>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בריאיון לדיילי מייל, מספר אייטרו כי החליט להיכנס לתפקיד, כדי להמשיך את המסורת שאמו כה אהבה. כיום הוא מופיע בתפקיד רקדנית אישה ב"אוקיבה", בית גיישה באיזור נמל אומורי בטוקיו הבירה.
ביפן המודרנית, מופעים של גיישות הם די נדירים מחוץ למספר ערים מרכזיות ואתרים מבוקשים. עד לפני 100 שנים היו למעלה מ-80,000 גיישות ביפן. כיום מספרן מוערך בלא יותר מ-1,000.
גברים בתפקיד גיישה היו עוד לפני כניסתן של נשים לתפקיד, אך אחרי מלחמת העולם השנייה הם החלו להיעלם.
מתחילת המאה ה-20 תרבות הגיישה פרחה באיזור נמל האומורי. במהלך שנות ה-80' בית הגיישה המקומי האחרון נסגר, ובמקומו הוקם בניין מגורים – כחלק מבועת הנדל"ן במדינה באותן שנים. אמו של אייטרו, גיישה מוכשרת וכריזמטית, הקדישה את חייה כדי להחיות את התרבות המקומית – עד שנפטרה מסרטן לפני שלוש שנים.
גיישה ביפנית, משמעה "איש אמנות" האיפור הלבן, הקימונו המסורתי והתספורת הייחודית הפכו לסימן ההיכר שלהן. לרב, את תחילת דרכן מתחילות הגיישות בתפקיד "מאיקו" – ילדת ריקודים או "או-שאקו" – מוזגת אלכוהול. יחד עם זאת, ניתן להיכנס לתחום גם כגיישה מן המניין. בנות מגיל 21 לרב, נכנסות ישר לתפקיד הגיישה היוקרתי.
בהתאם לחוק היפני, מותר להיכנס לתחום רק מגיל 18, למעט באיזור קיוטו – שם ניתן להופיע כגיישה כבר בגיל 15. רבים נוטים לייחס לגיישות אופי מיני, למרות שלמעשה, גיישות אינן מספקות שירותי מין ללקוחות, אלא כל מטרותיהן הוא לבדר אותם באמצעות ריקודים, שירה, נגינה ושיחה. יחד עם זאת, ידועות הגיישה בחיבתן לפלירטוטים ומומחיות ברמיזות מיניות – עד המיטה, ולפעמים גם קצת אחר-כך.