"שבר" היא לא פעם המילה שהורים בוחרים להשתמש בה כשהם מתארים את הרגע שבו הילד או הילדה יצאו מהארון בפניהם. כן, גם אם אתם מחשיבים את עצמכם בתור האנשים הליברליים והמתקדמים ביותר - כשזה מגיע אל הילד הפרטי שלכם, זה בדרך כלל קצת אחרת.
"כשהורים שומעים את הבשורה בפעם הראשונה, רבים מהם מרגישים שהאדמה נשמטת מתחת לרגליהם, שעולמם חרב עליהם", מסביר עמית צור, פסיכותרפיסט שמלווה משפחות בתהליך היציאה מהארון, "ההורים מרגישים כאילו התקוות והחלומות שהיו להם לגבי הילד נגוזו, ומתמלאים בחששות שהילד יגדל להיות בודד, ללא זוגיות או משפחה. התסריטים השחורים ביותר נגלים להם באותם רגעים".
למה בעצם התגובה כל כך קשה?
"ההורים מתמודדים עם עולם חדש לחלוטין, שהם לא מכירים. הידע אצלם הוא בדרך כלל חסר ושלילי. למעשה, הנער או הנערה מגיעים לשיחה בסופו של תהליך ארוך שעברו עם עצמם, וההורים רק מתחילים את התהליך עכשיו. כמובן, יש הורים שהתהליך שהם עוברים הוא לא עד כדי כך דרמטי וארוך, ומקבלים את הילד בחום כבר מההתחלה. מה שמעניין הוא שזה ממש לא תלוי בהשכלה או מעמד".
לדבריו של צור, אחד הדברים המשמעותיים בחשש של ההורים הוא התגובה של הסביבה: "אחד הדברים הראשונים שחושבים עליהם הוא מה יגידו בתוך המשפחה, מה החברים יחשבו. הם תפסו את עצמם עד עכשיו כמשפחה נורמטיבית, ופתאום זה מתערער. גם ילדים שחיים במשפחות ליברליות ופתוחות, מכינים את עצמם לאפשרות שההורים לא יקבלו אותם ושלא יהיה להם איפה לישון בלילה. אפשר לומר שהם מכינים תיק מטפורי כדי לשרוד. לפעמים, התגובה שהם מקבלים היא הרבה יותר טובה מזו שציפו לה".
אז מה נכון לעשות מבחינת ההורים?
"התפקיד של ההורים הוא לאהוב את הילד ולתמוך בו בכל מצב. חשוב להבהיר לילד או לילדה שמבחינתנו הם לא השתנו, ואנחנו מקבלים אותם כמו שהם. החוכמה היא לקבל את הילד גם אם אני לא מבין עד הסוף. אפשר להשוות את זה למצב שבו הבן בוחר להתחתן עם מישהי שאנחנו לא כל כך אוהבים, אבל עדיין נכבד את ההחלטה שלו כדי לשמור על קשר טוב ולעזור לו. מעבר לזה, חשוב לשתף את הסביבה ולייצר שיח פתוח, ולא להסתיר או לבקש לא לדבר על זה בבית. הילד בעצם מוכן לאפשר לנו לקחת חלק בעולם שלו, ואנחנו צריכים לקבל את ההזדמנות הזו".
צור ממשיך לספר על ההשפעה שיש לתגובה הראשונית של ההורים על הילד, ולטענתו ההשפעה היא מכרעת: "ילד שזוכה לתגובה מכילה מההורים, יגדל להיות אדם בטוח בעצמו. לעומת זאת, השפלה של הילד או משפטים כמו 'אני לעולם לא אקבל אותך ככה', יכולים ליצור חוויה טראומתית שתלווה את הילד שנים. יהיה קשה להשיב את האמון שלו בעולם ולשקם את הקשר עם ההורים, שמבחינתו בגדו בו ברגע האמת. מעבר לכך, שיעור המתאבדים בקרב אנשים שהסביבה לא קיבלה את הנטייה המינית שלהם הוא גבוה במיוחד, כך שעלולות להיות לכך השלכות הרות אסון".
מה יכול לעזור להורים להתמודד בסיטואציות כאלה?
"קודם כל, כדאי לספר לאנשים תומכים מסביב, ולא לשמור בבטן, כך כבר נהיה קל יותר. היום, כשכל המידע נגיש באינטרנט, אפשר גם לקרוא על הנושא. מעבר לכך, כדאי להשתתף באחת מקבוצות התמיכה של עמותת תהל"ה, שתומכת בהורים לילדים מהקהילה הגאה. במידת האפשר, כדאי ללכת גם לאנשי מקצוע שעוסקים בליווי משפחות להט"ביות".
"ההורים שלי היו האחרונים לדעת"
ליאור רוזנטל, שעוסק בהדרכת הורים בקהילה הגאה, לא הגיע לתחום במקרה. כשהיה בן 29, יצא מהארון בעצמו מול הוריו. "היה לי קשה מאוד כי לא ידעתי איך המשפחה תקבל אותי", הוא נזכר, "מול החברים ואפילו בעבודה יצאתי מהארון הרבה קודם, ההורים שלי היו האחרונים לדעת. חששתי במיוחד מהתגובה של אמא שלי, שהיא שמרנית יותר. היא חשדה, אבל כל הזמן ניסתה לשדך לי בנות".
ומה קרה לאחר היציאה מהארון?
"בהתחלה היה קשה, אבל עברנו יחד דרך ארוכה, ולאורך זמן התפתחה מערכת יחסים שמבוססת על הבנה שנשארתי אותו בן אהוב, גם אם הנטייה המינית שלי אחרת. היום, כבר 12 שנים שאני נמצא בזוגיות, ואמא שלי מאוד מחבקת ומפרגנת. בקרוב נתחיל בתהליך להבאת ילד, ואמא שלי כמובן תומכת בנו מאוד".
היום, רוזנטל מטפל במשפחות שנמצאות בשלבים שונים של התהליך. חלק מהמשפחות מגיעות אליו ממש עם היציאה מהארון של הילד, אחרות באות בשלבים מתקדמים יותר, לעיתים אחרי משבר קשה שבו הילד אף נדרש לעזוב את הבית.
עד כמה השינוי החברתי ביחס ללהט"בים בא לידי ביטוי גם כשמדובר בילד הפרטי שלי?
"היום, יותר ויותר משפחות גאות נחשפות, כך שהנושא מקבל הרבה יותר לגיטימציה חברתית. פעם חשבו שהומואים יהיו בודדים כשיתבגרו, היום רואים שאפשר להיות הורים, להקים משפחה. אבל, עדיין, כשזה מגיע לילד הפרטי שלי - קשה להורים להתמודד עם זה, גם לנאורים שבהם".
>> אחת ולתמיד: האם פופרס באמת מסוכן לכם?
>> "להיות שחקן פורנו בישראל זה לא פשוט בכלל"
מה היית אומר להורים שנמצאים בתחילתו של התהליך?
"קודם כל, הורה חייב להבין שהילד שלו הוא אותו הילד, לפני ואחרי הבשורה. הילד הוא חלק מהדנ"א המשפחתי, ואסור להתייחס אליו כאל נטע זר אלא לתת לו חיבוק. זה לא מובן מאליו שהילד מספיק בטוח כדי לשתף אותנו ביציאה מהארון, וצריך להעריך את זה שהוא בחר בנו כסביבה תומכת, ולתת לו את התמיכה והביטחון שהוא זקוק להם. מעבר לכך, לפעמים הורדת המסכות יוצרת חיבור אחר. גם אם קודם הייתה אהבה גדולה, היציאה מהארון מחזקת את הקשר, שנהיה פתוח ואותנטי יותר".