בחודש האחרון נחשפנו לעדויות מזעזעות על מחנה ריכוז ללהט"בים (לסביות הומואים טרנס ובי) שהוקם בצ'צ'ניה. החניכים והחניכות באיגי, כמו גם המתנדבים והמתנדבות בארגון הנוער הגאה, סוערים. תחושת הרדיפה, גם אם מתקיימת ביבשת אחרת בעולם, היא קשה מנשוא ומציפה טריגרים וקשיים רבים. פעם אחת כיהודים ופעם אחת כלהט"בים.
בשנת 1928 היו כ-1.2 מיליון הומואים מוצהרים ברחבי גרמניה. כשהיטלר עלה לשלטון, ארגונים גאים הוצאו מחוץ לחוק וספרי מחקר בנושא נטייה מינית נשרפו. הרייך השלישי לא ראה בהומוסקסואלים רק כמזיקים וטפילים של החברה, אלא כאויבים של המדינה הגרמנית. תחת פיקוד האס אס, המשטרה פתחה את "הרשימה הוורודה", ויצאה למסע אכזרי נגד נשים וגברים להט"בים. רבים נשלחו למוסדות פסיכיאטרים, חלקם סורסו בצו בית משפט וכ-100 אלף נשלחו למחנות ריכוז.
ארגון איגי מציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"זיכרון בסלון" מתוך ההקשר הזהותי היהודי ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה יחד עם ההקשר הלהט"בי. בארגון הנוער הגאה, הכולל מאות מדריכים ואלפי חניכים בכל חלקי הארץ, רואים את החובה לזכור את ההקשר הגורלי של כל קבוצת מיעוט. אם כיהודים נרדפים או כלהט"ב מדוכאים, אנו רואות ורואים את הסכנה, כשחברה מוכנה ללכת למרחקים מפחידים כדי לייצר הגמוניה ואחידות.
בעתיד הקרוב ניצולי השואה כבר לא יהיו עמנו
זו השנה השלישית שבאיגי מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"זיכרון בסלון". שיתוף הפעולה התחיל דרך מתנדב וותיק באיגי, שהיה ממקימי זיכרון בסלון. החיבור היה מידי, הניסיון להתגבר על החוויה הצרכנית והמנותקת של הטקסים המוכרים, טקסים שבהם אתה יכול רק להאזין מרחוק לקטעי קריאה שנבחרו על ידי אנשים אחרים.
"זיכרון בסלון" התחיל לפני שש שנים, בסלון אחד, אליו התכנסו בספונטניות כמה עשרות חברים שהרגישו שהזיקה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה הולכת ונחלשת. בין הטקסים הממלכתיים לצפייה בטלוויזיה, רבים מתקשים למצוא דרך אישית, רלוונטית ומשמעותית לעסוק בנושא. "זיכרון בסלון" מציע דרך נוספת לציין את זיכרון השואה, במפגש אינטימי בסלון הבית בין חברים ואורחים. בעתיד הקרוב נתעורר למציאות בה ניצולי השואה כבר לא יהיו עמנו, לכן צריך להיערך לדרכים אחרות לשימור הזיכרון, ודרכו ובשמו להוביל לחברה מוסרית ומאוחדת יותר.
בכל סלון וסלון הערב מתעצב באווירה שונה, שמתאימה לרוח הקהילה ומשקפת את מגוון האנשים שהתקבצו בסלון. המבנה הבסיסי של הערב, כולל שלושה חלקים: הערב נפתח בעדות, לעתים של ניצול שואה או בן הדור השני ולעתים עדות כתובה או מצולמת. משם הערב ממשיך לחלק אומנותי-שיתופי, בו האורחים מוזמנים לנגן, לשיר, לשתף בסיפור אישי או כל פעילות אחרת שתאפשר ביטוי אישי יצירתי. החלק השלישי הוא שיח פתוח בין יושבי הסלון על חשיבות זיכרון השואה בהווה ובחברה שלנו.
ניצולת השואה שהסתתרה בארון - מילולית
בשנה הראשונה הגיעה ניצולת השואה חנה גופרית למנ"ש (מרכז נוער שכונתי), שהוא מועדון הנוער שלנו בתל אביב, כדי לספר את סיפורה. לחנה היה סיפור מרתק, אבל יותר מהכל היא הצליחה לדבר אלינו ואל החניכיות והחניכים שלנו במושגים סופר רלוונטיים לקהילה הגאה. חנה סיפרה לנו איך הסתתרה בארון (אמיתי), כדי לא להיחשף לנאצים שחיפשו אחריה ואחרי משפחתה. בהמשך סיפרה לנו כיצד החזיקה שנים רבות בבושה ושמרה את זהותה כניצולת שואה בסוד.
חנה ומשפחתה חששו שאם יתגלה לישראלים על זהותם כפליטי מחנות הריכוז, ה"צברים" ידביקו להם סטיגמות ותדבק בהם הבושה החברתית. כמובן שהתחושות האלה מוכרות ומשותפות להרבה נערים ונערות וגם למבוגרים ומבוגרות להט"בים. ה"ארון" בקהילה הגאה הוא אומנם מטפורי אבל הוא הוא חשוך ומפחיד. התחושה של שמירה על סוד מחשש לשיימינג ואי קבלה חברתית, הם חלק מהחוויה של כמעט כל הומו, לסבית, בי וטרנס.
במפגש שהתקיים בשנה שעברה הגיעה ניצולת שואה שסיפרה איך היא ואמה שרדו את השואה, וכיצד הם שמרו על צלם האנוש בזמן המלחמה. בעקבות כך, וכחלק מהחוויה של זיכרון בסלון, התפתח דיון מאוד מעניין על ערכים, מה זה להיות בן אדם, ובעיקר קבלת האחר והשונה. היא התרגשה מאוד לספר לנו על כמה היא מעריכה בכל יום את העובדה שהיא הגיעה למדינת ישראל, אחרי כל מה שעברה, וחיה כאן.
למפגש הזה של "זיכרון בסלון" הגיע מיקס מעניין של אנשים: בני נוער מהעיר, צעירים ואנשים מבוגרים שישבו מרותקים בזמן שהיא סיפרה לנו את סיפורה ואף הקריאה לנו קטעים מספרה, על סיפור חייה. לאירוע הגיעו 50 אנשים – מספר גבוה יותר מהמפגש הראשון. על אף המספר הרב של האנשים, המפגש היה אינטימי ביותר, כשכולנו הקשבנו לסיפורה בצורה והתרגשנו עד דמעות.
השנה בארגון נקיים מפגשי "זיכרון בסלון" בחמישה מוקדים ברחבי הארץ: תל אביב, באר שבע, ראשון לציון, חיפה וכפר סבא. בחלק מהמקומות, כמו בתל אביב, יתארחו איתנו בסלון בני נוער ומבוגרים מהעיר כמו בני הנוער של מנ"ש נווה צדק ובמקומות אחרים כמו בראשון לציון המפגש יהיה סגור אך ורק לחניכי איגי (כדי לכבד את הארון והחשש להיחשף).
לפרטים על המפגש בתל אביב אצל רובי - ruby@igy.org.il
לפרטים על המפגש בראשון לציון אצל עידו - idotalmor@gmail.com
לפרטים על המפגש בבאר שבע אצל טליה - talia@igy.org.il
לפרטים על המפגש בחיפה אצל אריאל - ariel@igy.org.il
לפרטים על המפגש בכפר סבא אצל ענבר - Inbar.talmor@gmail.com
>> "אבא שלך שחקן נפלא, הוא בטח מתבייש בך"
>> "פחדתי שמישהו יגיד לי: קיבלתי איידס בגללך"