כשהוריו של קובי, 23, עלו לארץ מאתיופיה, כל מה שהם שידעו על הומוסקסואליות היה שזו 'מחלה של לבנים'.
"באתיופיה זה היה די ברור שהומוסקסואליות היא תופעה של האדם הלבן שלא קיימת בעדה האתיופית", אומר קובי, "ואם בכל זאת יש אתיופי ש'נגוע' בהומואיות, זה בגלל שהוא נדבק בה בעקבות קשר עם האדם הלבן. העובדה שבאתיופיה מדובר גם בעבירה פלילית, רק חיזקה את התפיסה השלילית כלפי הומוסקסואליות".
גם הוריה של ליאל, 23, שמעו על הומוסקסואליות רק בהקשרים שליליים. "הם משייכים את זה למערביים וללבנים, ואני בקלות יכולה לדמיין מישהו מהמשפחה שלי אומר לי שבגלל שאני מעורבבת עם לבנים אז 'נדבקתי" בזה', מסבירה ליאל, 'הם גם יודעים שבתורה זה אסור, ולכן זה הגיוני בעיניהם שבעדה האתיופית, ששמרה על יהדותה יותר מאלפיים שנה, זה לא קיים. מאז שהם בארץ הם מכירים את זה גם מהתקשורת, שגם היא לא מציירת אותנו באור חיובי במיוחד ברוב הפעמים".
לדברי עלי, 24, ההורים שלה בכלל לא ידעו מה זה לסבית כשהיא יצאה מהארון. "כשהסברתי לאמא שלי שאני אוהבת נשים ולא רואה את עצמי עם גברים היא שאלה אותי אם זו מחלה".
להט"בים רבים בני העדה האתיופית מוצאים את עצמם מתמודדים עם הפער בין התפיסה השמרנית של הוריהם לבין המציאות החברתית כפי שהם מכירים אותה, ונאלצים לאזן בין החיבור למסורת ולעדה לבין הרצון לממש את עצמם כאינדיבידואלים. קבוצת קל"א (קהילה להט"בית אתיופית) שהוקמה לפני כשנה, מאפשרת להם מרחב בטוח בו הם יכולים לשאול, להתייעץ, להתלבט ולשאוב כוח מאנשים המתמודדים עם אותן הדילמות.
הקבוצה הוקמה לפני כשנה ומהר מאוד הלכה וגדלה. מיזוג פעילות הקבוצה עם פעילות ארגון הנוער הגאה אפשר פתיחת קבוצה צעירה לגילאי 20-14 וקבוצה בוגרת לגילאי 20 ומעלה (ללא הגבלת גיל), המונות יחד גרעין של כ-70 פעילים.
"לפני ששמעתי על קל"א הכרתי אולי לסבית אחת או שתיים מהעדה", אומרת עלי, המשתתפת בפעילויות הקבוצה, "זה משהו שהרגיש לי חסר ותמיד תהיתי האם יכול להיות שיש עוד כמוני ואני לא מודעת לזה. הפעילות בקל"א מספקת מקום בו אני מרגישה הרבה יותר שלמה ואני יכולה לבוא ולהגיד בדיוק מה שאני חושבת בלי שמישהו ישפוט אותי ויגיד לי 'זה אסור' או 'זה לא מקובל בעדה', דברים שקשה מאד לשמוע".
"הרבה אנשים שואלים למה צריך להפריד בין הלהט"בים האתיופים לשאר חברי הקהילה, והאם ההפרדה לא מגדילה את הפערים", אומר קובי, המשמש כמדריך הקבוצה הצעירה בקל"א, "היו לי קבוצות של חברים להט"בים אבל תמיד היה חסר משהו ולקבוצה הזו יש משמעות. יכול להיות שהיא לא תישאר לנצח, אבל במצב של היום זה הכרחי שלאנשים תהיה את הפינה הזו בה יש מישהו שמבין אותם, שהוא גם חלק מהמיעוט בתוך מיעוט הזה ושהוא מרגיש את מה שהם מרגישים".
היציאה מהארון מרחיקה אותך מהעדה
להט"בים חברי העדה האתיופית מתמודדים עם סביבת חיים המשייכת אותם לשני מיעוטים שונים. הם גם שייכים לעדה הסובלת מאפליה מתמשכת, וגם לקהילה שנמנעות ממנה זכויות רבות.
"בגיל 19, במהלך השירות הצבאי הייתי לראשונה בקשר עם בחורה", מספרת ליאל, "הייתי בטוחה שאין לזה משמעות, למרות שהקשר היה די ממושך. אבל אחרי זה היה קשר נוסף ואז הבנתי שיש פה משהו. היו לי כל מיני שיחות עם חברים ועם עצמי כדי ללמוד ולהכיר ולנסות להבין, והייתי מאוד מבולבלת. אחד הדברים שהפחידו אותי היה העובדה שאני נמצאת בקבוצת מיעוט של העדה האתיופית, ועכשיו אני נכנסת לעוד קבוצת מיעוט שהיא הלהט"בים, ובתוכם אני גם ביסקסואלית, שזו עוד קבוצת מיעוט".
מה יותר קשה בחברה הישראלית - להיות אתיופי או להט"ב?
"אלו שני מיעוטים שונים", אומר קובי, "אם אצל הקהילה האתיופית הומוסקסואליות הייתה מתקבלת בקלות, אז זו פשוט הייתה השתייכות למיעוט אחד שמתקיימת ליד השתייכות למיעוט השני. בגלל שזה לא מקובל אז השיוך לשני המיעוטים בא ביחד ומקבל ממד נוסף".
"שניהם קשים", מוסיפה עלי, "כי שניהם סובלים מאפליה. אבל אני בוחרת להסתכל על זה בצורה אחרת, מבחינתי זכיתי להיות אתיופית והתברכתי להיות לסבית".
יכול להיות שההשתייכות לקהילת הלהט"ב מקרבת אתכם אל החברה הישראלית?
"אני חושב שהתוצאה המשמעותית של היציאה מהארון היא אינה חיבור לקהילה הישראלית, אלא ריחוק מהקהילה האתיופית", מסביר קובי, "בגלל ששאר החברה והאנשים בחוץ ישראלים, הדבר הטבעי שקורה זה שמתחברים לחברה הישראלית. קל"א מאפשרת לאנשים לחזור ולהתחבר לשורשים האתיופים שלהם. אחרי שהעובדה שאני מיעוט בתוך מיעוט הרחיקה אותי מהקהילה שלי ועברתי שנים רבות בלי להיות קשור לתרבות האתיופית שלי, עצם ההיכרות עם אתיופים נוספים, שלא רואים בי כפחות אתיופי רק בגלל שאני הומו, מאפשרת לי לבטא את הקשר שלי לתרבות האתיופית במקביל לתרבות הלהט"בית בלי להרגיש שזה סותר. אני יכול להעיד על עצמי שבשנה מאז שקל"א הוקמה אני מרגיש הרבה יותר מחובר לצד האתיופי שלי".
עלי מרגישה שאצלה הריחוק נוצר עוד לפני היציאה מהארון. "אף פעם לא הייתי בקשרים יותר מדי טובים עם העדה. כי הם תמיד הסתכלו עליי בצורה מוזרה. מאז שיצאתי מהארון זה כבר פחות אכפת לי, והמשכתי הלאה. מי שרוצה להיות חבר שלי יהיה חבר שלי בכל מקרה, וזה לא משנה אם אני יותר ישראלית או יותר אתיופית".
"אין באמת דרך לברוח מהשיוך לעדה האתיופית", אומרת ליאל, שסבורה כי מדובר בעניין של בחירה, "אם אני אלך ברחוב, דבר ראשון שאנשים יראו זה שאני אתיופית, וכשירצו לתאר אותי, יגידו שאני קודם כל אתיופית. השאלה היא כמה אני אהיה מחוברת לעדה שלי, לשורשים ולמסורת, שזו בחירה בפני עצמה. בתוך זה יש את הבחירה בלהיות חלק מקהילה גאה ולא להתכחש לנטיות המיניות שלך. ואף אחת מהבחירות היא לא מובנת מאליה".
האם אתם מבלים יותר עם להט"בים או שנוח לכם יותר באירועים של העדה האתיופית?
"מלבד המפגשים של קל"א שבה יש לי חברים שמשלבים את שני העולמות, החברה שאני נמצא בה היא לא חברה להט"בית וגם לא בדיוק חברה אתיופית", אומר קובי, "אני יוצא לפאבים עם חברים שחלקם סטרייטים וחלקם הומואים, חלקם אתיופים וחלקם הומואים אתיופים. אין לי איזו שהיא העדפה להיות יותר עם החברים האתיופים שלי או עם החברים הגאים שלי, למרות שאני ארגיש נוח יותר עם החברים שהם גאים ואתיופים".
גם המעגל החברתי של עלי מורכב מאנשים מכל הקהילות. "זה מעורבב. אין משהו יותר או פחות", ואילו ליאל מעדיפה לבלות במקומות של הקהילה הגאה: "כי כשאני יוצאת אני מעדיפה ללכת למקום שהוא הסביבה הבטוחה, ואלו בעיקר המקומות של הקהילה הגאה".
עושה בושות לעדה
למרות הדעות שמחזיקים הוריהם, הצליחו קובי, ליאל ועלי לפרוץ את מחסום התרבות והזמן ולצאת מהארון מול הוריהם, שגדלו וחיו במדינה בה הומוסקסואליות היא עבירה פלילית על פי חוק, ואף לגרום לשינוי בתפיסת עולמם.
"היה להם קשה לקבל את זה כי הם בעיקר לא הבינו מה זה ביסקסואלית", מסבירה ליאל, "לדעתי זה הרבה יותר קשה מאשר להבין שמישהו הוא הומו או לסבית. יש הרבה במשפחה שלי שיודעים ולא מבינים מה זה, והשאלה שהכי חוזרת על עצמה היא 'עם מי תתחתני בסוף?' אחרי כמה זמן שיצאתי מהארון התחלתי במערכת יחסים עם גבר, ואני חושבת שזה קצת בלבל אותם וגרם להם לחשוב שהג'וק עבר, ואני הרגשתי שאני כל הזמן צריכה להזכיר שאני ביסקסואלית".
גם הוריה של עלי, שיצאה מהארון בגיל 17, קיבלו את הבשורה בצורה טובה יחסית. "אמרתי לאמא שלי שיש לי חברה, והסברתי לה שאני אוהבת אותה בדיוק כמו שאחי הגדול אוהב את אשתו. היא לא הבינה ואז הסברתי לה שאני אוהבת נשים ואני לא רואה את עצמי עם גברים. אמא שלי אמרה לי "אם טוב לך אז טוב לי", שזה משפט שלא הרבה ילדים, גם מחוץ לעדה האתיופית, זוכים לשמוע מההורים שלהם".
איך הגיבו שאר בני המשפחה?
"האחיות שלי קיבלו את זה יפה מאוד, התלהבו ותמכו ואפילו מאוד הופתעו לשמוע על קל"א", אומרת ליאל, "הצעירים מקבלים את זה, לחבר'ה בגילי זה קצת מוזר אבל הם גם די מקבלים. לחלק הרחוק יותר החלטתי לא לספר כי הם לא חלק מהיומיום שלי וזה לא נראה לי חשוב".
"בהתחלה זה היה קצת קשה לעיכול", אומר קובי, "הצעירים קיבלו את הנושא יותר בקלות, אבל לבוגרים היה קשה יותר. היו כאלה שכעסו, היו כאלה שאמרו שהם לא מקבלים כי זו מחלה והיו גם כאלה שהחליטו פשוט להכחיש ולהתעלם מהנושא, כאילו הוא לא קיים. אבל לאט לאט הם מבינים ומקבלים והיום אנחנו כבר מדברים על זה ואפילו יש בדיחות".
"יש הרבה חברים שמחקו אותי מהחיים שלהם בגלל היציאה מהארון", מוסיפה עלי, "אמרו שאני עושה בושות לעדה והם לא מוכנים לקבל את זה שאני כזו ולא רוצים לקחת חלק בזה. אבל זה לא מרגש אותי במיוחד".
עצה לצעירים האתיופים שחוששים לצאת מהארון?
"העצה שלי היא למצוא מישהו שיהיה איתם בתהליך הזה", אומרת עלי, "זה צעד שקשה לעשות אותו ולצפות שהחברה תמשיך להתייחס אליך כמו שאתה, במיוחד אם אתה אתיופי. גם אם לא יגידו כלום עדיין יסתכלו עליך בצורה שונה. צריך מישהו שאתה יכול לסמוך עליו שיהיה לצדך ויהיה לך משענת, שתוכל לבכות לו כשצריך ולשאוב ממנו כוח כשצריך".
לדברי קובי, מי שיכול לשמש כמשענת הזו זו קבוצת קל"א: "אני חושב שההחלטה אם לצאת מהארון או לא, בעיקר בפני המשפחה, היא עניין אישי, אבל חשוב שהם יידעו שאתיופים להט"בים קיימים ואנחנו פה בשביל לתמוך אחד בשני ולהעניק אחד לשני. ושכל מי שמתבייש או דואג מפחד או לא בטוח יידע שאנחנו פה, ואם הוא מרגיש שזה מה שהוא רוצה לעשות אז התמיכה תהיה שם".
"לפעמים מרגישים שיציאה מהארון צריכה להתבצע דווקא מול ההורים והמשפחה, אבל גם בקל"א נוצרת משפחה שאפשר לצאת מולה מהארון, ולהיות שלם עם מי שאת או אתה", מצטרפת ליאל לדעתו של קובי, "זה יכול להיות מקום מבטחים שחשוב לזהות שלנו. הקהילה האתיופית עוברת בשנים האחרונות תהליכים חשובים שאפשר להגדיר אותם כמהפכניים ואני חושבת שהעדה שלנו יכולה לקבל דברים כאלה, אבל כנראה נצטרך להניף את הדגל כדי שעוד עשר שנים צעירות וצעירים אתיופים יוכלו לצאת מהארון ואף אחד לא יעשה מזה עניין".