הדיון המתוח והטעון התקיים בנוכחות עשרות מחבריה של מאי פלג ז"ל שהגיעו כדי להביע תמיכה בבקשתה האחרונה של מאי ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולחזק את שופטי העליון בנוגע לרצונה של מאי.

בפסק הדין קבעה השופטת ברון כי "כיבוד רצון המת, לרבות זכותו על גופו, נטוע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מאי פלג ז"ל הביעה את רצונה באופן נחרץ ובהיר, בקול צלול, עקבי וחד-משמעי – כי רצונה בכך שלאחר מותה תישרף גופתה. רוב אפרה יפוזר בים, וחלקו יוטמן מתחת לעץ שיישתל לזכרה בירושלים. בתוך כך, התייחסה מאי פלג ז"ל ברגישות רבה לכך שיימצא מקום להתייחד עם זכרה למי שיבקש לעשות כן, ובמיוחד נתנה דעתה לילדיה. איננו באים לשפוט את רצונה ואת דרכה של מאי פלג ז"ל, אלא רק לכבד את אלה. יהי זכרה ברוך".

הדיון בנושא הגיע לבית המשפט לאחר שמשפחתה הביולוגית של מאי הגישה ערעור על החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים ארנון דראל, שקבע כי "רצונה של המנוחה היה כי גופתה תישרף וכי לא הוכח כי נפל פגם ביכולותיה ובכושרה להגיע להחלטה זו". משפחתה של מאי טענה כי מדובר בשאלה חוקתית שלבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בו, וערערה על ההחלטה לעליון.

עתה, עם דחיית ערעור המשפחה, תועבר גופתה של מאי לשריפה, ואפרה יפוזר בים, כאשר חלקו ישמש כמצע לעץ שיינטע לזכרה בירושלים, כפי שביקשה בצוואתה.

חברי מטה המאבק לזכרה של מאי הביעו שביעות רצון המחלטת בית המשפט העליון, "צעד זה של בית המשפט הוא נדבך חשוב בהכרה בחירויות הפרט של אדם והתחשבות ברצונותיו, גם אחרי מותו, וצעד מהותי לקהילה כולה ולקהילה הטרנסג'נדרית בפרט".

הפסיקו את הפחד ושנאת השונה

מאי פלג, יו"ר הועד המנהל של הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בעבר ובעלת מועדון "המקווה", בחרה לסיים את חייה לאחר מאבק ממושך מול משרדי הבריאות והרווחה. בצל הטרגדיות הקשות שפקדו את חייה, כשברקע מחלות קשות מהן סבלה, מאי בחרה לשים קץ לחייה, מתוך הבנה שאין מזור לסבל שהיא חווה בעולם הזה.

מאי ספגה התעללות החל מגיל 5, ובגיל 13 החליטה לצאת מביתה ולעבור להתגורר בפנימייה. מאי נולדה כזכר, ומאז ומעולם חוותה דיספוריה מגדרית (GID). לאורך שנים רבות היא סבלה מאלימות פיזית, מינית ורגשית, כולל מקרי אונס בגילאים 11 ו-14. בשנות ה-20 לחייה, לאחר שנישאה והביאה לעולם שני ילדים שהסבו לה אושר רב, התפרצה אצל מאי דלקת קרום המוח, ובעקבותיה החלה לסבול מפיברומיאלגיה קשה. חייה של מאי התאפיינו מאז באינספור נסיונות אובדניים, סכסוך גירושין קשה, אשפוזים מרצון ובכפייה, מקרה אונס נוסף ותקופות ממושכות של חיים ברחוב. לצד זאת, בצעד לא מידתי וחסר כל התחשבות לאור מצבה הפיזי והנפשי, עוקלה קצבת הנכות שלה - עוגן כלכלי משמעותי שסייע לה לשרוד. מצוקתה של מאי הגיעה לשיא כאשר נלקחו ממנה ילדיה, ונלקחה ממנה הזכות לראותם בצעד אכזרי ובלתי אנושי.

מאי פלג  (צילום: עופרית אסף)
ספגה התעללות מגיל 5 | צילום: עופרית אסף

חשוב להבהיר כי מאי אובחנה כאמור כסובלת משורת מחלות קשות ומגוונות: פיברומיליאגיה, פוסט טראומה, דיכאון קליני, הפרעות אכילה קיצוניות, DID (הפרעת זהות דיסוציאטיבית), התקפי חרדה ועוד. בחודשים האחרונים סבלה גם מתת פעילות של בלוטת התריס, וזיהום עקב כשל בכבד.

חרף כל אלה, בצל אוזלת היד של משרדי הממשלה והרשויות במתן טיפול ויחס הולם למחלותיה, ניסתה מאי שוב ושוב לבחור בחיים, בתנאים שלה ובדרכה. היא התנדבה למען זכויות הקהילה הגאה ובקרב חולי פיברומיליאגיה, וזכתה להוקרה ולהערכה רבה. במכתב שהשאירה לנו - חבריה ובני משפחתה - כתבה: ״...קבלו כל נפש חי/ה כפי שהיא. הפסיקו את הפחד ושנאת השונה והפיצו אהבה…".

סיפור חייה של מאי דחק אותה לשולי החברה הישראלית ולא זיכה אותה בתשומת הלב שהייתה נדרשת ממשרדי הממשלה והרשויות, אשר נהגו בה בחוסר רגישות ואף חוסר צדק וחוסר הגינות. רצונה של מאי שמותה לא יהיה לשווא הפך לצוואתה האחרונה, וחבריה הקימו את מטה המאבק לזכרה, על מנת להבטיח כי מאבקה יימשך גם אחרי מותה. 

הודעה לגבי טקס הזיכרון למאי פלג ז"ל תצא בהמשך מעמוד הפייסבוק של מטה המאבק.