>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

גייז_עם_ילד (צילום: realsimple.com)
הדרך לתינוק לא קלה, אבל שווה את המאמץ | צילום: realsimple.com
הרגע המיוחל הגיע. קיבלתם את הבשורה לה חיכיתם יותר מכל: אתם והפונדקאית שלכם בהריון! ההתרגשות והשמחה שיציפו אתכם נעימים וצפויים, במיוחד משום שלא פעם הבשורה הגיעה אחרי חודשים ארוכים של המתנות ואכזבות. עם זאת, זו רק תחילתו של מסע מורכב וייחודי ונכונה עוד התמודדות לא פשוטה בדרך.

ההיריון שעוברים זוגות ויחידים הנעזרים בשירותי פונדקאות בחו"ל אינו דומה לחוויית ההיריון המוכרת לזוגות סטרייטים, בה האישה נושאת את ההיריון בעצמה, ולכן נדרשת התאמה של הציפיות ודרכי ההתמודדות.

מה עושה המרחק?

ההבדל המשמעותי העיקרי בין ההיריון הסטנדרטי להיריון הפונדקאות (ובמיוחד כשזה נעשה בחו"ל) הוא המרחק. בעוד בהיריון הרגיל העובר נמצא קרוב קרוב, בתוך הבטן, בהיריון הפונדקאי הכל מתרחש במרחק אלפי קילומטרים, אי שם בארץ זרה.

בעוד הבטן ההריונית גדלה ומסמנת כך את התקדמות ההיריון באופן הוויזואלי והברור ביותר, בהיריון הפונדקאי העדות היחידה להתקדמות מגיעה מדיווחים המתקבלים מדי פעם אודות בדיקות ותוצאותיהן ומלוח השנה, שמתקדם ומעיד על שבועות ההיריון שנעים קדימה. המרחק, שהוא כביכול היבט טכני וגיאוגרפי, מביא לשתי צורות עיקריות של תגובה והתמודדות – ניתוק וחרדה. שתי דרכי התמודדות אלה יכולות להתקיים במקביל, אך לעיתים אנשים נוטים להגיב יותר באחת מהן.

"כשנגיע לגשר..." - להלן: המתנתקים

תחת קטגוריה זו, נמצאים הורים מיועדים שהמרחק מעודד אותם להתנתק מחוויות ההיריון וכמעט לשכוח את קיומו. אפשר להבין, מדוע כאשר תהליך המתרחש כל כך רחוק מאיתנו והתקדמותו כה בלתי מוחשית, קל  להדחיק את הנושא ולא להתעסק בו ביום יום. חיי השגרה המוכרים ממשיכים כאילו דבר לא השתנה, והמחשבות על השינוי הדרמטי שהולך להתרחש נדחקות לקרן זווית.

ד"ר אילן טבק אבירם (צילום: תומר ושחר צלמים)
ד"ר אילן טבק אבירם | צילום: תומר ושחר צלמים

"כשנגיע לגשר נחצה אותו" או "כשנצטרך להתמודד אני בטוח שיהיה בסדר" – אלה המשפטים הטיפוסיים שמעידים על תהליך ניתוק רגשי שצובר תאוצה. חלק מניתוק רגשי זה טבעי ומובן, ולפעמים אף שומר ומגונן על ההורים המיועדים בפני הפחד לאבד את ההיריון, במיוחד בשלביו המוקדמים והשבריריים. עם זאת, ככל שההיריון מתקדם וההתנתקות הרגשית ממנו נמשכת, היתרונות הגלומים בכך נעלמים והולך וגובר הסיכון לעתיד. בסופו של דבר מגיעה הלידה, שהיא מן הסתם שיאו של ההיריון ומהווה אירוע דרמטי ביותר בחיי כל הורה, ועמה עלולים אלה שהתנתקו במשך כל  ההיריון לצנוח בבת אחת לתוך מציאות חדשה, אליה לא נעשתה כל הכנה רגשית.

שאלות ודילמות, שניתן היה להתכונן אליהן מראש ולדמיינן בפנטזיה, נותרו ללא כל עיבוד ומענה ועכשיו נדרש ההורה הטרי להתמודד איתן תחת לחץ ניכר. במקרים קיצוניים במיוחד של ניתוק רגשי בהיריון, התגובה ללידה עלולה להתבטא אף בתופעה של דיכאון לאחר לידה (ובמיוחד לאחר החזרה לארץ), שאינו בהכרח רק תגובה הורמונאלית של היולדת, אלא גם תגובה הורית לכניסתו של התינוק לחיים, והשינויים מרחיקי הלכת שבעקבותיו.

"אני שולט משמע אני קיים" – להלן: החרדים

לא אצל כולם המרחק יוצר בידוד רגשי וניתוק. בקרב הורים מיועדים רבים, חווית חוסר השליטה, שכרוכה בכך שההיריון מתרחש רחוק ומחוץ להישג יד, מעצימה את החרדה שקשורה בו וגורמת לצורך עז להיות כמה שיותר בשליטה.

כמובן, שכמו בכל היריון, אין יכולת לשלוט בתהליך הפנימי, אך כשהפונדקאית רחוקה ולא ניתן לדעת בכל רגע ורגע מה קורה ברחמה ואיך היא מתנהלת, חווית חוסר האונים גוברת מאד. בהיעדר אפשרות ממשית לשלוט בנעשה, מוצאים עצמם ההורים החרדים נכנסים לדאגות חוזרות ונשנות סביב הבדיקות, מנתחים כל בדל מידע ומנסים לשאוב כמה שיותר אינפורמציה מהרשת, לא פעם באופן שרק מגביר את החרדה.

בלית ברירה, לפעמים הנחמה היחידה היא אמונה בכוחות מאגיים וקוסמיים, ואז נמצא שעצמת האמונות התפלות עולה, בעיקר סביב תאריכי הבדיקות המרכזיות. אמנם כאשר חשים חרדה, אין ניתוק רגשי מההיריון, אך לא בהכרח פנויים יותר לחשוב על מה שיהיה לאחר הלידה ועל איך ייראו אז החיים המשתנים. לכן, גם במקרה של חרדה קיצונית, ההכנה הנפשית ללידה לקויה ויכולה להיות תגובה דיכאונית לאחר החזרה לארץ.

הריון הוא תהליך נפשי

בין הניתוק לבין החרדה, חשוב לזכור: היריון, מעבר להיותו תהליך גופני שעובר על האישה הנושאת  אותו, הוא תהליך נפשי שעובר על כל הורה לקראת השינוי הצפוי. חשוב לנצל את החודשים האלה, לא רק לתכנון לוגיסטי של הבית והחיים שלאחר הלידה (דבר חשוב בפני עצמו), אלא גם לדיון ושיחה על מצבים ותגובות שצפויים להתרחש לאחר הלידה.

כל זוג שהרה צריך להתעסק, כל אחד לעצמו וביחד, בתקווה ובחששות, בדילמות וברעיונות לגבי החיים שיהיו להם כהורים טריים. צפוי מאד שבמהלך ההיריון יהיו רגעים של חרדה ויהיו רגעים של ניתוק, אך כל עוד נעים בין הקצוות ולא נלכדים בתוך אחד הקטבים, זהו תהליך בריא וחשוב.

למי שמוצא את עצמו או את בן זוגו מתנתק חשוב להתעורר ולא "להירדם בשמירה", להציף את השאלות והקשיים הצפויים ובמידת האפשר לדבר על הנושא גם עם הסביבה הקרובה, שיכולה גם לתת זוויות ראייה נוספות.

לעומת זאת, מי שמוצאים עצמם במצבי חרדה תכופים מדי, מוטב וינסו למתן את החרדה, בין אם באמצעות טכניקות הרפיה ופעילויות מרגיעות ומסיחות דעת, ובמידת הצורך גם פנייה לאיש מקצוע.  השורה התחתונה היא שדבר נפלא הולך להתרחש בחייכם ההורים המיועדים, אך השינוי שתחוו מורכב דיו בכדי לדרוש שתתכוננו לכך בכל ההיבטים ובאופן מאוזן ככל האפשר. 

>> פונדקאות היא לא זנות

>> הילד מקסים, אבל מי האבא?