>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
במאגר הזיכרונות של רבים מאיתנו שוכן לו אותו יום בו החלטנו לנצח על התזמורת בחיינו, אותו יום בו ידענו שמעתה והלאה, ראשינו מורם אל על, אין בנו כל מורא להיות מי שאנחנו. היום בו הנחנו את כל ההיסוסים בצד הדרך ונפרדנו לשלום מכל התירוצים. היום בו קמנו בבוקר, שטפנו את הפנים והחלטנו להגיע בפעם הראשונה אל מצעד הגאווה.
בפעם הראשונה שלי במצעד הגאווה הייתי בן 16, אז עוד הייתי "סטרייט". התיישבנו, ידידה שלי ואני בפארק הירקון, שם הסתיים המצעד בזמנו כשלפתע הגיע בחור והתחיל איתי. הבהרתי לו שאני "לא בקטע, אבל ש"אין לי בעיה שנמשיך לדבר". בדיעבד כשאני נזכר בו, הוא גם ככה לא ממש היה לטעמי אבל ההרגשה הזו של החופש הייתה משהו שחיכיתי לו כל כך.
לכבוד המצעד הקרב ובא עלינו לטובה יצאתי לחפש כמה "טירונים" אשר זהו המצעד הראשון או השני שלהם ולבחון את התחושות המלוות אותם בימים אלו.
ויקו גואטה: "סוגר מעגל עם עצמי"
למרות שהיה מודע לנטיותיו כבר מגיל 12, גואטה יצא מהארון בפני משפחתו קצת אחרי פורים האחרון. "ההשלמה הגיעה רק בשנה האחרונה. הרגשתי שאני לא יכול להתחבא יותר, לא מוכן עוד לפחד מהרמות גבה וכינויי גנאי", הוא מספר. "תחילה רק חברה אחת ידעה עלי וכשהבנתי שהיא מקבלת אותי יותר משאני מקבל את עצמי, אז נפל לי האסימון".
גואטה מספר איך בעזרתה עבר את כל התהליך והופתע לגלות תמיכה רבה מצד משפחתו. "אמא שמה לב שהפכתי מילד שכמעט לא יוצא לבליין קבוע בסופי השבוע, היא גם ידעה שנסעתי כל פעם לת"א, כך הופיעו להן שאלות כמו: 'לאיזה סגנון מסיבות אתה יוצא?', 'תגיד, מה עם חברה?"' ואחרות.
שבוע לפני יציאתו הרשמית מהארון לפני משפחתו, הוא שיחרר להם סוג של טיזר וכשנשאלו השאלות הרגילות, אמר שהוא יוצא למסיבה "בריטני ביצ'" ושזו מסיבה שהקונספט שלה הוא בריטני ספירס. כשנחשף בפני אימו, הדבר הראשון שהיה לה לומר הוא: "חבל שלא אמרת לי קודם, הייתי עושה הכל כדי לתמוך בך בגיל ההתבגרות".
ההמשך היה נעים. כל סביבתו של גואטה קיבלה אותו באהבה. הוא תמיד ידע שחבריו הקרובים יאהבו אותו באשר הוא. לכן, ההפתעה הגדולה הייתה דווקא הסביבה היותר רחוקה מאחר שהיא היוותה את הגורם המרכזי לאי הגעתו אל המצעד שנים קודם לכן. גואטה חשש שמא מישהו, לא משנה מי, יגלה.
"השנה אני מאוד מחכה למצעד, אני רק חושב עליו ומתמלא התרגשות. זוהי סגירת מעגל שלי עם עצמי. היום הזה יוכיח לי שכל החששות התחלפו בהרבה מאוד כוח. המצעד הוא איחוד שלי עם תל-אביב ועם האופי המיוחד שלה, לצערי בנתניה אני לא מכיר אף אחד מהקהילה מה שגורם לי להרגיש לבד, למרות שאני מוקף בחברים. אני משחרר מעלי את העול אותו אני סוחב על כתפי כבר עשר שנים. אמא שלי אפילו הציעה לבוא איתי למצעד, לא האמנתי שאגיע לרגע הזה".
א. רפפרורט: "המצעד הראשון האמיתי שלי"
רפפורט הגיע לת"א מישוב קטן ומרוחק בצפון לפני 4 שנים. הוא מודה כי בפני הוריו ומשפחתו עדיין לא היה פשוט לצאת מהארון, כבן לתרבות לא יהודית העניין הופך להיות סבוך יותר. "כל חיי הצטיירתי כילד קצת שונה משאר בני המשפחה, כך שהאפשרות שהם יודעים סבירה בהחלט", הוא אומר. "אני מאוד אוהב ומכבד את המשפחה שלי ולא אעשה שום דבר שעלול לפגוע בהם"" הוא אומר.
רפפורט בחר להתנדב במחלקה סגורה של זקנים בעלי מחלות נפש, במקום השירות הצבאי. לאחר מכן הוא ארז את חפציו ונסע להדריך במחנה קיץ בניו-יורק. "כשהגעתי לארה"ב, כל כך התלהבתי מהפתיחות שנגלתה לעיני פתאום, מהמקום בו אני מגיע קשה אפילו לדמיין זאת אך למרות ההתלהבות חשתי ריחוק מכל דבר שהתקשר לעולם הגאה, הכול הרגיש לי צבעוני ופרוץ מדי, בעצם עד היום קיים אצלי קושי להשתלב בתוכו".
בשנה שעברה הגיע רפפורט אל המצעד לראשונה בחייו, אך לצערו לא הצליח להרגיש באמת שייך. "הלכתי בשולי המדרכות והרגשתי אאוטסיידר. התבוננתי במשאיות וברקדנים החשופים ולא התחברתי לזה".
השנה רפפורט מרגיש שעבר תהליך והגיע למקום יותר שלם עם עצמו. תמיכת הסובבים אותו והאהבה הרבה שהוא מקבל מחבריו גרמו לו לחוש יותר מקורב והרחיקו את תחושת הזרות שקוננה בו. "השנה אני מתייחס אל המצעד כסוג של חגיגה יפה וצבעונית, עדיין קשה לי עם העירום והפריצות, אני חושב על זה שכשיהיו לי ילדים וארצה לקחת אותם אל המצעד, אדע להסביר להם על מה ומדוע אנו חוגגים וצועדים בראש מורם, אך כאשר הם ישאלו מדוע כולם עירומים פה? לא תהיה לי תשובה אמיתית לתת להם".
רפפורט מאוד אוהב ילדים, אבל יודע שבעתיד יהיה לו קשה אף יותר מכל הומו ישראלי יהודי אחר שרוצה להיות הורה. "יש לי המון הערכה וכבוד למקום ממנו הגעתי, אך יחד עם זאת חשוב להבין שאני לא מייצג אותה אלא את עצמי בלבד. והעובדה שהולך להיות לי כל כך קשה להביא ילדים אל העולם די מעיקה".
זו אחת הסיבות שיצעד השנה. "הבנתי שכדי להשיג תוצאות, על מנת שיקבלו אותנו אנו צריכים להציב עובדות בשטח, לצאת לרחובות יד ביד, עגלות עם ילדים. הנראות הזו מאוד משמעותית ומהמקום שממנו אני מגיע כלל לא קל ליישם זאת. אני מאוד שמח להגיע למצעד השנה, אע"פ שהייתי גם שנה שעברה, זהו המצעד הראשון האמיתי, עבורי".
איתן: "המצעד מסמל עבורי התחלה חדשה"
איתן, הצעיר שבחבורה מסיים את הבגרויות האחרונות שלו בימים אלו ממש. איתן מודה שתהליך ההשלמה העצמית שלו עדיין לא הושלם ושכל יום הוא נבנה עוד קצת.
את האומץ לצאת מהארון קיבל בזכות איגי – ארגון הנוער הגאה. "תחילה לא ממש הכרתי את הקהילה הזו שכולם מדברים עליה, לא ידעתי אם אני רוצה בכלל להיות שייך אליה, רציתי להאמין שהמציאות אשר הכרתי מ'אטרף' היא שקרית ושקיימות אלטרנטיבות בתוך הקהילה אליהן אוכל להתאים באמת", הוא אומר ומשבח את איגי ואת ההתקדמות העצומה שעשה בזכות הארגון.
איתן מספר על המכתב שעזר לו לכתוב אחד מהחברים שם, באמצעותו יצא בפני אימו מהארון. "עד היום מאוד קשה לי להוציא את צמד המילים 'אני הומו' מהפה".
אל המצעדים הקודמים לא הגיע אית כי לא הרגיש די בשל וגם הוא, כמו רפפורט, נרתע מהלך הרוח של המצעד. "חשבתי שרק אנשים בוגרים מתל-אביב הולכים למצעד, אני גם לא מכיר הרבה אנשים שהולכים וזה לא פשוט להשתלב בתוך עולם שעד כה היה כה זר לי. זו השנה הראשונה שאני מרגיש שהפחד התפוגג. אין ספק שהמצעד השנה מסמל עבורי התחלה של חיים חדשים בהם אני עושה מה שאני רוצה ומשתחרר מהצורך לרצות אחרים כל הזמן".
אם זאת, איתן מגלה כי הוא עדיין לא מרגיש מספיק בנוח לומר להוריו שהוא מגיע למצעד השנה ולמרות הבשלות, עדיין לא נרקמו כל החוטים בדגל הגאווה אשר נושא הוא על גבו.
"כיום בחיפה, אין בית ללהט"בים צעירים, הפורום החיפאי נסגר וראש העיר לא עושה מספיק על מנת לפתוח אותו מחדש, אם לא 'איגי' אני לא יודע איפה הייתי היום, מה שבטוח שלא הייתי מרגיש מספיק נוח להתראיין".
בכל אחד מהשלושה יש משהו שמאוד ריגש אותי. השיחות עימם החזירו אותי אחורה אל ימים בהם לא הכול היה ברור מאליו. מהמקום השלם והבטוח בו אני נמצא היום נותר לי רק לאחל שיום יבוא ויימוגו להן החששות של כולם ושלא תהיה עוד נפש אחת כואבת בקהילה היפה שלנו. מצעד פורה ושמח לכולם.
לאחר המצעד נחזור אל השלושה ונבדוק איך היו החוויות מהמצעד הראשון בתל אביב? מה הרגישו? האם באמת זו הייתה החותמת האחרונה בדרך ליציאה מהארון?
>> אני אוהב את הבן ההומו שלכם. למה אתם לא?
>> עומר שריף הבן: "אני הומו ויהודי"
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> אירועי הגאווה 2012 – כל העדכונים
>> אירועי הגאווה בפריפריה: מי צריך את זה