אני רבה רפורמית לסבית. גדלתי בבית חילוני, וכיום אני רבה של "קהילת הלב" בתל אביב, קהילה שבה נפגשים להט"בים, סטרייטים, אנשים מגילאים מגוונים, ממעמדות שונים ומחוויות חיים הפוכות לפעמים. נשמע טוב, נכון? אבל למעשה, הסיפור שמסתתר כאן מורכב הרבה יותר. יצאתי מהארון בגיל 21 רק כדי להבין שניפצתי את החלומות של ההורים שלי, ואת האופן שבו הם דמיינו את החיים שלי ובעיקר את האופן שבו הם ראו אותי. אבל לשמחתי, הקושי שלהם עם הזהות המינית שלי, ההתמודדות שלהם, לא נבעה מסתירה דתית כלשהי.
>> שחר של עידן חדש: קייטנה לילדים טרנסג'נדרים
>> האדם הראשון שאינו זכר ואינו נקבה - באופן חוקי
את היהדות הפלורליסטית גיליתי שנים אחר כך, לאחר ששנים לא הבנתי את המאבק של הלהט"בים האורתודוקסים. בתור מי שגדלה בעולם חילוני-ישראלי, חשבתי שאין שום סיבה להיות חלק מדת או להיאבק על שייכות ליהדות, כשכל מה שהיהדות עונה לך בחזרה זה: את/ה תועבה, החיים שלך לא יכולים להיות קדושים בשום דרך, מה שאת/ה מרגישה בכלל לא קיים, ואם זה קיים, זה חטא, ובכלל חיים כמו שלך, לא אצלנו. אצלנו אין דברים כאלו.
ואז גיליתי את היהדות הפלורליסטית דרך זוג חברים שלי, הוא טרנסג'נדר והיא הגדירה את עצמה כלסבית, ושניהם היו סטודנטים לרבנות בתנועה ליברלית. היום שניהם רבנים ומובילי קהילות בארצות הברית. שניהם פעילים בעולם הקווירי היהודי. באופן שובה לב ומפתיע לחלוטין, מבחינתי, היהדות שלהם היתה עבורם מקור לעונג, לשמחה, לריקוד, לעוצמה רוחנית ולעומק רוחני, ללפיד שהתווה את דרכם כאנשי שמאל, כמשני עולם, כמתקני עולם. היהדות שלהם התבססה על אהבה, על הציווי היהודי לקחת אחריות, לראות את החלש, את המוחלש, ולהיאבק למען צדק ושיוויון. היהדות שלהם היתה חלק מהפסיפס הזהותי שלהם, חלק חשוב, אבל אתם ודאי יכולים לדמיין לעצמכם את עוצמת ההלם שלי. כישראלית מלידה, היהדות שחוויתי היתה כמעט ההפך מכל מה שמניתי כאן למעלה. אבל ההלם הזה התחלף עד מהרה בהתלהבות, בסקרנות וברצון לדעת עוד. יהדות שחוגגת את הזהות המינית והמגדרית שלי, של כל אחד ואחת? יהדות שמחויבת לזכויות אדם? יהדות לא גזענית? יהדות שהמובן מאליה הוא שנשים הן חלק מכל מה שקורה? יהדות אוהבת? מתי כל זה קרה?
ובכן, זה כמובן לא קרה מעצמו, אלא זו תוצאה של מאבק של נשים וגברים יקרים, שבמשך מאתיים השנים האחרונות דנו בדמותה של היהדות, ובשאלה כיצד היהדות ממשיכה להיות רלוונטית, ולכל תקופה התאימו את התשובה ההכרחית שלה. כך נשים נכנסו פנימה, כך אנשים עם מוגבלויות כבר אינם מחוץ לעולם היהודי, וכך גם פעילים להטב"קים ממשיכים ומשנים את האופן שבו היהדות מלווה את חייהם, ממסגרת את חוויות החיים המורכבות שלנו, וקושרת אותנו לאנשים אחרים, בקהילה שלנו ובקהילה המורחבת.
אהבה כהזדמנות רוחנית קווירית
האהבה היהודית כמו שלמדתי להכיר אותה מתבססת על שלושה הקשרים עיקריים. הלהיט הגדול והבלתי מעורער: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, ה' (ויקרא יט), פסוק פשוט לכאורה, שמאחוריו מסתתר אתגר ממשי ויום-יומי, ציווי לאהוב את האחר, ציווי הנובע מתוך הבנתנו כי אהבה של האחר נובעת מאיתנו, וכי אנחנו עצמנו ראויים לאהבה, לא פחות ולא יותר מכל אחד/ת אחר; אחריו, פסקה שלמה מדברים ו', שמתחילה במילים וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ, פסקה שהפכה להיות חלק בלתי נפרד מהתפילה, הנאמרת לאחר אמירת שמע ישראל, לב התפילה היהודית. כאן מדובר על אהבת האלוהים בכל דרך אפשרית, עם כל הגוף ועוצמתו. אני יכולה להציע לכןם מספר רב של אפשרויות שמסבירות מיהו האלוהים הזאת, אבל בשביל זה אנחנו צריכים לשבת לקפה. וההקשר הנוסף, האהוב עליי במיוחד, לקוח גם הוא מתוך תפילת שחרית, אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ, ה' אֱלהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. כאן מעתירים עלינו אהבה, אנחנו אהובים, וגם זכאים לחמלה. חמלה היא מלכת האהבה. היא רואה אותנו כפי שאנחנו, על כוחנו ועל חולשתנו, ונשארת איתנו, לצדנו. אהבה זקוקה לחמלה לצדה, כדי שלא תהפוך להערצה עיוורת.
כפי שאני שואבת השראה וכיוון לחיי מהטקסטים היהודיים האלו, כך אני שואבת השראה מטקסטים מתרבויות שונות ומגוונות, מהבודהיזם, מהנצרות, מהאסלאם, מעולם 12 הצעדים, מחוכמת המערב, מפילוסופים יהודים, מהוגות פמיניסטיות וקוויריות ועוד ועוד (מעט מהאוקינוס הזה אביא בשיעור שאעביר במסגרת לימוד TLV הקרוב). זו היהדות שלי. אין סתירה בין הזהות הלסבית והבוצ'ית שלי ובין היהדות שלי, ולמעשה, אחת הסיבות שבחרתי להיות רבה היא על מנת שאוכל לחבר בין העולם היהודי לעולם הלהטב"קי, כדי שאוכל להשיא זוגות של הומואים, לברך טרנסג'נדרית ביום שבו היא מחליטה לערוך טקס לשינוי שמה, לחגוג עם זוג אמהות את בת המצווה של הבת שלהן, וכל דרך אחרת שבה אוכל להבהיר לכולנו שחיינו אינם תועבה, שחיינו מלאים קדושה, ושליהדות דרכים רבות לבטא זאת.
יוצרים את היהדות שלנו
אם לא נשים לב, ניתן לפיגוע הטרור המחריד באורלנדו, לרצח במצעד הגאווה ולרצח הבלתי מפוענח בברנוער, להפוך לסיבות נוספות שבגינן קהילות הלהטב"ק בישראל אומרות – "אנחנו ודת, אין בינינו שום קשר, דת היא רק דבר אחד, היא רק פטריארכליות דכאנית, היא רק שנאה רצחנית כלפינו, היא רק האיסור הדתי על מערכות היחסים שלנו או על הביטוי המגדרי שלנו". אני רוצה שננקוט עמדה בעניין.
האנשים ששינו את חיינו, שהפכו את חיינו הלהטב"קים למעט יותר אפשריים בהווה, בישראל וגם במקומות אחרים בעולם, היו אנשים שראו את המציאות וסירבו לקבלה. הם לאט לאט פילסו דרך בתוך מה שנראה כמו צוק מתנשא ומוצק, וגילו שלמעשה, כשמתקרבים הצוק הזה מורכב כולו מאנשים שאת דעותיהם ניתן לשנות, שעל פרשנויותיהם ניתן לערער, שיצירתיות, חוסר התנצלות, נוכחות ברורה, מאבק והתעקשות אכן משנים את האפשרויות שלנו.
גם הדת היהודית, כמו כל דת, היא עולם שלם. היא בו בזמן גזענית ומכילה, שונאת ואוהבת, סגורה ופתוחה. בבואנו לספר את הסיפור של היהדות שלנו, אנחנו בוחרים את המילים מתוכה, אנחנו בוחרים את דמותה, ולמעשה, כך אנחנו יוצרים אותה. היהדות שלי מתנגדת לאלימות לאומנית, מתנגדת לגזענות ומקדמת אהבה, אהבת הגוף והמיניות, היכרות, הקשבה, הנאה, הודיה, ביטוי עצמי, לקיחת אחריות, תיקון עולם ויצירת מקום. כל זה נמצא כאן, מתחת לאפינו ובהישג ידינו ממש.
במסגרת פסטיבל 'לימוד TLV' שייערך השבוע (29.6-1.7) תנהל אפרת הרצאה ייחודית בשם "אהבה כהזדמנות רוחנית קווירית"
>> "ראש עיריית רעננה מתעלם מהקהילה הגאה"
>> האם כל ההומופובים באמת הומואים? מדעית הוכח שכן