אחד הטיעונים הנפוצים בקרב המתנגדים להומוסקסואליות הוא שמדובר בתופעה שנוגדת את הטבע. המצאה של בני האדם שנכנעו ליצרים שלהם, שאינה מאפשרת העמדת צאצאים ולכן נוגדת את חוקי הבריאה.
אך ההיפך הוא הנכון, במחקרים ותצפיות שנעשו במהלך השנים נצפו רמות שונות של יחסים הומוסקסואליים כאלה ואחרים אצל לא פחות מ-1,500 מינים שונים (בעיקר יונקים ועופות), ובבעלי חיים מסוימים התנהגות זו דווקא מגבירה את הסיכוי להעמדת צאצאים.
כך נמצא כי אצל הברכיה (עוף ממשפחת הברווזים), כ-19% מהזכרים מפגינים זוגיות הומוסקסואלית, אצל השחפים 15%-10% מהנקבות בסביבתן הטבעית מראות התנהגות מינית לסבית ואפילו אצל הכבשים כ-8% מהזכרים מזדווגים עם זכרים אחרים.
מהן הסיבות להופעת הומוסקסואליות בקרב בעלי חיים? כיצד ניתן לזהות תופעה זו והאם בכלל אפשר להשוות בינה לבין הומוסקסואליות כפי שאנו מגדירים אותה?
מרטין בר, עוסק בחינוך וזאולוגיה ומדריך במרכז הזאולוגי ת"א-ר"ג (הספארי), בחר להתמקד בעבודת הגמר שלו במסגרת לימודי סיוע ושיקום בעזרת בעלי חיים בנושא הומוסקסואליות בטבע.
"הנושא של הומוסקסואליות בקרב בעלי חיים תמיד עניין אותי", מסביר בר, "במהלך עבודתי כמדריך בספארי ובפינות חי שונות נתקלתי יותר ויותר במקרים של הומוסקסואליות בקרב בעלי חיים מסוגים שונים, והבנתי כמה זה נפוץ".
לצורך העבודה אסף בר סיפורים מהארץ ומהעולם, קרא מחקרים, ראיין מטפלים מגני חיות שונים ושיתף פעולה עם זאולוגים בכירים. את עבודת הגמר שלו הפך בר להרצאה אותה הוא מעביר בפני אנשי חינוך, מטפלים ובני נוער, במטרה לאפשר הצצה לעולם בעלי החיים שנועדה לשנות את התפיסה הרווחת על הומוסקסואליות ולהוכיח לכולם ש"אנחנו לא לבד".
נקבות הפינגווין שהקימו בית
ספר הילדים "שלושה לטנגו" מספר את סיפורם של רוי וסיילו, שני פינגווינים זכרים בגן החיות בניו יורק שהחליטו לחיות ביחד. כשהמטפל שלהם מבחין שהם מאוהבים הוא נותן להם ביצה עזובה והם דוגרים עליה יחד עד שמהביצה בוקעת פינגווינית קטנה, והשלושה ממשיכים לתפקד כמשפחה מאושרת.
למרות שמדובר בספר ילדים, הוא מבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש בגן החיות בסנטרל פארק שבניו יורק. רוי וסיילו הם לא זוג הפינגווינים החד-מיני היחיד, עשרות זוגות פינגווינים גאים חיים בגני חיות ברחבי העולם וגם אצלנו בישראל.
סוקי וצו'פצ'יקוני הן שתי נקבות פינגווין אפריקני בנות 4.5 שחיות בקבוצה של 20 פינגווינים בספארי ברמת גן. סוקי (הקרויה על שם הדמות מ'דם אמיתי') וצ'ופצ'יקוני יחד כבר שנתיים. "בתחילה חשבו המטפלים שצ'ופצ'יקוני היא זכר בגלל שהיא הייתה גדולה יחסית", מסביר בר, "אך בעקבות בדיקות שעשו לה גילו בוודאות שהיא נקבה. הקשר בין השתיים התחיל בגיל שנתיים וחצי, גיל מוקדם יחסית לפינגווינים, שבדרך כלל מתחברים בגיל ארבע".
הקשר הראשוני בין השתיים נוצר כשהמטפלת שלהן נתנה לצ'ופצ'יקוני מקל, וזו החליטה להעניק אותו לסוקי במתנה. מחוות החיזור הובילה לחברות ובהמשך גם לזוגיות. סוקי וצ'ופצ'יקוני החלו להסתובב יחד, אחר כך החלו לטפח אחת את השנייה ולהשמיע קולות חיזור. בהמשך סוקי וצ'ופצ'יקוני תפסו לעצמן מחילה, אך בגלל המחסור במחילות הן גורשו על ידי זוג חזק יותר ובסופו של דבר הקימו קן על הסלעים באמצעות ענפים, עלים ומקלות של ארטיקים. גם כשהגיעה תקופת הבקיעה, סוקי וצ'ופצ'יקוני לא עזבו את הקן, וישבו בו כאילו הן "דוגרות", למרות שלא הייתה להן ביצה. במיוחד צ'ופצ'יקוני שבמשך חודשיים לא עזבה את הקן, ממש כמו היריון מדומה.
"לסוקי וצ'ופצ'יקוני הייתה אפשרות להשיג לעצמן ביצה", מסביר בר, "אנו עדים לזוגות פינגווינים שמטילים ביצה לא מופרית ודוגרים עליה, יש כאלה שגונבים ביצה מקן אחר ודוגרים עליה ויש גם פינגווינים ש'בוגדות' ומזדווגות עם זכר אחר, ואז מטילות את הביצה ודוגרות עליה עם בת הזוג. אך סוקי וצ'ופצ'יקוני בחרו שלא לעשות זאת".
רותם גוזמן המטפלת שלהן מסבירה מדוע לדעתה זוג הפינגוויניות לא 'השיגו' לעצמן ביצה. "כרגע אין להן קן קבוע והן עדיין מחפשות קן. אם הן היו מרגישות מוכנות הן היו מטילות ביצה לא מופרית. זו גם הסיבה שאנחנו לא נתנו להן ביצה לדגור עליה. מפני שהן לא עושות זאת אנחנו לא רוצים להחליט בשבילן. מעבר לכך, לא ניקח ביצה מזוג אחר ונעביר להן. אבל אם בעתיד יווצר מצב שזוג לא ידגור על הביצה שלו, ייתכן וניתן לזוג הפינגוויניות להתנסות גם בדגירה".
כשיהודה פגש את דשיק
"יש הרבה מקרים של בעלי חיים שבחרו בזוגיות הומוסקסואלית", מתגאה בר, "והמפורסם בהם מגיע מירושלים". מדובר בזוג הנשרים יהודה ודשיק, שהובאו אל גרעין הרבייה בגן החיות התנ"כי בירושלים על מנת להזדווג עם נקבות, אך להם היה תכנון משלהם.
השניים בנו קן ביחד ואף הזדווגו כאשר דשיק היה ה'אקטיבי' יותר. אחרי שהמטפלים ראו שיהודה ודשיק הקימו קן יחד הם שמו להם ביצת דמה בקן ויהודה ודשיק דגרו עליה. כעבור זמן מה המטפלים החליפו את ביצת הדמה בגוזל שבקע באינקובטור, ויהודה ודשיק טיפלו בו במסירות וחילקו את העבודה ביניהם בצורה שווה.
התנהגותם של זוג הנשרים תואמת לתוצאות מחקר שבוצע בנשרים, המראות כי הנשרים הזכרים משקיעים יותר בטיפול בגוזלים מאשר הנקבות.
"העובדה ששני נשרים זכרים מטפלים בגוזל הגבירה את סיכויי ההישרדות שלו", מסביר בר, "אפשר להשוות זאת לזוג גברים המגדלים ילד ומעניקים לו נקודת פתיחה טובה יותר, מפני שבדרך כלל שכרם של הגברים גבוה יותר".
גרעין הרבייה של הנשרים בגן החיות התנ"כי הוקם על מנת לשקם את אוכלוסיית הנשרים הנמצאת בסכנת הכחדה. כל גוזל שיוצא מגרעין הרבייה נחשב להישג אדיר ויהודה ודשיק הצליחו לגדל יחד ארבעה גוזלים בסך הכול - תרומה משמעותית לאוכלוסיית הנשרים בארץ.
"כששמעתי על המקרה הזה בתור הומו צעיר, התרגשתי מאוד", נזכר בר, "הבנתי שדרך החיים שלי היא דרך חיים מקובלת בטבע. לא מדובר פה בזוג צעירים שהולכים יד ביד כדי לעשות דווקא או למרוד בהורים, כמו שהרבה חושבים לפעמים, אלא בשני עופות דורסים אצילים שבחרו לחיות יחד".
אז בעצם הומוסקסואליות בטבע היא בחירה?
"במובן מסוים כן. אך הבחירה היא לא אם להיות בעל נטיה הומוסקסואלית או לא, כי אנחנו לא יכולים לדעת מה בעלי החיים חושבים ומרגישים, אך יש להם בחירה לקיים זוגיות עם בני מינם במקום עם בני המין השני, כמו שלנו יש בחירה האם לממש את הנטיה שלנו ולחיות בזוגיות הומוסקסואלית או להתכחש לה ולחיות בארון".
אחרי ארבע וחצי שנים של זוגיות מאושרת, הוחלט להפריד ביניהם ולשדך אותם לנקבות על מנת להגדיל את הרבייה של הנשרים. דשיק הוצא מגרעין הרבייה והועבר לגרעין אחר, ויהודה קיבל את ביאטריס. למרות שנשרים הם בעלי חיים מונוגמים, יהודה לא שמר אמונים לביאטריס כמו ששמר אמונים לדשיק, ובנוסף להזדווגות איתה הזדווג גם עם נקבה נוספת.
"אנחנו לא יכולים לדעת אם יהודה באמת העדיף זכרים, ולכן לא הצליח להיקשר לנקבות, אבל אנחנו כן יכולים לומר בוודאות שבין דושיק ליהודה הייתה התנהגות הומוסקסואלית שכללה דפוסים מתקדמים ביותר של בניית קן וגידול צאצאים".
תהליך הפונדקאות של הברבור השחור
ההשקעה של יהודה ודשיק בגידול הגוזלים מוכיחה כי גם במקרים של זוגיות הומוסקסואלית הרצון להעמדת צאצאים והמשכת השושלת לא נפגע. מחקר אוסטרלי שבדק התנהגות הומוסקסואלית אצל הברבור השחור מצא כי זוגיות הומוסקסואלית לא רק שאינה פוגעת בהעמדת צאצאים, אלא אפילו מגדילה את סיכויי ההצלחה. תוצאות המחקר מוכיחות כי בעוד זוגות הטרוסקסואלים של הברבור השחור מצליחים להעמיד 30% בלבד של צאצאים העוזבים את הוריהם ויוצאים לחיים עצמאיים, הרי שזוגות של זכרים הדוגרים על ביצים מצליחים בשיעור ממוצע של 80% בגידול צאצאיהם.
"הברבור השחור הוא בעל החיים היחיד שההתנהגות ההומוסקסואליות שלו נחקרה לעומק", אומר בר, "אצל הברבור השחור נצפו זוגות הומוסקסואליים של זכרים בשיעור של 20% מן האוכלוסייה, הן בשבי והן בטבע, והקשרים הזוגיים בין הזכרים נמשכים שנים.
"בהרבה מהמקרים הברבורים הזכרים מזדווגים עם נקבות המטילות להם ביצים בקן שבנה זוג הזכרים. הברבור השחור ודומיו מוכיחים שקיום דפוסי התנהגות ביסקסואליים וקשר זוגי הומוסקסואלי אינם פוגעים בהתרבות המין, ואף עשויים, במקרים מסוימים, להצליח בכך יותר מאשר זוגות הטרוסקסואליים".
להוציא את החיות מהארון
כמו אצל בני האדם, גם אצל בעלי החיים קיימות רמות שונות של התנהגות הומוסקסואלית. אך בעוד בני האדם יכולים להעיד על משיכה מינית ולשתף אחרים ברגש שלהם, במקרה של בעלי חיים זה קצת יותר מסובך.
"אנו לא יכולים לבדוק את הנטיות והרגשות של בעלי החיים, ולא יכולים לשמוע מהם את העדפותיהם והתחושות שלהם. גם אם אנו מזהים התנהגות שנראית בעינינו הומוסקסואלית, אנו לא יכולים לדעת אם היא אכן מתבצעת בגלל נטייה מינית, או בגלל סיבות אחרות, כמו הפגנת דומיננטיות או מחסור בבני המין השני".
אז איך מגדירים הומוסקסואליות אצל בעלי חיים?
"חוקרים הגדירו חמישה דפוסי התנהגות המתארים חיזור או יצירת קשר זוגי בקרב בעלי חיים: הדפוס הראשון הוא יצירת קשר זוגי קבוע (מונוגמי או פתוח) במסגרתו מבלים בני הזוג זמן רב בפעילות משותפת ונמצאים יחד רוב הזמן; הדפוס השני הוא הורות משותפת וגידול צאצאים; הדפוס השלישי הוא התנהגות חיזור הכוללת אלמנטים חזותיים כמו ריקוד או ניפוח החזה, השמעת קולות חיזור והפרשת פרומונים; הדפוס הרביעי שנמצא אצל רבע מהמינים שנצפו הוא הפגנת חיבה באמצעות מגע שאינו מיני, כמו ליטוף, חיבוק, נשיקות וטיפוח הדדי ((grooming); והדפוס החמישי הוא מגע מיני בין בני הזוג.
"מגע מיני בגיל צעיר הוא שלב חשוב בהתפתחות החברתית והמינית של הרבה בעלי חיים צעירים", מסביר בר, "כמו ילדים המשחקים בגן ברופא וחולה או אבא ואמא, יש בעלי חיים צעירים כמו פילים ושועלים המקיימים יחסים הומוסקסואליים במסגרת משחקי נעורים או כהכשרה לחיי מין עתידיים. אצל הדולפין המצוי מוכרת התנהגות הומוסקסואלית עד גיל עשר שנים. לאחר מכן פונים רובם להתנהגות הטרוסקסואלית, אך יש זכרים הממשיכים בקשרים ההומוסקסואליים לשארית חייהם".
צמד חמד: שלי ואנטון הג'ירפות
שלי (9) ואנטון (7), זוג ג'ירפות אנגוליות ממין זכר, הגיעו מגן החיות התנ"כי בירושלים לספארי ברמת גן. כבר עם הגעתם למתחם הרווקיה של הג'ירפות בספארי החל אנטון לגלות סימני חיזור אחרי שלי, לעקוב אחריו ולרחרח אותו. בשלב מאוחר יותר החל אנטון לעלות על שלי.
"הרבה מטפלים ועובדים ראו בהם זוג, אך להתנהגות הזו יכולות להיות מספר סיבות", מסביר בר, "יכול להיות שאנטון עלה על שלי על מנת להפגין דומיננטיות, יכול להיות שזה פשוט קרה כי לא היו נקבות באזור ויכול להיות שהריח של הנקבות מהחצר הסמוכה גירה את אנטון וגרם לו לעלות על שלי". בר מוסיף ומציין שלמרות שהסיבה להתנהגות של שלי ואנטון אינה ברורה, עדיין ברור שהם נהנים אחד מחברתו של השני - והם תמיד נמצאים יחד.
השימפנזות שעושות אהבה, ולא מלחמה
אצל השימפנזה הננסי (בונובו) משמשת ההתנהגות ההומוסקסואלית כדרך ליישוב סכסוכים והרגעת הרוחות. השימפנזים הננסיים חיים ביערות הגשם של קונגו בקבוצות קטנות של עד 60 פרטים. בתוך העדה יש קבוצות קטנות, רובן קבוצות של נקבות אחדות וילדיהן, המקיימות קשרים חזקים ופעילות צמודה. פרטי הקבוצה מרבים בפעילות מינית שחלקה הומוסקסואלית וחלקה הטרוסקסואלית, התורמת לחיזוק הקשר בין הפרטים.
"ההתנהגות של הבונובו מזכירה את תקופת ילדי הפרחים של שנות השישים, והסיסמה make love not war, תקפה לגביהם גם היום. מכיוון שהבונובו הם צמחוניים, הם לא יוצאים לציד תוקפני, שמאפשר להם להפגין כוח ודומיננטיות ולקבוע מיהו השולט. לכן אם מתגלים ויכוחים בין הפרטים בקבוצה, הם נפתרים באמצעות מגע מיני, שאחריו כולם נרגעים והסדר חוזר. בדרך כלל הנקבות מקיימות יותר מגעים הומוסקסואליים מן הזכרים, כאשר שני שליש מהמגעים המיניים שמבצעות הנקבות הם הומוסקסואליים".
לאחר שגילינו שזוגיות הומוסקסואלית, אימוץ, פונדאות ואפילו מערכת יחסים פתוחה הם למעשה המצאות של בעלי החיים, הקרדיט היחיד שנותר לבני האדם הוא על ההומופוביה.
"בכל המקרים שנתקלתי בהם לא מצאתי עדות לשינוי היחס כלפי הזוגות ההומוסקסואלים או אפליה לעומת האחרים. כנראה שבכל זאת יש לנו עדיין מה ללמוד מבעלי החיים".