כשיוסי נחשף לראשונה לתיקו הרפואי, הוא התקשה להאמין. "באחד המכתבים כתב הרופא בכתב ידו כי נולדתי בת", מספר יוסי, "אבל בגלל שמדובר בהורים מרוקאים פרימיטיביים, הוחלט לא לזעזע אותם".

יוסי נולד עם  אברי רבייה נקביים, הכוללים שחלות, חצוצרות ורחם, אך עם איבר מין זכרי. מבלי לערב את הוריו, החליטו הרופאים לכרות את הרחם ואת השחלות, ולאפשר להוריו לגדל אותו כבן. הוריו של יוסי גידלו אותו כבן, מבלי שלו או להם היה מושג כי הוא נולד כאינטרסקס, כינוי כללי לאנשים בעלי סממנים נשיים וגבריים. אבל יוסי לא לבד, בישראל נולדים מדי שנה עשרות תינוקות שהרופאים מכריעים עבורם אם יגדלו כגבר או כאישה.

הסוד הגדול ששמרו הרופאים ממנו ומהוריו, התגלה לו בטעות כשהיה בן 20. במהלך הניסיונות של יוסי לשרת בצבא, לאחר שבשל מצבו הרפואי נדחה גיוסו, שלח בית החולים את התיק הרפואי אליו הביתה במקום אל הצבא.

"ישבתי מול המסמכים וחזרתי אחורה בזמן. קראתי מכתב כתוב בכתב ידו של אחד הרופאים שניתח אותי, ומיד עלתה לי בראש תמונה של בית החולים באותו יום. ישבתי בחדר שינה, בכיתי וצעקתי ולא יכולתי לשתף אף אחד. אף אחד לא הבין מה קרה לי".

הרגשת שהם עשו טעות?

"ברור. איזו שאלה. התפיסה של הרופאים בזמנו הייתה שהמין שלך נקבע לפי מה שיש לך בין הרגליים. וזה כל כך לא נכון. אם הם לא היו עושים את זה הייתי יכול היום להרות ולהיות אמא. הם מנעו ממני את זה. אבא אני לא יכול להיות כי אין לי אשכים, ועכשיו בגלל ההחלטה של הרופאים אני גם לא יכול להיות אמא".

אינטרסקס, יוסי (צילום: מתוך הגוף השלישי)
"רק בגיל 20 גיליתי". יוסי | צילום: מתוך הגוף השלישי

את הרופא שכתב את המכתב הכיר יוסי היטב. היה זה אותו רופא שטיפל בו במהלך כל ילדותו. "עד גיל 14 הייתי מטופל אצל אחד הרופאים שניתח אותי. הייתי ילד מאוד מפותח אבל בסביבות גיל 13 הגדילה שלי נעצרה. הוא ראה שאני כבר לא מתפתח כמו גבר, אבל עדיין לא גילה לי על ההיסטוריה שלי, ולא הציע לי טיפול הורמונלי. בהמשך גיליתי שהייתי חלק ממחקר שהוא ערך יחד עם רופא נוסף, בלי שידעתי על זה בכלל".

בגיל 22 התחלפו הרופאים, ורק אז החל יוסי לקבל הסברים על מצבו ולקבל הורמונים שייצבו את מראהו כגבר.

"מנסים לקבוע מה הילד ירצה להיות כשיהיה גדול"

בן או בת? גבר או אישה? היא אחת השאלות הבסיסיות בחברה שלנו, וכל תשובה שהיא פחות ממוחלטת אינה מתקבלת בהבנה. אך בתקופה בה הגבולות המגדריים מטשטשים, חשוב להכיר את המושג 'אינטרסקס', ולדעת כי התופעה של אדם שנולד עם זהות מינית שאינה מוחלטת היא נפוצה יותר ממה שחשבנו.

בשיחה עם פרופ' נעמי וינטרוב, מנהלת היחידה לאנדוקרינולוגיה ילדים בבי"ח דנה-דואק, ניסינו להבין את המונחים הקשורים לתופעה ושכיחותה. "לקביעה אם אדם נולד גבר או אישה אנחנו מתייחסים בשלוש רמות", מסבירה פרופ' וינטרוב, "המין הגנטי שנקבע על ידי הכרומוזומים (XY לגבר ו-XX לאישה), מין גניטלי שנקבע לפי אברי הרבייה (שחלות לנשים ואשכים לגברים) והפנוטיפ - החזות החיצונית, שבאה לידי ביטוי באברי המין החיצוניים פין או פות.

בדרך כלל יש התאמה בין הרמות, אך קיימים מקרים בהם נולדים עם אברי מין לא ברורים, או שהחזות החיצונית שונה מהמבנה הגנטי, כמו למשל, אדם שנולד עם כרומוזומי XX ואיברי הרבייה הפנימיים הם רחם ושחלות, כך שעל פניו מדובר באישה. אבל מכיוון שבדם יש כמות גדולה של הורמונים זכריים, התפתח אצלו גם איבר מין זכרי. לזה אנו קוראים התמיינות מינית שונה (אינטרסקס).

דגל גאווה אינטרסקס
דגל הגאווה של אינטרסקס (קיימת גם גרסה של דגל עם עיגול על רקע צהוב)

על השכיחות של התופעה הרופאים עדיין מתווכחים, אפ לי האומדן הזהיר מדובר במקרה אחד לכל 4,000 לילדות. משמע למעלה מ-40 תינוקות אינטרסקס שנולדים מדי שנה. הערכות אחרות מדברות על מקרה כל 1,500 לידות, כלומר לא פחות מ- 110 תינוקות שנולדים מדי שנה.

מה נחשב לאברי מין לא ברורים?

"יש הרבה מקרים שנחשבים לאברי מין לא ברורים. כמו למשל מקרים בהם ישנו אבר מין זכרי אך לא מצליחים להרגיש את האשכים, או מקרים הפוכים, בהם הילוד נולד עם אברי מין נקביים אבל ישנה הימצאות של אשכים במפשעות"

מה עושים במקרה כזה?

"במקרה של לידה כזו מנסים קודם כל לקבוע מהי הסיבה שגרמה להתמיינות מינית שונה, באמצעות בדיקות שנערכות על ידי אנדוקרינולוג ילדים, (רופא שמתמחה בהורמונים), גנטיקאי ואורולוג ילדים. לאחר שמגיעים לאבחנה, אנו יכולים להשוות את המקרה לניסיון שיש לנו ממאות מטופלים קודמים, ולדעת בסבירות גבוהה מה היילוד המסוים ירצה להיות בעתיד, ובהתאם לכך להמליץ להורים על הדרך לגידול הילוד".

האמירה הזו של פרופ' וינטרוב חשובה. למעשה הרופאים, על בסיס העבר, מנחשים מה ירצה להיות הילד – בן או בת וקובעים עבורו, אך החלוקה המגדרית אינה ברורה. למרות שמדובר בתופעה שונה, אולי יש בכך כדי לסייע לציבור להבין גם טרנסג'נדרים, שחשים כי נולדו בגוף הלא נכון.

"הסיבות שגרמו לשוני יכולות להביא לשתי המלצות שונות של הרופאים לגידול היילוד לפי מין מסוים, גם אם מדובר בשני מקרים נראים לכאורה זהים", מוסיפה פרופ' וינטרוב. "למשל יש סיבות שגורמות לכך שילודים עם גנטיקה זכרית נולדים כבת, ואנחנו יודעים שבגיל ההתבגרות הם ירצו להיות בנים, ויש סיבות שהגנטיקה היא זכרית אבל הם נולדים כבנות ואנחנו יודעים שבגיל ההתבגרות הם ירצו להיות בנות".

והחלטה נעשית על ידי הרופאים?

"ההחלטה היא משותפת, אך אפשר לומר שבסופו של דבר היא של ההורים. אנחנו אומרים להם מה לדעתנו הדרך המתאימה ביותר בהתאם לניסיון הרפואי, כאשר השיקול המכריע הוא מה הילוד ירצה להיות כשיהיה גדול, ואיזו זהות מינית תהיה לו - גברית או נשית. הרוב הולך עם דעתו של הרופא, אבל תמיד יש מיעוט שעושה אחרת".

האם הבדיקות להתאמה בין המערכות השונות לבין הגנטיקה נעשות על כל ילוד?

"הבדיקות נעשות רק במקרים בהם ישנם אברי מין לא ברורים, אם זה בזמן הלידה, או אם במהלך ההיריון, במקרה שיש אי התאמה בין בדיקת מי שפיר המציגה מטען גנטי XY לבין סקירת מערכות בה הילוד נראה כבת. אך אם הילוד נולד עם אברי מין ברורים, לא עושים בדיקות. במצב כזה יכול להיות שרק בגיל ההתבגרות, למשל כאשר לא יופיע מחזור, יעשו בדיקות ויגלו שהמטען הגנטי הואXY  עם תנגודת להורמונים הגבריים".

האם יש קשר בין אינטרסקס לבין טרנסג'נדרים?

"לטרנסג'נדרים, או בשפה המקצועית ג'נדר דיספוריה (אי התאמה מגדרית), אין קשר להתמיינות מינית שונה. אלו אנשים ללא שום בעיות הורמונליות ועם התמיינות רגילה לחלוטין, כך שהגנטיקה מתאימה לאיברי הרבייה המתאימים למופע החיצוני. מסיבה שאנחנו עדיין לא יודעים אותה, 1 מכל 12,000 תינוקות חשים כי נולדו בגוף שלא תואם את הזהות המינית שלהם, ורוצים להחליף את המין.

"אך ניתן לומר שבקרב אנשים עם התמיינות מינית שונה השכיחות של גנדר דיספוריה היא יותר גבוהה, והיא נובעת מטעויות שנעשו בהחלטה איך לגדל את הילוד. אם למשל נתנו דוגמה של מקרה בו אנו יודעים על סמך הניסיון ש-95% המקרים העדיפו לחיות כמין מסוים, עדיין יש את 5% הנותרים שירגישו בהמשך אי התאמה מגדרית".

אנחנו בני אדם, ולא מום

הסרט "בגוף שלישי", של הבמאית שרון לוזון, העוסק באינטרסקס, מציג במקביל את סיפורם של סוזן ועופר, שנולדו אינטרסקס. אך בעוד הוריה של סוזן לא קיבלו את המידע כולו ואפשרו לרופאים לנתח את סוזן כדי שתגדל כבת, הוריו של עופר החליטו שלא לנתח אותו, וגידלו אותו כאינטרסקס עד שהוא הגיע לגיל בו יוכל לבחור בעצמו.

זה האידיאל אליו שואפים היום חברי קהילת האינטרסקס – שיקבלו אותם כמו שהם ולא יתייחסו אליהם כאל מום שצריך לנתח, ושישאירו להם את ההחלטה מה לעשות עם גופם.

"הגישה מלכתחילה היא שהרופאים לא מקבלים את התופעה הזו, וזו הסיבה בגללה הציבור הרחב לא מכיר את התופעה, ולפעמים אפילו המשפחות עצמן לא מודעות לה", אומר יוסי, "חייבים קודם כל ליידע את ההורים, ולא להחליט לבד אם ההורים מסוגלים להכיל או לא. ספרו להם הכל, תנו להם את העזרה הדרושה של אנשי מקצוע. וכל עוד לא מדובר בעניין של חיים ומוות אל תמהרו לנתח, בטח לא בלי ידיעה של ההורים".

מהו לדעתך הגיל בו היית בשל להחליט?

"אני מאמין שעם גיל ההתבגרות, בו מתחילים ההורמונים לפעול, הגוף מתחיל להתפתח לכיוון כזה או אחר, והמשיכה המינית מתגבשת. זה לדעתי הגיל שבו אינטרסקס יכול להגיע לשלב בו הוא מבין ומרגיש מה הוא".

אתה מאמין שיכול להיות יום שבישראל יכירו במגדר שלישי כמו במדינות אחרות?

"הדתיים שמאמינים שאלוהים ברא הכל בצלמו – אז אם אלוהים ברא אותנו תנו לנו לחיות כמו שהוא ברא אותנו. וכל עוד זה לא עניין של חיים או מוות, אל תגעו בנו. תנו לנו להחליט אם אנחנו רוצים לעשות איזה שהוא שינוי או להישאר כמו שנולדנו.

"אני מבין שגם להורים זה משבר, מה נגיד לשכנים, למשפחה, לחברים, אבל הורות זו התמודדות קשה, ואלו חלק מהבעיות שצריך להתמודד איתן. ברגע שמפסיקים להתרגש מזה זה נעלם. אני מאמין שהרבה הורים החליטו בזמנו כלפי ילדיהם על סמך הפחד מתגובת הסביבה. בשביל ההורים שלי שהגיעו ממרוקו, רופא היה כמו אלוהים, וכל דבר שהוא היה אומר להם לעשות הם היו עושים בלי לשאול שאלות. וגם היום הורים שנמצאים במצוקה ילכו לעצה של הרופא שהכי תרגיע אותם".

הדבר שהכי מכעיס את יוסי אלו האנשים שמתייחסים אל אינטרסקס כאל מצב ביניים, וטוענים כי אין דבר כזה אינטרסקס.

"עם עובדה אי אפשר להתווכח. סוזן היא עובדה ואני עובדה. לא משנה כמה למדת וכמה תארים יש לך, אתה לא יכול להפריך את הקיום שלנו. ביוון העתיקה האינטרסקס נחשבו לאלים, כי היה להם הכל מהכל. אני לא מצפה שיעריצו אותי, אבל גם שלא יתייחסו אליי כאל מום. תנו לי להגיע לגיל שבו אוכל להחליט אם אני רוצה להיות אישה או גבר".

היום מרצה יוסי לסטודנטים לרפואה, ומסביר לסטודנטים שנה רביעית על אינטרסקס ועל ההשלכות שעלולות להיות להחלטות שלהם על חיי האנשים. "לגביי זה כבר אבוד, אבל אם אני יכול לתקן משהו לאחרים שנולדים עכשיו ושנולדו בעבר, אני אעשה זאת בשמחה. מספיק לי שהמסר עובר שיהיו קשובים לחולים ושיתנו לאדם להחליט מה הוא רוצה להיות".