובדה ואנשים שלוקחים אותה מדי פעם הגיעו גם לד״ר טורנר וחשוב לו להבהיר שזה פשוט מזיק: ״חלק מהאנשים חושבים שאפשר לקחת את הטרובדה יום לפני קיום יחסי מין ויומיים אחרי והכל בסדר – אבל את הטרובדה חייבים לקחת באופן יומיומי, בצורה סדירה כי טיפול חלקי משמעותו פיתוח עמידות לתרופה שיחבל בטיפול אם תידבק".
לסיכומו של דבר, מלבד יחסי מין מוגנים, נראה כי הדרך היחידה להבטיח לעצמכם חיים מלאים – גם אם נדבקתם ב- HIV – היא להיבדק, להיבדק ושוב להיבדק. אחרת אתם עלולים למות ממחלה שהעולם המערבי כבר מגדיר אותה כרונית, גם במרכז תל אביב.