"זה לא שיש לי קטע עם סטרייטיות – הן אלה שתמיד רצו אותי", אומרת ציפי רומנו ומגניבה חיוך ממזרי לאישה שיושבת לצדה. מותר לה להיות מרוצה מעצמה. בענף הספורט בו התמחתה במשך שנים, "המרת סטרייטיות", היא יצאה אלופת הארץ. לא רק שהיא מצאה הטרוסקסואלית שתאהב אותה; היא מצאה אחת שתתחתן איתה, תיקח את שמה ותעשה איתה ילד. בדרך היו כמה חרדות נטישה, אבל בקטנה – המצלמה של "מחוברים" שליוותה את התהליך סייעה לשכך אותן. אולי היא הזריקה מנה של מודעות עצמית לרגעים האלה – שיקפה לציפי איך היא נראית מבחוץ והורידה את מפלס העצבים.
רימה רומנו היפה והקשוחה שומעת את ההתרברבות הזאת ומישירה מבט נוקב. קצת כמו אורית מהקומדיה "האחיות המוצלחות שלי", היא מסרבת עדיין לקרוא לעצמה לסבית. בעיניי ציפי נראה שזה אפילו קצת מחמיא – רימה היא גיי אך ורק בשבילה. "אם זו לא ציפי, זו לא אף אחת אחרת", אומרת רימה וציפי מחייכת שוב. הקשר שלהן מגיע בעסקת חבלה עם שאלות ודילמות רבות – התנגשויות תרבותיות, סוגיות של מגדר, הורות, גבולות וסקס. "מחוברים", שהגיעה השבוע לסיומה, ענתה על חלקן, וגם אלו שנשארו ללא תשובה, הוצפו בצורה כל כך מפורשת וחדה, עד שהשתיים הפכו לזוג הפופולרי של העונה. לא פלא לכן שהרומנו'ז בסך הכול מרוצות.
"ישבתי מול הטלוויזיה וראיתי את הזוגיות שלי", אומרת רימה, "ראיתי משהו שהוא לא משהו אחר ממה שאני חיה, שתי נשים, פשוט זוגיות. ראו בטלוויזיה איך אנחנו מרימות ומפרגנות אחת לשנייה, וזו המציאות. אנחנו פשוט מתקיימות וחיות".
וציפי, מה את ראית?
ציפי: "שאני מעקמת הרבה את הפה ושיש לי צורה מוזרה בגולגולת".
לא מביאות את מלחמת המינים לסלון
ערב בצפון תל אביב. הבן שלהן, רומאו, בן השנה ושמונה ישן בקומה התחתונה, ואנחנו יושבות למעלה. ציפי חזרה מיום של פגישות במשרד, רימה התעכבה בחנות הבגדים שלה בפלורנטין. את הבן הקטן, הבלונדיני והכה חמוד יצא לי לראות רק קצת, בדקות לפני שהושכב לישון, וכן – גם במציאות הוא מתלבש כמו סטאר.
זה בית של מצליחניות. לא מנקר עיניים מבחוץ, אבל משדר כוח מבפנים – בבחירת הפריטים, באמנות שתלויה בסלון. בשנים האחרונות רימה וציפי בנו את עצמן כפאוור קאפל בברנז'ה: ציפי כאשת חיי לילה שהומרה ליחצ"נית מותגי לייף סטייל (ועכשיו, עם פאר טסי המוחתם החדש, גם מוזיקה מזרחית); רימה כמעצבת הראשית של המותג שנושא את שמה, בסיוע השקעה כספית של ציפי.
"ההצלחה של כל אחת מאיתנו היא של שתינו. מישהי שאלה אותי אם עכשיו, כשרימה ידועה כמעצבת, אני מרחיבה את המשרד שלי כדי להתחרות איתה", אומרת ציפי, "פשוט הזדעזעתי. מה פתאום שאני אתחרה בבת הזוג שלי? זה כל כך זר לי. מאיפה התפיסה הזאת?".
אולי מהעולם הסטרייטי, אני אומרת לה. אולי כל זוג הטרוסקסואלי מביא איתו הביתה חתיכה ממלחמת המינים, וממשיך לנהל אותה ברמה כזאת או אחרת בסלון שלו, בזמן שבבית שלכן החלוקה למחנות אינה קיימת. אגב, יש שיגידו שהיא לגמרי קיימת ושציפי היא ה"גבר" במערכת היחסים הזאת – היא זו שחיזרה אחרי רימה, נתנה לה את שמה והקימה לה את העסק. אבל אחרי שעקבנו אחריהן ב"מחוברים" (כל הפרקים זמינים לצפייה ב-VOD של הוט), אנחנו כבר יודעות שזה לא פשוט כמו שזה נשמע. איטס קומפליקייטד. "במחוברים אני כל הזמן יוצאת כוסית", אומרת ציפי, "בתחילת הקשר הייתי שואלת אותה אם היא אוהבת אותי, בוחנת אותה. מה היא תעשה אם ניפרד – כאלה שאלות".
רימה: "אה, זה מבחן כאילו? לא ידעתי".
זו טכניקה נשית ידועה. בטח.
רימה: "אוקיי, אבל אני עדיין רואה בציפי גם הרבה צדדים גבריים".
ציפי: "בניסיון שאיתו באתי לקשר, אני הייתי הגבר, ורימה הייתה תמימה וחלקה, בקושי היו לה מערכות יחסים לפניי. התמימות שלה הקסימה אותי וזה גרם לי להאמין בזוגיות מונוגמית. לפניה לא האמנתי".
רימה: "היו לי גברים, הייתי כוסית מהממת שיכולה להשיג כל גבר שהיא רוצה, אבל זה לא עניין אותי באמת. עד ציפי".
בכל מה שקשור לפרנסה, נדמה שהיה קו ברור אצלכן. דיברתן בגלוי על המנוע הכלכלי שציפי מספקת, ועל כך שרימה יותר מטפחת את הבית, נמצאת עם רומאו יותר.
רימה: "ככה זה נראה בסדרה? אבל שתינו עובדות".
ציפיי: "כן, אבל רימה, בתכנית יוצא שאני עובדת יותר".
רימה: "היום חזרתי בשבע – מהעבודה, לא מבילוי בקניון. אם זה יוצא כאילו מפרנסים אותי, אז זה מעצבן אותי".
ציפי: "העסק של רימה מצליח ובועט. הקמנו אותו יחד, עזרתי לה להיפתח ולהאמין בעצמה והיום זה שלה. היא כבר מנהלת מו"מ יותר טוב ממני".
רימה: "ציפי עשתה דברים מאחורי הקלעים, הפתיחה למשל, ובכלל, היא כל הזמן שם – מרימה ומייחצנת ומפרסמת. האמת היא שאם לא היינו עובדות על זה ביחד, לא הייתי רואה אותה בכלל".
הבגדים יקרים מעצמם
ב-2014, שנת ההשקה של המותג, רימה זכתה בפרס ה-Up and coming, המעצבת המבטיחה של שבוע האופנה. הרבה גבות הורמו על זכייתה של הבחורה החדשה בשכונה, זו שלא למדה במוסד מוכר אבל הגיעה עם הרבה קשרים. הן לא באמת מזיזות לרימה. "מה שעושים בבתי הספר לאופנה כיום זה בעייתי, פותחים לסטודנטים צ'קרות ונותנים להם לייצר דברים אבסטרקטיים ומטורפים, אבל הם לא מבינים מה זה אופנה ישראלית. אופנה ישראלית זה טי-שירט מהצבא שהפכו לווינטג', לא דברים מהדמיון. ואז הם כולם פותחים חנויות עם הלוואות מההורים שלהם, משקיעים המון כסף, ונופלים".
הלו, גם הבגדים שלך יקרים.
רימה: "כן, זה פשוט יצא ככה עם הקולקציה. זה כיוון שקרה מעצמו".
ציפי: "אבל כן בנינו אסטרטגיה, רימה. החלטנו שזה לא יהיה מותג זול".
רימה: "דיברנו על זה?".
ציפי: "בטח, בנינו אסטרטגיה, שכחת?".
רימה: "טוב, בכל מקרה זה מי שאני. גם לפני שעסקתי בתחום הזה הייתי מוציאה משכורת של חודש על ז'קט. אני מתה על דיזיינרים ואופנה, זה משהו מולד אצלי, גם בימים שבהם לא הייתה לי אפשרות כלכלית לקיים את זה".
ציפי: "רימה אוהבת יקר. מבחינתי היא נולדה באצולה האנגלית בשנות ה-20, אני לא יודעת מי ההורים שלה, זה בטח לא אלה וגנאדי מאשקלון, לא יכול להיות. בפריט אחד שרימה קונה, אני קונה 30 טי שירטים בזארה או קסטרו".
רימה: "כי מה אכפת לה? היא מלכלכת ואני צריכה לנקות אותם באקונומיקה ומלבינים".
היום אמא שלי היא דוקטור ללסביוּת
הן באמת הגיעו מיקומים מקבילים. רימה (32) נולדה בקזחסטן ועלה לארץ בגיל 7, לשכונת קראוונים באשקלון. עוד כילדה עבדה בניקיון, כדי לעזור לאמה בפרנסה. ציפי (38) נולדה להורים טריפוליטאים אמידים משיכון דן שעשו את הונם בבעלות על בתי אבות. רימה הגיעה לתל אביב לראשונה כשציפי כבר הייתה דמות די מוכרת בעולם הלילה, מבלה עם חברות מפורסמות כמו סנדרה רינגלר ובר רפאלי; היא עבדה אז כדיילת אוויר של מטוסים פרטיים, עד שפגשה את ציפי בבית קפה ועברה איתה לצד השני של המגרש. פשוט, אגב, זו לא היה.
"ההורים שלי באו מעולם שבו לא דיברו על סקס בכלל, שלא לדבר על שתי נשים. זה אנשים שהגיעו לכאן בני 45, אחרי שלטון הקומוניזם, מה הם יודעים על זה? הם היו בהלם לגמרי. אבל חברים שלהם עזרו להם והם לא ויתרו, וקיבלו אותי. היום אמא שלי עשתה את כל המחקר האפשרי על סופרות שהיו עם נשים, אנשי רוח, היא נכנסה לעומק של זה. העבודה ששניהם עשו את עצמם, מדהימה".
מה גרם לשינוי?
רימה: "פעם שאלו את אמא שלי, איך היא הצליחה לקבל את זה ואז נפל לה האסימון. היא ענתה שזה כי היא מאוד אוהבת אותי, וחייבת להחזיר לי על מה שעשיתי בשבילם. תמיד הייתי שם בשביל ההורים שלי, לא משנה מה. כדיילת, הייתי טסה עם האלפיון העליון וחיה מציאות מדומה ואז חוזרת אליהם לאשקלון ומבינה שאני חייבת להפריש להם חלק מהמשכורת שלי. שלא יהיה מצב שהם בהתחשבנויות, כשאני טסה במטוסים פרטיים ומרשה לעצמי לחיות טוב".
ההפרשה החודשית הצנועה לחשבון ההוצאות של ההורים, תפחה והפכה, תחת חסותה של ציפי, למחווה עצומה בגודלה: לפני מספר שנים הוריה של רימה עברו לדירה חדשה באשקלון שהשתיים קנו להן יחד. "הייתה הזדמנות לעבור לבית עם מעלית, מסודר יותר, ולקחתי אותה בשתי ידיים", רימה אומרת בקוליוּת גמורה.
ציפי: "אני עזרתי לה לקבל את המשכנתא ואנחנו משלמות אותה ביחד. זה לא שבאתי ושמתי את כל הכסף. אבל אין מה לדאוג. אני גבר אמיתי כאן, כמו שגבר צריך להתנהג. זה שלהם, גם אם ניפרד זה יישאר שלהם. הקשר של רימה להורים שלה, הוא חלק ממה שהתאהבתי בו. תמיד אמרתי – אם אתה רוצה לראות מי האדם, תסתכל איך הוא מתייחס להורים שלו. הרי ההתאהבות הראשונית מתפוגגת אחרי כמה זמן ולכן צריך לדעת שהאדם יודע לאהוב – לא מתוך הידלקות כאילו בלעתי כדור עכשיו, אלא משהו מתמשך. אהבת אמת זה גורל. אני מאמינה שרימה ואני נהיה נשמה אחת שלמה בגלגול הבא".
דיאטות עושים בקיצוניות, או לא עושים בכלל
הקלות שבה ציפי אומרת דברים כאלה, בלי להניד עפעף, היא חלק בלתי מבוטל מהקסם שלה. היא לעולם לא מפחדת להיתפס בחוסר פאסון מול בת הזוג שלה, גם כשהיא מבקשת מילה טובה על קילו שירד. היום, אגב, היא נראית רזה בהרבה ממה שניבט מהמסך – אפילו אם רימה עדיין מתקשה לפרגן על זה. "ירדתי כמה קילוגרמים, אבל לא הרבה, ועשיתי ניתוח להקטנת חזה. עשיתי גם בוטוקס", היא מדווחת.
רימה, למה את לא מפרגנת לזה?
רימה: "אני מוכנה לפרגן כשיש על מה".
ציפי: "היא לא תמכור לי לוקשים".
רימה: "תשמעי, הייתה לי מחלה עם כל נושא הדיאטות, הייתי רזה בחמישה קילו ממה שאני היום, והייתה בדיאטות קיצוניות, הארד קור. זה הפריק קונטרול שלי. כשאת עושה דיאטה זה שליטה, ואני באופי שלי, לא הייתה לי פריבילגיה לשחרר אף פעם. היום קצת הרפיתי מזה, ואני לא נותנת לזה להשפיע עלי כמעצבת. זה לא שאני אומרת שמידה 8 זה איכס. יש לי מידות ואני עובדת עם נשים בשלות וגורמת להן להרגיש יפה. אני בונה להן גזרה בסטייל שלי אבל שהן ייראו בה יפה וישכחו מהממדים או מהמשקל שלהן".
ציפי: "בכל מקרה, היא התאהבה בי יותר מלאה מהיום".
ציפי, נראה שאת אף פעם לא נעלבת ממנה.
ציפי: "כי אני חסרת אגו. אני מבינה שלפעמים יצא בתכנית כאילו אני אוהבת ומעריצה את רימה יותר משהיא אוהבת אותי. אבל תראי, אנשים באופן כללי, בתוך זוגיות, מפחדים לתת אחד לשני, שמא השני ירצה ללכת. שאם אחד ישים את הלב שלו על השולחן, השני ייקח אותו ויתחפף. או שמפחדים לפרגן ולהרים כי אולי האדם שממול יתפוס עליהם תחת או יתנשא עליהם. לי לא אכפת מדברים כאלה. יש משהו ברימה, שאני יודעת שהיא לא תתפוס עליי תחת לעולם. אבל זה לא שאין לי פחדים. אני מפחדת לאבד את ההורים שלי, את הבריאות. לא להיות נאמנה למשפחה שלי".
כלומר לבגוד?
"גם, אבל נאמנות זה לא רק אקט מיני. זה לקחת את המשפחה למקומות טובים. לא למכור אותה. כל יום הוא יום חדש ואתה צריך להוכיח למשפחה שלך. אני עוד בהקמה, הולך לי טוב אבל אני מפחדת לאכזב. ליפול".
רימה: "לאכזב אותי? על מה יש לך לפחד לאכזב אותי?".
ציפי: "לא בא לי למשל שבפן הכלכלי יקרה משהו שיחזיר אותך לילדות".
רימה: "אני מבינה מאיפה זה מגיע אבל לשתינו יש מוסר עבודה גבוה ואנחנו עושות הכל כדי להצליח, אז מה שיביא הגורל, נתמודד איתו. בגלל שהייתי במקומות האלה, זה לא יהיה לי חדש. העיקר שאני יודעת שעשינו הכול".
ציפי: "זה לא קל. אנחנו נותנות 200 אחוז מעצמנו. היה שלב אחרי שהפכתי להיות אמא ששאלתי את עצמי אם המודל הישן לא עדיף. אמא שעובדת רק כמה שעות ביום, יש בזה משהו מקסים. לדעת שיש גבר שלוקח על עצמו את המטלה האכזרית של הפרנסה, כי זה אכזרי. היום אני לא מעבירה את היום בפנאן, אני עובדת קשה מאוד. גם במודל הישן היה משהו פמיניסטי, אולי פמיניסטיות יעופו עליי עכשיו, אבל היה משהו יפה בזמן של האמא עם הילד. למרות שאם נלך יותר אחורה, נשים היו מפרנסות וגברים למדו תורה".
אם חבורת ערסים מתים עלינו, עשיתי את שלי
בשאלה האם לקיים או לבטל את מצעד הגאווה אין להן דעה, אולי בגלל שבכל מקרה לא תכננו להזיע בו. ב"מחוברים" הן דנות באפשרת להשיג תעודת זוגיות, אבל בסוף מסתפקות בטבעות וחידוש נדרים. תרומתן למאבק להכרה ושוויון, הן אומרות, היא בעצם חשיפת הקשר הזה בצורה שבה בחרו. "אף פעם לא צעדתי במצעד הגאווה", אומרת ציפי. "אולי בעצם כמה פעמים כשהייתי עמוק בחיי הלילה, אבל לא כמשהו פוליטי. אני חושבת שאני תורמת לקהילה בדרכים אחרות, עשית כאן שירות, אני מייצגת את עצמי ואת הבית שלי, אבל על הדרך נתתי אור לקהילה שלמה. אם לפני כמה ימים חבורת נערים ערסים בשרונה אמרו לי שמתים עליי ועל רימה, אז עשיתי את שלי".
ובכל זאת, זה לא נראה לך כמו משהו ששווה להילחם עליו?
ציפי: "צריך להילחם נגד גזענות. מי שגזען, זה לא משנה אם זה לגייז או לשחומים או לשחורים או לרוסים או לאתיופים או וואטאבר. יש גזענות לכולם. גם לאשכנזים. מי שגזען הוא אאוט מבחינתי. טיפש".
את מסורתית מאוד, נוסעת לאומן. איך זה מסתדר עם הלסביוּת? לא חסר רבנים שמתבטאים נגד להט"בים.
"אנחנו לא מאמינות ברבנים".
גם לא ברבי נחמן מאומן?
"הוא יותר מסתם עוד רב. זה אדם שהביא לכאן תורה, זה אחד הגלגולים של משה רבנו. התורה של רבי נחמן זה הספר הכי חכם שנכתב אי פעם".
גם הדיאלוג של השתיים סביב ההורות שלהן לרומאו – שנהרה על ידי ציפי מתרומת זרע, ואומץ חוקית על ידי רימה – הוא ביטוי של מציאות חדשה, מעורבבת, נזילה. שתיהן אמהיות מאוד, וכל אחת בדרך אחרת: רימה דואגת לטיפול היומיומי, אוהבת עד אין קץ אך מתעקשת על גבולות. ציפי רואה את הילד פחות ממה שהייתה רוצה, וכשהיא שם – היא רוצה לפנק בלי להתחשבן. היא גם זו שרוצה להיות התשובה הלסבית לקטרוזה.
"אני רוצה שבעה ילדים", היא אומרת, "אנחנו היינו במשפחה ארבעה אחים, שתי בנות ושני בנים, אחד מהם נפטר, ואני זוכרת את הילדות שלי כמלאה. מלאה במה? הבית היה תמיד מלא, מלא חברים ומלא אנשים, אני זוכרת את הקידוש ביום שישי עם כל המשפחה כחוויה מאוד שמחה. זה בית גדול שנכנסים ויוצאים ויש ילדים ואנשים".
רימה: "אני יותר מציאותית מציפי, שבעה ילדים זה יותר מדי. אני אסתפק בארבעה".
בתכנית מראים איך אחרי ניסיונות רבים, רימה סוף סוף בהיריון.
ציפי: "אנחנו מעדיפות עכשיו לשמור על הפרטיות שלנו בכל מה שקשור לזה. אפשר גם לאמץ וזו אופציה מבחינתנו. העיקר שיהיו שבעה. אני חזירה. הכל חייב להיות גדול אצלי בחיים, אני אוהבת אנשים, אני אוהבת שהבית שלי מלא, שיש לי הרבה עובדים במשרד".
רימה: "ואני אוהבת לבד, שיודיעו לי כשמגיעים. ציפי יכולה להזמין אנשים כשלא מתאים, וזו בעיה".
אלה צדדים שמשכו אותך לציפי, למרות שאת כל כך שונה?
רימה: "לא. אבל אני מקבלת אותה איך שהיא, עם כל הדפקות. הייתי רוצה שהיא תשנה דברים בעצמה, אבל לא בשבילי אלא כדי שהיא תהיה דוגמה טובה לילד. למצוא ילד מחונך במדינה הזו היום, זה משהו נדיר".
ציפי: "לדעתי היא כן הייתה צריכה את החום הזה שבי. יש משהו באישיות השכונתית שלי, במזרחיות שלי, שהיא נמשכת אליו".
רימה: "הייתי עם גברים מזרחים בעבר שלי, אין לי בעיה עם אנשים חמים. גם אני חמה, אבל זה תלוי בסביבה. כשאני יושבת בסביבה של רוסים, אני יותר מאופקת".
ציפי: "כי הם רובוטים, הרוסים. אבל יש בזה גם משהו יפה. רימה היא סלע, אני יודעת שהיא תהיה נאמנה לא משנה מה. אם מישהו יגיד לי מחר שראה אותה עם מישהו, אני אוריד את היד אם זה נכון".
מנסים הרבה?
רמה: "תראי, גבר הוא גבר, אין מה לעשות. הסיפור הזה של סטרייטית ולסבית, לא כולם יודעים לאכול אותו, ואנשים ינסו דברים. אבל אני אפילו לא אסתכל לגבר בעיניים כדי שציפי לא תרגיש לא בנוח".
זה לא קצת קיצוני? מה רע בלהסתכל על בחורים?
ציפי: "את צריכה לזכור שהיא לא לסבית וזה מצב מורכב".
אז חילופי זוגות ושעשועים מחוץ למסגרת לא בתכנית שלכן?
ציפי: "אולי בעוד 10 שנים".
רימה: "אולי קצת לפני. היום בטוח לא. אולי מחר (צוחקת)".
ציפי: "יש אנשים שמתאימה להם מערכת יחסים פתוחה, לא כאן. נבר סיי נבר, אבל ככה אני מרגישה עכשיו".