>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
קשה היה להתעלם מגל התגובות שהציף את הפייסבוק בשבוע האחרון. צעיר בן 16 פרסם את מכתב היציאה מהארון שלו להוריו וכבש את הרשת. ברגישות ועם כאב גדול, חשף עומרי (שם בדוי) את הקושי שחווה בארבע השנים האחרונות, הפחדים ובקשתו מאמו שתקבל אותו כמו שהוא.
"לאמא, אני נתתי לך את המכתב הזה כי יש לי משהו לספר לך שחששתי שנים להגיד לך אותו... משהו שגרם לי סבל כל כך הרבה זמן. משהו שהכניס לי לראש לפני שנים לרצות לוותר על החיים האלה, לרצות למות. אפילו שכל החיים לא היה חסר לי דבר מבחינה חומרית – שום דבר לא יכל למלא את הריקנות שחשתי מבחינה נפשית. וכל הסבל הזה בגלל מה? בגלל הנטייה המינית שלי. בגלל משהו שנולדתי איתו, משהו שלא בחרתי להיות. חשבתי שאת מודעת לכל מה שעובר עליי, אבל בעצם לא היית מודעת לכלום. לא היית מודעת לייסורים שלי, למחשבות האובדניות שלי, לזה שכל לילה זעקתי מבכי מתחת לשמיכה עד לפנות בוקר. לא היה לך שמץ של מושג מה עובר על הבן שלך! לא הפסקתי לשאול למה אני? למה זה מגיע לי? בחיים לא קיבלתי תשובה על זה. אבל זה מי שאני – אם אני ארצה ואם לא. אי אפשר לסכם את כל הסבל שעברתי על דף. והצעד הזה שעשיתי – המכתב הזה, זה עוד מכשול שאני נאלץ לעבור. מקווה שתביני אותי".
בשיחה של עומרי עם mako גאווה, הוא מספר על הימים האחרונים האופטימיים, שהתחילו בעצם לפני ארבע שנים. "עברתי תהליך קשה בשנים האחרונות, שבעצם התחיל כשהייתי בן 12 בערך. התחילו לי רגשות מוזרים כלפי בנים, לא הבנתי מה זו ההרגשה הזו ונכנסתי ללחץ, פחדתי להגיד להורים על הדבר הזה שהרגשתי כלפי בנים".
"תתאבד, יא הומו מסריח"
אחרי שנה, הבין עומרי שהוא גיי. "בתור ילד בן 13 שכל היום שומע את הילדים בבית ספר מקללים את אחד השני 'יא הומו', נכנסתי להיסטריה. כל פעם שהתחיל דיון בכיתה על הנושא הזה הילדים לא הפסיקו להגיד דברי שנאה כלפי הומואים, זה הרג אותי לשמוע את זה".
בחיפושו אחר נפש להזדהות עמה ומקום בו יוכל לפרוק את הקשיים אותם חווה, נכנס לפורומים של נוער באינטרנט. שם נחרד נוכח התגובות ההומופוביות והאלימות. "ידעתי שאני גיי ושאני לא רוצה להיות כזה – פשוט לא ידעתי מה לעשות. נדהמתי מהתגובות שקיבלתי, כל הנערים שם כתבו 'תתאבד, אתה קיבלת קללה מאלוהים, אתה צריך להתאבד'. בתור ילד בן 13 לקחתי את זה ברצינות, לא יכולתי להתמודד עם כל הרוע הזה, עם כל השנאה הזו, וחשבתי שאולי באמת עדיף שאמות מאשר שאני אצטרך לסבול עוד בעתיד".
הכאב האמיתי, מספר עומרי, הגיע דווקא מתוך משפחתו. "מה שבאמת שבר אותי זה שזה בא מצד מישהי מבת דודה שלי. אנחנו באותו הגיל ומאז שאני זוכר את עצמי אנחנו כל הזמן ביחד. לפני 3 שנים באתי אליה הביתה וראינו טלוויזיה, ואז היה מבזק חדשות על הרצח בבר-נוער. ומה שיצא לבת דודה שלי מהפה באותו הרגע היה 'מגיע להם להומואים המסריחים האלה'. עד היום אני לא מסוגל להסתכל לה בעיניים".
מאז ובכל יום שעבר, הצער והקושי של עומרי הלכו גברו. "עברתי עוד ועוד מקרים כאלה, והדבר היחיד שנותר לי לעשות זה לפרוק, כל לילה חיכיתי שההורים והאחים שלי ילכו לישון, ואז נכנסתי למיטה שלי בלי שאף אחד שומע והתחלתי לפרוץ בבכי".
נתקל בעידן מטלון ברשת
באחד משיטוטיו ברשת, נתקל עומרי בסרטון של עידן מטלון– שם הוא מספר על היציאה מהארון שלו ועל הדרך שעבר. מטלון הפך לאחד מכוכבי הרשת הבולטים בארץ, המעלה סרטונים וקליפים ללהיטים שונים, משתף בפוסטים מעצימים בפרופיל שלו בבלוג הפרטי שהקים.
"בזכות הפרסום שלי בניו מדיה – עם קליפים, בלוג, אתר והמון מסרים שאני מפיץ בפייסבוק, אני מקבל מדי חודש מאות מכתבים שחלקם גם מבני נוער בארון שפונים אליו כדי לקבל ייעוץ, תמיכה, אוזן קשבת ולפעמים את מקום המפלט הזה, בו הם יכולים "לפרוק", להוציא את כל המחשבות שצצות להם בראש לפני שינה - מחשבות שהם רואים אותם כחשוכות או מנסים להכחיש", מספר מטלון.
עומרי פנה אליו בדיוק מהמקום הזה לפני חודשיים. "הוא כתב לי מכתב ארוך, מאוד מרגש ועצוב - זיהיתי שם מצוקה אמיתית של הנער והחלטתי (לראשונה) לתת לו את המספר שלי. קבענו יום ושעה והוא באמת התקשר. ניהלנו שיחה של חצי שעה בטלפון. הרגשתי שהצלחתי לעודד אותו, לתת לו להרגיש שיש אור בקצה המנהרה ונתתי לו כיוון חשיבה יותר אופטימי לגבי העתיד שלו".
מטלון מאמין, כי סרטון היציאה מהארון שלו עוזר לרבים. "הקליפ פתוח לכולם ביוטיוב ולא משתייך לשום ארגון כזה או אחר. גם כל הפוסטים שאני מעלה בפייסבוק נותן להם תחושה טובה לגבי מי שהם. מה שבדר"כ הם מציינים זה שאני נותן להם תקווה שאפשר להיות מאושר מחוץ לארון ולעשות מה שאתה אוהב, עטוף באהבה ותמיכת חברים והורים - וזה משהו שמאוד בולט להם".
"עידן מספר בסרטון הזה על היציאה מהארון בפני ההורים שלו, ולמרות שלא הכרתי אותו, כל כך התרגשתי ושמחתי בשבילו שהוא עבר הסיוט הזה שנקרא 'יציאה מהארון'. הערצתי אותו על זה. אחרי זה מצאתי אותו בפייסבוק, וכל כך רציתי לפרוק את כל מה שעברתי ולשלוח לו הודעה. נורא פחדתי בהתחלה כששלחתי לו את ההודעה, חשבתי שהוא לא יענה לי. לשמחתי הוא החזיר לי תשובה ואמר לי שאם אני מרגיש מוכן, הוא יעזור לי להתגבר על הפחד של היציאה מהארון בפני ההורים. אחרי שאמרתי לו שאני לא מסוגל לצאת מהארון פנים מול פנים הוא הציע לי לכתוב את זה במכתב לאמא, וזה מה שעשיתי".
"אוהבת אותך כמו שאתה"
החששות, הפחדים והעצב הנורא התחלפו בתחושה ענקית של הקלה. אמו של עומרי הגיבה בחום וחיבקה אותו. "היא מיד אמרה לי שהכל בסדר. סיפרתי לה ממתי כל זה התחיל, ואת כל הסבל שעברתי ושאלתי איך היא לא שמה לב לזה". עומרי לא האשים אותה, אלא בעיקר התאכזב.
"היא אמרה לי שאני הבן שלה, ושהיא אוהבת אותי כפי שאני. כשסיפרנו יחד לאבי שחזר מחו"ל, הוא לא כל כך קיבל את זה ואמר שאני סתם מבולבל עכשיו ושזה יעבור לי עם הזמן". עומרי התאכזב נורא. "לחברים שלי לא סיפרתי, אני עדיין לא מרגיש מוכן בשביל זה". זו הסיבה שהוא גם עדיין לא נחשף בשמו ובתמונתו.
עומרי מודה לרשת החברתית על פניה השונים, שתמכה בו וממשיכה לעזור, אך עדיין נתקל בהומופוביה ובגילויי שנאה. "ביקשתי מעידן שיפרסם בפייסבוק שלו את המכתב שלי כדי שעוד נערים שנמצאים בארון יקבלו תקווה מהצעד הזה שאני עשיתי. להפתעתי המון אנשים התרגשו מהמכתב שלי והביעו תמיכה בי, אך לצד זה היו גם מלא תגובות שנאה שמאוד פגעו בי".
פנו לאיש מקצוע
מה טומן לו העתיד הוא לא ממש יודע. "אני מקווה לא להיפגע ולא לפחד יותר, כי אני חושב שעברתי מספיק, אבל מה שמפחיד אותי זו כמות השנאה שיש באנשים כלפי הומואים, שזו שנאה בלי סיבה, ואני מקווה לא להיפגע מזה עוד".
לצעירים בגילו שחוששים לצאת מהארון, יש לו מסר ברור. "אל תתביישו במי שאתם. תאהבו את עצמכם ופנו לעזרה אם אתם במצוקה - כי יש למי לפנות, יש המון ארגונים לנערים שמפחדים לצאת מהארון".
כמו שמדגיש מטלון, פנייה אליו אינה מחליפה איש מקצוע, יועצת בית ספר או כל גורם מקצועי אחר. "אני שם בשביל האוזן הקשבת והייעוץ המינימלי שבנאדם צריך - וכאיש חינוך (בנשמה) זה נורא טבעי לי ונורא עושה לי טוב - אני גם אומר את זה לבני הנוער מלכתחילה, וכמובן מפנה אותם לגורמים רלוונטים כגון הקו החם ואיגי – ארגון הנוער הגאה.