>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אני לא הסיסג'נדר* היחיד, אבל בכל מקרה אין כאן מספיק. שנת 2012, והקהילה הטרנסג'נדרית עדיין נותרת בודדת במאבקה, מבלי ששאר האותיות ב'להט"ב' יבואו במספרים גדולים לתמוך.
מציעים לאנשים להחזיק שלט ומדלגים עליי, אז אני ניגש לבקש. שולף שלט שכתוב עליו
"Smash the cis-tem".
מפגינים נגד המשטרה
אחרי זמן מה מישהי מהמפגינות, פעילה סיסג'נדרית, ניגשת ואומרת לי שזה מסר נורא אלים, כי הוא כאילו אומר למחוץ את הסיסג'נדרים. אני לא מסכים, הוא אולי אגרסיבי אבל הוא מתייחס לממסד שמוחק באטימות את הזהות הטרנסית. נהג מונית שירות עוצר לידנו ומנסה לקרוא את השלט שלי, אז אני מניף אותו גבוה כדי שיוכל לראות. אני רואה אותו מאמץ את עיניו, אין סיכוי שהוא מבין.
ההפגנה מול המשטרה לא מקרית. לילך בן דוד, מובילת ההפגנה, מקריאה עדות קשה של אישה טרנסית שעוסקת בזנות, והשוטר שעצר אותה אמר שישחרר אם היא תקיים איתו מגע מיני. אישה אחרת מספרת כיצד נעצרה והושפלה קשות בתחנת משטרה לאחר שהדפה גבר שתקף אותה בביתה. במשך שעות נמנע ממנה טיפול רפואי בפציעה, ואפילו לנקות את הדם לא הרשו לה, עד ששוחררה למעצר בית.
כעת פונה אליי מישהו בלשון זכר. מתחשק לי לתקן אותו. היום אני טרנסג'נדר – לא כזהות, אלא מתוך הזדהות. אני מפתח שיחה עם אישה סיסג'נדרית אחרת, ומנסה להסביר לה מה כתוב בשלט שלי. היא אומרת לי- "אההה, הטרונורמטיביות!". אני אומר לה, "דומה, אבל זה ציר אחר מנטייה מינית, זו זהות מגדרית, ולכן זה נקרא אחרת". מבטה קצת מבולבל, אבל לא נורא, להבא היא כבר תדע.
"ועדה לא תקבע אם אני גבר או אישה"
חבר טרנסג'נדר שמגיע עכשיו ומסתכל עליי עם השלט, מחייך ומניף את הבוהן למעלה. זה בדיוק העניין, זה המסר שלו, ואני כאן בשביל להחזיק את השלט. הרבה שלטים נשארו מגולגלים, צריך עוד ידיים. כשמתחילים לצעוד ולקרוא סיסמאות, אני חוזר עליהן בקול "ועדה לא תקבע אם אני גבר או אישה!", "המשטרה לא תקבע אם אני גבר או אישה!". צריך עוד גרונות.
מישהי במכונית מוציאה את הראש ושואלת "על מה הבחירות?". "זכויות טרנסג'נדרים" אני עונה. עוד עוברי אורח מסתכלים בשלט שלי ולא מבינים. זה ז'רגוני מדי, אני מחליט להחליף שלט. השלט הבא שנשלף כתוב בצהוב על גבי לבן. הלאה. השלט הבא אומר "נלחמימות נגד הטרנספוביה!". לקחתי.
כשעומדים ברמזור מישהי שיצאה ממסעדה מסתכלת בשלט ואומרת לבן זוגה בשקט "אני לא מבינה מה כתוב כאן". ממשיכים לצעוד ושוב מישהי במכונית שואלת אותי על מה ההפגנה. "זכויות טרנסג'נדרים" אני אומר. "מה זה?", "טרנסקסואלים...", אני חוטא לעקרונותיי, היא אומרת "מה?!". אם הייתי משתמש במילה הצרפתית הזו שהשתרשה אצלנו, היא ישר היתה מבינה, אני חושב לעצמי, וממשיך ללכת.
יוספה מקייטון עוברת לאורך המסלול ותולה פתקים עם סרט ירוק על גדרות הבניינים. בפתק מוסבר העניין בשמונים מילים. מישהו שואל אותה "איך להסביר על מה הצעדה?", היא לוקחת נשימה ומתחילה לדקלם את הכתוב. מאתגר. אחרי דקה ניגשות אליי כמה ילדות באמצע חציית כביש ושואלות "יום הזיכרון של מי זה?", אני אומר שתיכף זה יהיה שלנו אם לא נמהר, כי כבר אור אדום. אחר כך אני לוקח אוויר ומנסה לחזור על ההסבר של יוספה, אחת מהן עוצרת אותי "אהההה...!! ואתה בעד זה?!". "בטח!! רוצות לצעוד איתנו?". "לאאא...". קהל קשה.
מכר הומו סיסג'נדר מדסקס איתי את הקושי בהעברת המסרים. "לא עדיף היה לנסח את זה אחרת?". אולי, אבל זה לא תפקידנו. לטרנסים/ות יש פּה, יש מנהיגוּת. קולן מוחלש, אך הן לא אילמות. את הקולות האלה צריך לדעת להגביר, בלי לחטוף את המיקרופון.
*סיסג'נדר הוא כל אדם שאינו טרנסג'נדר
ידין ספיר משתייך לצוות שמוביל את ציון אירועי הבנ"ה (היום הבינלאומי למאבק בלטה"בפוביה) בישראל