>> לקבוצה של mako   גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

פנחס גולדמן (צילום: תומר ושחר צלמים)
בסך הכל מחפש אהבה. פנחס גולדמן | צילום: תומר ושחר צלמים

"והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה". מי לא שמע את המשפט הזה בכל סוף סרט רומנטי או רומן מרטיט לבבות ולא פנטז על הסוף השמח שלו? גם אני. אמרתי לעצמי שזה יבוא, הוא יגיע. אז עוד כיוונתי את הפטנזיה למישהי, דמיינתי שנרוץ שנינו לעבר השקיעה על החול כשהכתוביות הארוכות האלה מרצדות מאחורינו.

כשהבנתי מי אני ואת נטייתי המינית, התמונה התחלפה מבחורה חביבה לגבר חסון, חתיך וחכם, אבל פנטזיות לחוד ומציאות לחוד - מהר מאד גיליתי את העיר והאמת שלה, שהייתה רחוקה שנות אור משלי.

איפה אותה אהבה שחלמתי עליה?

שלא תבינו אותי לא נכון. אין לי בעיה עם תרבות הסטוצים החביבה על רבים בקרבנו. זה אחלה פורקן לרגעי חרמנות, אבל למה להסוות את זה ולומר שאתם מחפשים זוגיות, כשכל מה שאתם רוצים זה חמש דקות של הנאה?

שקיעה יקרה, המתיני שניה. זה לא שאינני רוצה לחוות אותך ביחד עם אהובי, אבל בקהילה הקטנה שלנו הסיכוי לכך די דועך. משהו בתרבותנו הווירטואלית והמודרנית שגרמה לנו להתרגל לנוחות ולהחליף כל חיזור, בשלוש וחצי הודעות וקפיצה ממיטה למיטה. איפה אותם פרפרים וריגוש? איפה אותה אהבה?

נכון, קשה להיות רומנטיקן בעיר הגדולה. קשה לגלות שהחיזור היחידי שתקבל לא יהיה זר פרחים או סמס מפנק, אלא שאלה מטופשת באטרף. קשה לגלות שפנטזיית הריצה שלך לעבר השקיעה יד ביד מתחלפת די מהר בריצה חזרה הביתה להתקלח מרוב גועל. קשה לחיות בעיר הגדולה, כשעמוק מבפנים כל מה שאתה רוצה זה לחזור ולראות את אהובך במיטה.

דרו ברימור, יש לך מתחרה. עד כה אפשר לומר שעקפתי אותך במספר דייטים ראשונים. אני כבר עשיתי פי שלושה ויותר, ואבוי איזה נוראים הם היו: הראשון במקום להתעניין במצב רוחי, דאג לשאול האם אני אקטיבי או פסיבי. ולא, לעובדה שהמלצרית עמדה על ידנו באמצע מסעדה הומת אדם לא הייתה כל חשיבות בעיניו כנראה. כמובן שלא יצא לו לגלות. 

השני ביקש לחקור איפה עשיתי ניתוח פלסטי ואפילו הגדיל ושאל האם החזה שלי אמיתי. כמובן שלא יצא לו לגלות שהכל טבעי.

פנחס גולדמן (צילום: תומר ושחר צלמים)
מחכה לאחד שייצעד על ידי | צילום: תומר ושחר צלמים

השלישי הזמין אותי לדייט בפלורנטין. בתמימותי ציפיתי לבר אינטימי ורומנטי, רק כדי למצוא את עצמי בחניה של ה'אומן' עם חברים שלו, כשבמקום כוס קפה חיכתה לי וודקה זולה וחמה מתא המטען כשברקע הופעה חיה: ארבע טרנסיות שיכורות שצורחות שירי עופר ניסים מאחורי, כמובן שלא בטונים הנכונים. האחרים שצלחו מעבר לדייט ונכנסו איתי למיטה, לא טרחו לשלוח הודעה בחזרה.

יופי לא עוזר, להיפך

הרבה אומרים לי: "אתה יפה, בטח החיים שלך קלים יותר". וזה כל כך רחוק מהאמת. יש לי אותן בעיות רומנטיות כמו לכולם. המראה שלי בעיקר מקשה עליי, כי הוא מושך את כל האנשים שרוצים לסכם הכל בדייט במיטה.

אך אני לא מרים ידיים. אני יודע שהנסיך שלי מחכה, הוא אפילו קורא את הטור הזה או יקרא וייראה שאני עוד מחכה לו: להחזיק לו את היד ולרוץ לעבר השקיעה בחולות הרומנטיים של חוף הילטון.

הוא לא יתעניין במראה החיצוני שלי או בתפקיד שלי במיטה, הוא יזכור את תאריך הלידה ויידע מיהי הזמרת האהובה שלי, יפתיע אותי בנשיקה ויביא אתו את התשוקה, ישתלב היטב בארוחה המשפחתית ויידע לתמוך במצוקה אמיתית. הוא יתעניין בתחומי העניין שלי וידע לחיות עם המגרעות שלי, הוא לא יהיה מושלם , אך הוא יהיה מושלם עבורי. הוא יצעד עמי לעבר החופה ויראה לכל מי שלא האמין שכן קיימת אהבה, הוא יביא עמי 3 ילדים ויבנה איתי בית גדול בפרברים, יזדקן עמי ויבכה על מותי.

אז קהילה יקרה שלי, את זכויותינו עוד נשיג, את ילדינו עוד נביא ואת אהבתנו נממש בברית הנישואין. קודם כל נדאג להיות בני אדם ולהבין שלא הכל מסתכם רק במה אנחנו אוהבים במיטה. יש הרבה מעבר. בינתיים אני עוד אמתין, לנסיך שלי.

>> לטור הקודם: למזלי נולדתי הומו