המושג "גיידאר" שהופיע לראשונה באמריקה של האייטיז הוא הֶלְחֵם בסיסים של גיי ורדאר. הכוונה פה היא לסוג של חוש שישי, המגלה האם האיש או האישה מנגד הם/ן הומו או לסבית. תיוג של לסביות והומואים מסווה את עצמו במונח הידידותי "גיידאר", אולם "גיידאר" כמו כל צורה אחרת של ניחוש, נשען ברובו על דעות קדומות.

לוויליאם קוקס מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון נמאס לשמוע על מחקרים שמוכיחים שאפשר לזהות להט"בים, בייחוד הומואים ולסביות, מרחוק. במאמר שהתפרסם במגזין The Conversation, קוקס מפרסם את ממצאיו ומפריך את אותם מחקרים.

כדי להוכיח את זה מדעית, קוקס ושותפיו ערכו מחקר שמוכיח שמה שנקרא "גיידאר" אינו אלא תיוג במסווה. בניסוי הראשון הם יצאו לבדוק האם גם אנשים שברגיל נמנעים מתיוג של אחרים, יתייגו הומואים אם הם יהיו משוכנעים קודם שיש להם מה שנקרא "גיידאר". הניסוי שנערך חילק את הנבדקים לשלוש קבוצות. לראשונה הסבירו באריכות מדוע "גיידאר" היא יכולת אמיתית הטמועה בנו לזיהוי להט"בים, לשני הסבירו ש"גיידאר" היא צורה אחרת של תיוג, והשלישית ניגשה ישירות למבחן ללא הקדמה (קבוצת ביקורת).

הנבדקים נתבקשו לקבוע מבין מאגר של גברים מי הומו ומי לא, על סמך מידע שנלקח לכאורה מרשתות חברתיות. המידע כלל תחומי עניין (או "לייקים") שחולקו לשני סוגים: תחומי עניין סטראוטיפים, כמו ספורט ומכוניות לסטרייטים או שופינג ותיאטרון להומואים, ותחומי עניין "ניטראלים" שלא קשורים לסטראוטיפים כמו ספרים או סרטים. בהשוואה לקבוצת הביקורת, הקבוצה שנאמר לה שיש כזה דבר גיידאר עשתה שימוש רב יותר בתיוגים, ואילו אלה שנאמר להם שגיידאר הוא עוד צורה של תיוג – תייגו פחות מכולם.

אבל מה אם ה"גיידאר" שלי באמת מדויק?

חוקרים מסוימים חשבו שיש גרעין של אמת בתיוגים, וכדי להוכיח זאת הם הראו תמונות, קטעי שמע וקטעי וידאו של גברים סטרייטים והומואים לנבדקים, שימיינו אותם מי גיי ומי סטרייט. מתוך כלל הדימויים, חצי מהם היו של הומואים והחצי השני של הטרוסקסואלים. במקרה כזה, התאמה של מעל לחצי בתשובות הנבדקים תצביע על רמות דיוק גבוהות. תוצאות המחקר הראו שהנבדקים מיינו נכונה ב-60% מהמקרים, ובכך הוכיחו את קיומו של "גיידאר" מדויק. כן, אבל... לא בדיוק.

בעולם האמיתי הסטטיסטיקה נראית אחרת לגמרי. מבחינה סטטיסטית בין 3-8% מגברים מבוגרים יזדהו כהומוסקסואלים. זה משאיר אותנו עם 97% הטרוסקסואלים. עכשיו, אם אנשים יודעים לזהות נכון 60% מהמקרים, זה אומר שב-40% מהמקרים הם מזהים לא נכון. אז נחשוב על 40% מהסטרייטים שמתויגים כהומואים בעולם בו יש 93% סטרייטים, נמצא שמתוך מדגם של 100 גברים, 38 הטרוסקסואלים ייחשבו לגייז, בעוד רק שלושה הומואים יזוהו נכונה. שזה הרבה מאוד הומואים שלא שוכבים עם גברים. אז גם אם מישהו נראה הומו, הסבירות היא שהוא כנראה סטרייט מאוד.

סטריאוטיפים או תיוגים הם בעייתיים מכל מיני סיבות. הם יכולים להצדיק אפליה או דיכוי, הם מעודדים אותנו לשפוט אנשים לפני שהכרנו אותם, וידוע שהם עלולים לגרום לדיכאון ולבעיות בבריאות הנפש אצל האנשים אליהם הם מכוונים. לעודד תיוג מאחורי מושג כמו "גיידאר", תורם בסופו של דבר להשלכות הלא נעימות של סטריאוטיפים. אם אי פעם התאכזבתם שה"גיידאר" שלכם מזויף, במקום לשער על סמך הלבוש או הדיבור, מוטב פשוט לשאול.

>> 7 הדמויות הכי קוויריות של דיסני בכל הזמנים

>> "מפריע לי שאנשים יסתכלו עליי וידעו שאני הומו"

>> "הרגשתי כל כך רע להגיד לו 'לא' ולעצור באמצע"

>> טרנסג'נדר מפתיע את העולם בתמונת לפני ואחרי