אני זוכר תיכון שבו כשהיית ניגש לברזייה יכולת להבחין בפיות הפעורים ולשמוע את הדיבורים מאחורי הגב שלך. "איזה הומו", "תסתכלו איך הוא הולך ומתלבש, איך הוא מזיז את הידיים כשהוא מדבר".
הזיכרונות האלה גרמו לי לתהות איך תראה התמונה הבית ספרית אם הייתי גדל בה היום. לא דגמתי אלפי בני נוער, העדפתי להתמקד בסיפורים האישיים של ארבעה.
רציתי להבין איך חווים הומואים את נטייתם בתיכון בימים אלה? האם מדברים עליה עם היועצת? המורה? בשיעור? בהפסקה? מהתיכון הדתי בירושלים ועד זה שבתל אביב - התמונה נשארת לא פשוטה. ולא, אף אחד כבר לא משתמש במילה ברזייה יותר.
דורי שינה את הסטאטוס בפייסבוק ל"מעדיף גברים"
דורי מחיפה בחר בדרך מקורית לצאת מהארון מול השכבה שלו. הוא שינה את הסטטוס שלו בפייסבוק ל- "מעדיף גברים".
הוא עשה זאת לאחר שחווה מפגשי "אחד על קבוצה" עם כל מיני "ערסים" שהיו מעירים הערות על המוחצנות שלו ולטענתו דווקא חוסר הפופולאריות של הומוסקסואלים אחרים בשכבה שלו הייתה הסיבה שבגללה הציקו להם פחות ולו יותר.
בסופו של דבר, התגובות הלא פשוטות למוחצנות של דורי הובילו לכך שהוא הפסיק ללכת לבית ספר לתקופות ארוכות.
הוא חסם למעלה מ-200 חברים בפייסבוק במטרה להפסיק את גלי השמועות הכבדים שעסקו בנטיותיו. בסופו של דבר פתח פרופיל נוסף, "סטרייטי" באופיו, שם התנהלה גרסתו המתונה יותר שמטרתה הייתה להסית את האש מדורי.
את הפרופיל האמיתי שלו, זה שנעזר בו כדי לצאת מהארון, נאלץ דורי לדחוף לתוך המגירה.
מערכת המורים לא עזרה הרבה. שיחות שלמות נוהלו איתו שבהן המסר העיקרי היה "אנחנו נטפל בזה, אתה תשתדל להנמיך פרופיל ולהיות פחות מוחצן".
כשהגיע נשף הסיום, שכנעה אותו אחת הידידות שיגיע למסיבת האפטר אליה הוזמנה כל השכבה. דורי הסכים אך התעקש כי יגיע למסיבה כשהוא מאופר. "זאת הייתה הפתעה גדולה. כל מי שראה אותי התעניין לשלומי והיה מאד נחמד. אני והידידות שלי היינו ממש בהלם".
גם עכשיו כשהתיכון מאחוריו הוא מייחצ"ן את ליין המעבדה בחיפה, דורי עדיין מושפע מחרושת השמועות התיכונית, והפרופילים הכפולים שלו ממשיכים להתקיים במקביל בפייסבוק ומציירים תמונה של מציאות תיכונית קצת שונה אבל עדיין לא מספיק מקבלת.
יצא מהארון לפני כל הכיתה: הבנים הסטרייטים התעניינו
תומר מחולון חווה תיכון אחר לגמרי. הוא היה אחד הילדים הפופולאריים וסיפר שכשיצא מהארון לא הזיקה לו רמת הפופולאריות שלו אלא רק תרמה. "אני לגמרי חושב שהיה לזה חלק בעניין", הוא אומר. "אני יודע על הומו אחר בשכבה שלי שנורא הציקו לו ואם תשאל אותו יהיה לו לגמרי סיפור אחר לספר".
במהלך התיכון הוא ניהל מערכת יחסים של שמונה חודשים עם בחור שהיה מבוגר ממנו, ובשלב מסוים, ניהל גם מערכת יחסים עם חבר בשכבה. כך מצא את עצמו במרכז הרכילות כשהשמועות על מערכת יחסים בינו לבין החבר התפשטו בשכבה. "כולם ידעו שהוא רוצה אותי, כשהתחלנו לצאת לא דיברנו על זה. כשזה נגמר, אנשים הבינו שהיה שם משהו".
את הקבלה היוצאת דופן מסביר תומר גם דרך ההשתלבות שלו עם הנורמה החברתית "אני נראה טוב. הייתי מגיע לבית הספר עם האופנוע שלי. יצרתי חזות כלשהי שאנשים יכלו להתחבר אליה".
כשנשאל תומר על דיונים כיתתיים בנושא שהיו יוזמת המורים, סיפר שבאחד מהשיעורים בבית הספר, תלמיד שלמד איתו באותה כיתה סיפר לכל הכיתה על היציאה שלו מהארון. "הייתה אווירה מאוד טובה ולא היו צחקוקים ולא מבוכה ואי נעימות. הבנים הסטרייטים שלמדו איתנו שאלו שאלות והתעניינו וכולם היו מעורבים בדיון".
תומר מספר כי דיונים הנוגעים בהומוסקסואליות לא היו זרים לאף אחד במסגרת הפורמאלית. "נראה לי שבישראל למורה אסור להגיד את דעתו האישית", הוא מסביר, "אסור לו להגיד שזה לא בסדר או שאין לזה מקום בתרבות הישראלית".
אזר אומץ וסיפר לחברים הקרובים
הלל מירושלים למד בבית ספר דתי לבנים בלבד. רק לקראת השנה האחרונה של התיכון הוא מצא את האומץ לספר לשני חבריו על הנטיות שלו. "אחד אמר שהוא מקבל אותי בלב שלם, השני סיפר לי שגם הוא דו מיני". על אף הפתיחות בין השלושה, הנושא לא עלה יותר והלל סיים את התיכון כשהוא בארון.
מול מערכת החינוך בבית הספר הוא אף פעם לא פתח את פיו. הוא מספר שבאחד משיעורי תנ"ך עם סגן מנהל בית הספר, עלה נושא ההומוסקסואליות.
סגן המנהל סיפר שיש לו חבר טוב הומוסקסואל ושהוא מקבל אותו כפי שהוא כי לא כולם יכולים למלא אחר כל המצוות. האם זה בסדר לא למלא אחר כל המצוות? התשובה של הסגן הייתה מעורפלת. "הוא אמר שצריך להבין את ההומואים", מסביר הלל, "פשוט קשה להם".
כתב על צג הטלפון הסלולארי: "אני הומו"
עודד (שם בדוי) מפתח תקווה מספר סיפור קצת אחר. הוא למד בישיבה ובמהלך ההפסקה, בעודו יושב עם כל חבריו בכיתה, העביר את המכשיר הסלולארי שלו לידיו של חברו ועל הצג היה כתוב משפט שלעודד היה קצת קשה להגיד בקול רם, "אני הומו".
אחרי כמה ניסיונות להבהיר לחברו כי אינו צוחק, יצאו השניים מחוץ לכיתה ודיברו על הנושא בלב פתוח. בסופו של דבר הפנה אותו חברו לרב במטרה שיכניס אותו כמשתתף פעיל אך לא גאה בארגון הנקרא "עצת נפש" ומטרתו "לעזור לנערים הומוסקסואלים להפוך לסטרייטים".
עצת נפש הוא ארגון שאימץ את השיטות המקובלות בעולם הנוצרי ל"טיפולי המרה". מדובר ב"טיפולים" שארגוני פסיכולוגים ופסיכיטארים ברחבי העולם קבעו כי אינם אתיים. מחקרים רבים הצביעו על כך כי כמעט כל אלה שהוצגו ככאלה ש"נרפאו" והפכו לסטרייטים "חזרו לסורם". לעומת זאת, ברוב המקרים הדבר הסב נזק נפשי בלתי הפיך ולעתים אף לנזק פיזי.
באתר הבית שלהם הם כותבים: "אל דאגה", ומשווים בין ההצלחה "להפוך" הומואים לסטרייטים להצלחות אחרות כמו: בניית המכונה המעופפת הראשונה, הליכה על הירח, ריצת מייל בארבע דקות וגמילה מאלכוהוליזם. איך אפשר גם בלי הקישור למחלת האיידס, "מה היה קורה לו אדם אחד בודד היה מחלים לחלוטין מאיידס? העולם היה מתלכד לחגוג וללמוד איך הוא עשה זאת. דוגמה של אדם אחד היתה מספיקה".
כיוון שעודד לא תכנן ללכת על הירח בזמן הקרוב הוא כן טרח ללכת לפגישה של הקבוצה הדתית באיגי, ארגון הנוער הגאה.
הגישה שם שונה בתפיסות שלה, ומהווה אופציה חיובית וומכבדת להומואים שמחפשים לשלב בין זהותם המינית והדתית. כשהרב המחנך של עודד המליץ גם הוא על עצת נפש, לעודד כבר היו תשובות מוכנות. "אמרתי לו שטוב לי עם איך שאני. בהמשך סיפרתי לעוד אנשים שאני מכיר. כולם לא קיבלו את זה, אבל כולם קיבלו אותי".
על אף שחלקם הצהירו בעבר כי ינתקו קשר עם חברים שיתגלו כהומוסקסואלים, עודד מסביר שעל אף שהנושא לא היה פתוח לדיון, החברות המשיכה ללא שינויים.
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?