>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם? 

עידן ברק (צילום: הוועד למלחמה באיידס)
פחד במשך שנים להיבדק ל-HIV. עידן ברק | צילום: הוועד למלחמה באיידס
במשך שנתיים הוא דחה את הבלתי נמנע. שנתיים שלמות של חוסר ודאות ומחשבות טורדניות, ממש על גבול האובססיה. כמעט בכל יום הוא שיחזר וניתח את הסיטואציה שהביאה אותו למצב הזה, אבל פשוט לא הצליח להביא את עצמו להיבדק. עד לרגע שבו הוא עלה לניידת בדיקות ה-HIV של בלה דואגת. כמה דקות אח"כ, כשתוצאות הבדיקה היו במרחק שלושה ימים בלבד, הוא אמר לי שפתאום הוא לא מצליח להבין למה המתין כל כך הרבה זמן. ככה, בחמש לפנות בוקר, הסתיימה עוד משמרת סוערת בניידת הבדיקות, שהזכירה לי בדיוק למה אני שם. אבל בואו נחזור כמה שנים אחורה.

במשך שנים, גם אני פחדתי להיבדק ל-HIV. טראומת הכותרות בעיתונים אחרי מותה של עפרה חזה והדמוניזציה המבהילה של התקשורת בכל מה שקשור ל-HIV/איידס, נטעו בי פחד ממש משתק מהבדיקה. היום אמנם ניתן לחיות עם הנגיף בשילוב עם טיפול תרופתי יומי לכל החיים, אבל הדימוי של המחלה היה חזק ממני. רק מספר שנים לפני כן, איידס הייתה מחלה סופנית, כזאת שמתאפיינת בכתמים על העור, רזון מחריד ופטריות על הלשון.

המפגש הראשון עם נשא HIV

בקיץ 2007, אחרי כמה שנים שבהן הייתי פעיל מינית באופן יחסי, החלטתי שהגיע הזמן להיבדק והגעתי לעשות בדיקה מהירה ואנונימית במרכז הבדיקות של הוועד למלחמה באיידס. בפגישת הייעוץ שלפני הבדיקה הצליחו אמנם להוריד לי מעט את מפלס החרדה, אבל זה לא שינה את העובדה שבמשך חצי שעה במסדרון ההמתנה הלב שלי דפק בהיסטריה. כשהודיעו לי שאני שלילי ל-HIV הרגשתי אמנם הקלה גדולה, אבל האירוע הזה סימן התחלה של משהו שהפך למשמעותי כל כך בחיים שלי.

שבוע לאחר מכן נתקלתי בחבר ילדות שלא ראיתי מזה שנים. במהלך שיחה אינטימית הוא שיתף אותי בעובדה שהוא חי עם HIV כבר שנתיים, וזו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי באדם חיובי שאני מכיר. אחרי 3 שנות לימודי משחק אינטנסיביים שבמהלכם הייתי מרוכז בעיקר בעצמי, הרגשתי צורך עז לתרום גם לסובבים אותי. מהנקודה הזאת הדרך לוועד למלחמה באיידס הייתה קצרה. בחודשים שלאחר מכן נחשפתי ללא מעט סיפורים של אנשים החיים עם HIV, חלקם ממעגל החברים הקרוב ביותר שלי, שאולי בעקבות העיסוק שלי בנושא, החליטו לצאת בפניי מארון הנשאות, תוך שהם מסתירים את הסטטוס הרפואי שלהם מרוב העולם, מפחד מהסטיגמה הקשה שעלולה לדבוק בהם.

ניידת בדיקות הוועד למלחמה באיידס (צילום: הוועד למלחמה באיידס)
מתנדבי ב.ל.ה דואגת בפעולה | צילום: הוועד למלחמה באיידס

ההתנדבות בוועד שינתה לחלוטין את התפיסה שלי בכל מה שקשור ל-HIV. מצד אחד, פגשתי אנשים שחיים עם HIV חיים מלאים ונורמטיביים לחלוטין והפרצופים המיוסרים שהיו לי בראש מסרטים כמו "פילדלפיה"," ו"השעות", התחלפו בפנים ידידותיות ויפות של החברים החיוביים שפגשתי בוועד. מצד שני, נחשפתי לממדים האמיתיים של התופעה ולכך שלצד כל היתרונות שבטיפול התרופתי, שהפך בעולם המערבי את המחלה ממחלה סופנית למחלה כרונית, יש לו גם חיסרון אחד גדול: הוא הביא לשאננות, ובהתאם גם לשחיקה בשימוש בקונדום.

מביאים את הבדיקות לקהילה

העובדה המצערת היא שדווקא היום, כשיודעים בדיוק מה מדבק ומה לא, כשיש לנו טיפול מונע אפקטיבי ויש בידינו את כל הכלים להימנע מהדבקה, עדיין יש עליה מתמדת בכמות הנדבקים החדשים בישראל, חלקם הגדול מהקהילה הגאה וחלקם הגדול בטווח גילאים צעיר מאוד. יש גם שאננות כללית בקרב האוכלוסייה בארץ והסטטיסטיקה מעידה שרק כ-30% מהאוכלוסייה בארץ נבדקו במהלך חייהם ל-HIV, בעוד שכ-70% מהאוכלוסייה לא נבדקו מעולם ולכן בהרבה מקרים לא יכולים לדעת מה הסטטוס שלהם.

ובדיוק בנקודה הזאת אנחנו נכנסים לתמונה. בשנים האחרונות אני משמש כיועץ בניידת הבדיקות של "בלה דואגת"- זרוע ההסברה והמניעה של הוועד למלחמה באיידס בקרב הקהילה הגאה. המטרה של ניידת הבדיקות ברורה: להביא לבדיקה את כל אותם אנשים שלא ניגשים להיבדק במסגרות הסטנדרטיות מטעמי חרדה, חוסר זמן, או חוסר מודעות לצורך להיבדק.

רכב של הועד למלחמה באיידס (צילום: חדשות 2)
ניידת הבדיקות של הוועד למלחמה באיידס | צילום: חדשות 2

אם הם לא מגיעים אלינו, אנחנו נגיע אליהם, משהו בסגנון עקרון מוחמד וההר. וכך אני מוצא את עצמי אחת לכמה סופ"שים יחד עם 2 מחלקי קונדומים ונוטל דמים, יושב בניידת מחוץ למסיבות הכי מרכזיות בעיר ושואל זרים מוחלטים עמוסי אלכוהול עם אוזניים מצלצלות מבסים את השאלות הכי אינטימיות שיש בנוגע להרגלים המיניים שלהם.

וזה מחזיר אותי לנקודה שבה התחלנו, כשלאחת הניידות הראשונות שלי נכנס בחור יפיפה עם עיניים כחולות, שנראה ממש כאילו הוציאו אותו מקטלוג. תוך כדי הייעוץ שלפני הבדיקה הוא סיפר לי שבערך שנתיים קודם הוא קיים יחסי מין לא מוגנים עם אדם זר בשירותי התחנה המרכזית בת"א. מאז הוא נמנע מלעשות בדיקה כי הוא פחד פחד מוות מלשמוע שהחששות שלו מוצדקים. כמובן שבמהלך השנתיים האלה החרדה שלו רק הלכה וגברה. כל שיעול, כל עיטוש, כל שפעת, כל כאב ראש- היו עבורו סימן מובהק לכך שהוא נדבק.

עכשיו, בשעה 4:30 לפנות בוקר, כשהאלכוהול, העייפות וצלילי בריטני ברקע מציגים את הבדיקה באור קצת פחות מאיים- הוא הסכים סוף סוף להיבדק. יש המון סיפורים כאלה בווריאציות שונות. אצל חלק מדובר בהתנהגות מינית חסרת אחריות על בסיס קבוע, אצל חלק בסיטואציה מינית חד פעמית, אבל בשורה התחתונה- כל אדם מועד לעשות טעויות ובמקרה הזה במקרה של טעות זה רק עניין של מזל אם נמצא את עצמנו בצד הלא רצוי של הסטטיסטיקה. הרי אם בוחנים את הסטטיסטיקה, בלא מעט מהניידות מתגלה אדם חיובי. אין לי דרך לדעת מי הוא, מאחר והבדיקות אנונימיות, אבל מה שאני יודע בוודאות מוחלטת הוא שאלמלא היינו שם באותו הלילה, לא בטוח בכלל שאותם החיוביים היו מגיעים להיבדק בזמן הקרוב.

סרבני הבדיקות מצדיקים את עצמם בד"כ במחשבה הלא רציונלית שעדיף לא לדעת. זו כמובן טעות. תמיד עדיף לדעת. גם כדי לא לחיות באי ידיעה ולהתחיל בהתמודדות, גם כדי למזער נזקים בריאותיים ע"י שימוש בטיפול התרופתי וגם כדי למנוע הדבקות נוספות. בניגוד לשלל האגדות האורבניות על נשאים שמדביקים אנשים בכוונת תחילה במועדונים ואוטובוסים, המציאות שונה לחלוטין. בדרך כלל מי שמודע לסטטוס החיובי שלו פשוט לא מדביק אחרים. הטיפול התרופתי היום הוא כ"כ אפקטיבי, שאדם שלוקח אותו באופן סדיר ומגיב באופן הרצוי לטיפול- הוא הרבה הרבה פחות מדבק. בטוח בהרבה לקיים יחסי מין מוגנים עם אדם שמודע לסטטוס החיובי שלו, מאשר לקיים מין לא מוגן עם אדם שלא נבדק מעולם. אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לבלוק או לאומן, חפשו אותנו בניידת, כנסו לעשות בדיקה אנונימית בחינם ובואו לקבל את התוצאות בתוך כמה ימים. מבטיחים לא לחטט לכם יותר מדי בווריד.

עידן ברק הוא מתנדב בלה דואגת – זרוע ההסברה והמניעה לקהילה הגאה של הוועד למלחמה באיידס 

רוצים להתעדכן על מועדי הניידות הקרובות? הוסיפו את ב.ל.ה דואגת בפייסבוק

רוצים להתנדב בבלה דואגת? שלחו מייל ל-bela@aidsisrael.org.il  

כנס "הקהילה לוקחת אחריות" יתקיים ביום חמישי, 28.11.13, בשעה 18:30 במרכז הגאה בגן מאיר