>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
לפני מספר חודשים החלטתי לעשות את הצעד ולעשות עליה. אני יהודי אמריקאי שכל חייו בילה בארה"ב- ועכשיו החלטתי שישראל היא המקום בו אני רוצה לבלות את שארית חיי.
אנשים סביבי מופתעים מהקלות היחסית אותה אני חווה בקליטה בישראל. מה שגורם לי לתהות ביני לבין עצמי: לו הם רק היו יודעים על האתגרים והסטיגמות אותם צלחתי בעברי.
אני כאן הודות לקבוצת אקט-אפ
"האם אתה מצפה לחיות?", היתה שאלה שנשאלתי כאשר קיבלתי תשובה חיובית ל-HIV בשנת 1983. הייתי בן 25. היום, 30 שנה לאחר מכן, אני עדות חיה לכך שלמרות שביליתי למעלה ממחצית חיי במאבק, הישרדות ולבסוף פריחה עם HIV- יכולתי לו.
לא הייתי כאן היום, כותב שורות אלו, אילולא האקטיביזם הפעיל של קבוצת אקט-אפ (ACT UP).
בימיה הראשונים של המגיפה, לא היו טיפולים, לא היו תרופות או כל תקווה לחיים. צפיתי, לעיתים חסר יכולת לעזור, בזמן שמאות אם לא אלפים של גברים צעירים, חזקים ובריאים הפכו תוך פרק זמן קצר לשלדים דמויי אדם. בראשי הם נדמו לניצולי שואה. וכמו בשואה- רובם לא שרדו. איבדתי מעל 300 מחברי ומכרים בזמן משבר האיידס בניו יורק בשנות ה-80.
אני זוכר כיצד חולי איידס ויקיריהם פונו מדירותיהם על ידי בעלי בית "מודאגים". שאנשים היו עוברים לצד השני של הרחוב כאשר היו רואים אדם עם סרקומת קפוסי או נגעי עור, סימנים פיזיים ונראים לעין המבשרים על פריצת האיידס.
בני 25 מתכננים את ההלוויה שלהם
אקט אפ דרשה מחקר בתחום האיידס, תרפיות טיפוליות חדשות, אישורים מהירים לתרופות, מחקרים, תכנית לטיפול במגיפה ובאלו המושפעים ממנה. הם ידעו גם לדרוש את מה שלא פחות חשוב: זכויות חולים וכבוד האדם- דברים שהיו נדירים באותם ימים ביחס כלפי אנשים שנדבקו ב-HIV. אקט אפ דרשה מהממשל את מה שהגיע לנו כבני אדם- לחיות בכבוד.
הסרט הדוקומנטרי "כיצד שורדים מגיפה?" הזכיר לי כיצד רבים מחברי תכננו את הלוויות שלהם, איפה רצו להיקבר, באיזה סגנון וטקס קבורה, האם הם רוצים להיקבר או שאפרם יפוזר. אתם מסוגלים לתאר את זה? בני 25 מתכננים את מותם? למזלי, אני שרדתי וזכיתי ליהנות מהעובדה שנמצא טיפול תרופתי שמאפשר לחיות עם הנגיף חיים ארוכים.
כבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות אדישים. לכולנו יש מחויבות לפעול כנגד חוסר צדק באשר הוא, ולמחוק את הסטיגמה שאופפת את נגיף ה-HIV.
גם היום, מעל לשלושים שנים לאחר פרוץ המגיפה ומעל ל-15 שנים לאחר מציאת ה'קוקטייל', אנשים החיים עם HIV עדיין מופלים לרעה ומקבלים יחס רווי דעות קדומות, גם מתוך הקהילה הגאה.
אנא מכם, עזרו לנו לבער את הסטיגמה שעדיין קיימת.
אני בחיים בזכות אנשים כאלו. עזרו לנו להציל חיים.
על הסרט
איך שורדים מגיפה? (How to Survive a Plague): סיפורן המרתק של שתי תנועות – Act Up ו-TAG – שהאקטיביזם, החדשנות והחשיבה היצירתית שלהן הפכו את האיידס ממגיפה שהיא בחינת גזר דין מוות למחלה כרונית.
ללא כל הכשרה מדעית, האקטיביסטים הנחושים הללו חדרו לתעשיית התרופות ועזרו להביא תרופות חדשות ומבטיחות משלבי הניסוי לחולים בזמן שיא.
כל הפעולות של הקבוצות הללו צולמו בזמן אמת בשנות ה-80' ותחילת ה-90', והבמאי שׂם את הצופה במרכז ההתרחשות הדרמטית – הפעולות הקונטרוברסליות,
הפגישות הטעונות, הכישלונות שוברי הלב ופריצות הדרך המשמחות אותן הובילו אנשים שהפכו לגיבורים. זוהי גם דוגמה מדהימה לאיך קבוצה נחושה של אנשים מצליחה לעשות שינוי אמיתי. יש הרבה מה ללמוד מהם.
במאי: דייוויד פרנס (120 דק', ארה"ב, 2012
הסרט ישודר בבכורה ברביעי, 28.11, בשעה 22:00