בעשור האחרון יוזמה להט״בית העונה לשם "Safe Zone" החלה לתפוס תאוצה במערכת החינוך בארה"ב, כשיעדה המרכזי הוא לסמן בבתי ספר ואוניברסיטאות מרחבים ואזורים בטוחים עבור מי שמזוהה עם הקהילה הגאה, וכן במטרה לעורר מודעות ולמגר את תופעת ההומופוביה. היוזמה נועדה בתחילת דרכה לבתי הספר, זאת בעקבות היעדר מענה וכתובת לרבים מהתלמידים הצעירים, שבתקופת התבגרותם נאלצים להתמודד לבדם עם סוגיות מורכבות של נטייה וזהות מינית. מטרתו המרכזית של הפרויקט היא לסמן באופן גלוי ומוצהר מקומות או אנשים שמזוהים בתמיכתם או בהיותם חלק מקהילת הלהט"ב, כשלמעשה הסימון מגולם באמצעות סטיקר בצבעי הגאווה אשר מודבק על דלתות היועצות, מנהלי בית הספר וחדרי המורים; מעין הצהרה גלויה תחת הססמא "יש לך עם מי לדבר" בכל הקשור למיניות ומרחב בטוח.
>> תאלין חושפת: "אבא שלי היה תוקף אותי"
>> אתם בחרתם: 22 החבילות המדהימות שעשו את 2016
במהלך עשר השנים האחרונות היוזמה כבשה חלקים נרחבים במערכת החינוך בארה"ב, כחלק מהפרויקט, מורים ואנשי חינוך תולים בכיתתם שלט ובו הכיתוב "Safe Zone" בצירוף דגל הקשת של הקהילה הגאה, כשלמעשה השלט נועד להעביר מסר לנוער המתלבט שיש לו כתובת ומרחב מכיל בו הוא יכול לדבר על ההתלבטויות אותן הוא חווה. בשבוע שעבר היוזמה נתנה את יריית הפתיחה לראשונה בישראל ומצאה עצמה בתיכון ׳בליך׳ ברמת גן.
את הרעיון להוציא את היוזמה אל הפועל העלה דן סלייפר, מורה לאזרחות ופיזיקה ומחנך כיתה י״ב בתיכון ׳בליך׳, שפנה ליועצות ומנהלת בית הספר כדי לייצר מודעות בכל הקשור לזהות המינית ולשמש כתובת הולמת עבור התלמידים. "אני מודה שחששתי בהתחלה שעלולה להיות הסתייגות", מספר דן בגילוי לב, "אבל התבדיתי בגדול. מנהלת בית הספר, זהבית גולדמן, תמכה מאד ואמרה שחשוב שניתן לתלמידים מרחב מכיל. גם היועצות התלהבו מהרעיון ושמו את המדבקות במקום בולט לעין במשרדיהן. מורה נוספת התלהבה מאד מהרעיון וביקשה להרחיב את הפרויקט ולהדפיס חולצות 'מרחב גאה' למורים, דבר שיכול לפתוח דיון בכיתה על הנושא".
בארה"ב מבנה מערכת החינוך שונה במקצת מזה הישראלי, כשלכל מורה יש כיתה משלו לתלמידים יש כתובת קבועה ובלעדית בכיתה אחת שמשמשת כמרחב הבטוח. "בישראל, לעומת זאת, מורים הם אלו שנודדים בין הכיתות ולכן אין למורים כיתות אורגניות משלהם אשר יכולות לשמש כמרחב בטוח", מסביר דן, "לכן החלטתי שהדרך לקדם את זה בכל זאת, היא דרך חדרי היועצים ומנהלי השכבות, שלכל אחד יש חדר משלו והתלמידים המגיעים אליהם יוכלו לזהות את המדבקה שמזמינה אותם להתלבט ולדבר ולהרגיש בטוחים. לפני שאנחנו דוחפים את התלמידים להצליח במתמטיקה, חשוב לנו לדחוף אותם להיות בני אדם".
קידום של ערכים שעומדים בראש סדר העדיפויות
מנהלת בית הספר, זהבית גולדמן, מספרת שמטרתו של הפרויקט הוא כחלק ממה שעומד בראש סדרי העדיפויות של בית הספר: לדחוף את בני ובנות הנוער להיות בני אדם מודעים יותר, מכילים יותר וטובים יותר. "בגיל ההתבגרות ישנם תלמידים שחווים קונפליקטים פנימיים עזים ותחושת הבדידות העוטפת אותם היא אחד הסימפטומים הקשים של הגיל. כבית ספר אנו מנסים לתת לכל תלמיד מרחב בטוח בו הוא יוכל לדבר, להתייעץ, להתפרק, לקבל כוחות ולהתמודד עם אתגרי הגיל", היא מדגישה.
424 מקרי אלימות על רקע להט"בופובי - 15% מתוכם בבתי ספר
ואולם, יוזמה שכזו איננה מובנת מאליה, בפרט כשההומופוביה לא פסחה מעל בתי הספר בישראל. מנתוני הדוחות של מרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה עולה, כי בשנה האחרונה חלה עלייה משמעותית באלימות המכוונת כלפי הקהילה הגאה. במהלך השנה הנוכחית דווחו למרכז כ-424 מקרי אלימות על רקע להט"בופובי המהווים עלייה של כ-66 אחוזים מהמקרים שדווחו בשנה הקודמת. בשנה החולפת עלה נתון מדאיג ביחס לאפליה ולאלימות על רקע הומופובי במערכת החינוך, כאשר 15% מכלל המקרים שדווחו התייחסו לגילויי שנאה והומופוביה בבתי הספר. מתוך נייר העמדה של מרכז ניר כץ שהוגש לכנסת השנה, תוארו מקרים מדאיגים שכללו מורים שלקחו חלק פעיל בהעלבת תלמידים על רקע נטייתם המינית, ומקרים כגון אלימות וקללות שהופנו כלפי תלמידה בשל היותה לסבית שלא זכו למענה או גינוי מצד הצוות החינוכי, מקרה אחד מיני רבים.
למעשה, הנתונים מראים כי מחד תלמידים להט"בים חשופים לאלימות ואפליה בתוך בתי הספר, ומאידך הצוות הבית ספרי אינו תמיד יודע כיצד להתמודד עם המצב, מתעלם מאמירות להט"בופוביות, או גרוע מכך – מהווה גורם פוגע בעצמו. על כן, בהיעדרה של תכנית חינוכית הקשורה בזהות מינית ושונות, אשר מושתתת כחלק מקווי היסוד של מערכת החינוך, היוזמה שהחלה את דרכה בשבוע שעבר בתיכון בליך מבקשת לייצר מענה להתמודדות עם גילויי ההומופוביה בבתי הספר, בפרט בקרב בני ובנות נוער.
היוזמה, שמהווה תשובה הולמת לנתוני ההומופוביה שגדלים כמדי שנה, עשויה לצמצם את גילוייה במרחב הבית ספרי או לפחות, כך סבור דן ומנהלת בית הספר, לשמש כתובת עבור מי שזקוק לזה באמת. "אני חושב שכל בית ספר חייב לקחת חלק בפרויקט", מסביר דן, "הסיבה פשוטה למדי: בכל בית ספר יש נוער להט"בי ולכן זו חובתו לספר לנוער הזה את הסביבה העוטפת והמכילה".