בית המשפט העליון של הודו הכיר בשנה שעברה באופן רשמי בקיומו של ״המין השלישי״ - סוג מסוים של טרנסג׳נדר בנוסח אסייתי, הידועים בשם היג׳רה. כך הפכו חברי הקהילה העתיקה לבעלי זכויות עם הכרה משפטית מלאה. החשיבות של הפסיקה היא בכך שהיא מכירה באופן יוצא דופן במצב ביניים מגדרי, מה שהופך את הפסיקה לתקדים עולמי. מהכיוון האמנותי, קיבלו ההיג׳רות בהודו בתחילת השנה חשיפה ראשונה מסוגה דרך פרויקט של צלמת אמריקאית אשר זכה לסיקור נרחב ברשת. אמנם כל זה נשמע כמו בשורות טובות לקהילה המיוחדת, אבל בפועל, למרבה הפלא, מצבן של ההיג׳רות בהודו הולך ומדרדר.
הודו היא ביתן של היג'רות החל מהמאה ה-16. מרביתן נולדו כזכרים מבחינה פיזיולוגית ואימצו זהות מגדרית נשית; הן לובשות בגדי נשים, מתאפרות, חלקן אף מדברות בלשון נקבה ורובן שואפות לעבור סירוס מלא (של איבר המין והאשכים), אך בניגוד לטרנסג׳נדרים בעולם המערבי, ההיג׳רות שומרות על מצב ביניים שבין גבר לאישה, ולא בהכרח שואפות שהחברה תראה אותן כנשים. ואכן מבחינה חיצונית הן נראות כמו גברים ״קרוסדרסינג״, בלבוש צבעוני ונוצץ. הן נוטות ללכת בחבורות ברחוב, ובדרך כלל קל לזהותן. מכיוון שהשפה העברית היא מאוד מגדרית אין דרך מדויקת להתייחס אל ההיג׳רות. כל בחירה - זכר או נקבה - למעשה מחטיאה את המצב הסיפי המיוחד המאפיין אותן. השימוש שכתבה זו עושה בלשון נקבה נובעת מהתכתיבים של השפה העברית.
חיכו לו 14 שנים
ובחזרה להיג׳רות: חברות הקהילה מאמינות שהן נחנו בעוצמה רוחנית ושיש להן יכולת להעניק ברכות ומזל. עם זאת, מאז ומתמיד הן נחשבו לקבוצה נחותה, ובשנים האחרונות מצבן החברתי-כלכלי הדרדר אף יותר והן הפכו לקבוצה נרדפת. המילה היג'רה מקורה בשפת אורדו (ניב של הינדוסטנית), ומשמעותה עזיבת השבט, בדומה למילה העברית הגירה. המילה תורגמה בעבר לשפות מערביות כסריס או הרמפרודיט, מונחים שמתייחסים לחריגות פיזיולוגית באיברי המין או למיניות שאינה חד משמעית. קהילת ההיג׳רות שואבת את שורשיה מאחד מסיפורי האפוס ההודיים העתיקים הידוע בשם ״הראמאיאנה״. על פי הסיפור, האל ההודי ראמה מגורש לחיי גלות ביער. בדרכו החוצה מהעיר הוא פונה למאמיניו ומבקש מהם שלא ילכו אחריו. בשובו מן הגלות הוא מגלה שבנות ההיג׳רה נשארו במקום שבו נפרד מאנשיו וחיכו לו 14 שנה. מתוך הכרת תודה למסירותן, מעניק להן ראמה כוחות מיוחדים המאפשרים להן להעניק ברכות. כך למעשה קיבלו ההיג׳רות את אחד התפקידים המסורתיים שלהן: להאציל ברכות על זוגות טריים או תינוקות.
עד כאן המיתוס. המציאות היום היא שרוב האנשים מעדיפים לשלם להן כדי שלא יופיעו באירועים כאלה ויעיבו בכך על השמחה. את החשש מפני השפעתן הרעה אפשר לפרש כחרדה חברתית מפני זהותן המינית הלא ברורה. חברות הקהילה של ״המין השלישי״ נחשבות לאחת הקאסטות הנחותות ביותר בחברה ההודית, הן מתפרנסות בעיקר מקיבוץ נדבות או מזנות. הן חוות אלימות קשה במקומות ציבוריים, בבתי כלא ואפילו בבית.
אין לדעת במדויק את מספרן של ההיג׳רות החיות היום בהודו, אולם ההערכות נעות בין מאות אלפים עד למיליון. הקהילה מחולקת למספר קהילות מרכזיות ובתוכן עוד אלפי תת-קהילות. מכיוון שבמארג החברתי ההודי ההיג'רות נמצאות בתחתית הסולם, המסגרת הקהילתית מספקת להן חום והגנה שהחברה הכללית אינה מספקת.
רוב חברות הקהילה בוחרות לבצע תהליך סירוס מלא. במקרים מסוימים נעשה תהליך הכניסה להיג'רה בטקס דתי. עם זאת, לא כל בנות ההיג'רה עוברות סירוס, ואחוז המסורסות ביניהן אינו ידוע. פעולת הסירוס מכונה "נירוואן" (Nirvan), שפירושה לידה מחדש. היא מבוצעת על ידי מיילדת מסורתית, וכוללת סילוק מוחלט של הפין והאשכים עם סכין, ללא הרדמה. היום, הודות לטכנולוגיה הרפואית, בוחרות חלק מחברות הקהילה לבצע את הניתוח בבתי חולים.
ברגע שהמעמד מקובע, קשה להימלט ממנו
בתחילת השנה פרסמה ג׳יל פיטרס, צלמת אמריקאית מניו-יורק, פרויקט דיוקנאות של קהילת ההיג׳רות בהודו. הכל התחיל בביקור שלה בהודו בשנת 2007, כשבאחד הביקורים בשוק הגדול של דלהי היא ראתה לראשונה קבוצה של היג׳רות שמשכו את תשומת ליבה. המדריך המקומי הזהיר אותה מפניהן ויעץ לה לא ליצור איתן כל מגע. כמצופה מאמנית, פיטרס לא הקשיבה להנחיות, ומאוחר יותר במהלך טיול למומבאי, היא פנתה ברחוב להיג׳רה וביקשה לצלם אותה. מהר מאוד היא נכבשה בקסמן של בנות המין השלישי ובסיפוריהן האישיים והתחילה לצלם אותן. במסגרת הפרויקט, אשר קיבל את השם Nirvan: The Third Gender of India, פיטרס צילמה דיוקנאות רבי עוצמה של הנשים כשהן מוצגות בצורה נשית ומכובדת בבגדיהן המסורתיים.
בראיונות שנערכו עמה, סיפרה פטרס: ״הכוונה שלי בפרויקט הייתה להציג אותן מלאות חן ויופי, כפי שהן רוצות כל כך להיות, כאילו את דרכן לשלווה והרמוניה לא חסמו שנים של דעות קדומות וחוסר סובלנות״. עוד היא הוסיפה שהעובדה שנדחקו לעסוק בזנות קיבעה את מקומן הנחות בחברה. ״זה מעין מלכוד 22 לפיו ברגע שמעמדן כאזרחיות מדרגה שניה תפור במארג של החברה, קשה להן להימלט מהמעגל האינסופי של דה-הומניזציה״.
קהילות כמו ההיג׳רות ו״המין השלישי״ קיימות לא רק בהודו. גם בתאילנד קיימת קהילה גדולה של ״המין השלישי״ הידועה בשם ליידי בוי (קתואי). לעומת ההיג׳רות בהודו, מצבן החברתי של הליידי בויז בתאילנד טוב בהרבה - יש להן נוכחות ציבורית והן מקובלות יותר, ואף מזוהות עם התרבות התאילנדית. ההנחה היא שקבלת הליידי בויז בחברה התאילנדית מתאפשרת בשל התרבות הבודהיסטית הדומיננטית, אשר שמה דגש על סובלנות.