כשצוות השוטרים תפסו את "בראוני מרי", סבתא בעלת שיער אפור מקורזל עם 50 עוגיות קנאביס בתיק שלה, הם כנראה לא העלו בדעתם שהם שמו מקל בגלגלים לאקטיביזם להט"בי במלוא הדרו ותרמו בדיעבד ללגליזציה של קנאביס רפואי. גם בראוני מרי בעצמה לא ידעה זאת, אבל בזמן שהמתינה לדיון בעניינה, הסיפור על עוגיות הקנאביס שהמציאה והדרך בה טיפלה בעזרתן בחולי איידס וסרטן בשנות ה-80 נפוץ בכל ארה"ב, הוביל למחקר על השפעותיו החיוביות של הצמח, וגם תרם לירידה בסטיגמה סביב הנגיף והמחלה.
אבל הרבה לפני שקיבלה את שם החיבה האייקוני, מרי ג'יין רת'בון נולדה ב-1922 בשיקגו לאמא קתולית-קונסרבטיבית. את רוב ילדותה היא בילתה במיניאפוליס, שם למדה בבית ספר קתולי, אבל כבר בשנות ההתבגרות שלה היא הביעה חוסר-קונפורמיזם, וכבר בגיל 13 נקלעה לויכוח עם נזירה, במהלכו הנזירה ניסתה להכות אותה עם מקל.
רת'בון ארזה מזוודות ועברה לויסקונסין, שם מצאה עבודה כמלצרית והחלה לעסוק באקטיביזם חברתי. היא נלחמה למען זכות הכורים להתאחד ואחר כך למען זכויות הפלה. היא היגרה בזמן מלחמת העולם השנייה לסן פרנסיסקו, הכירה את בעלה והביאה לעולם את פגי. מאוחר יותר היא התגרשה ועברה לגור בנבאדה, אז בתה הצעירה נהרגה בתאונת דרכים על ידי נהג שיכור, והיא נותרה לבדה.
ב-1974 חזרה לסן פרנסיסקו והכירה בבית קפה את דניס פרון, אחד מאבי המריחואנה הרפואית, והשניים חשבו יחד על הקמת עסק למכירת בראוניז עם קנאביס. מאז, במקביל לקריירת מלצרות, מצאה מרי ג'יין הכנסה נוספת במכירת "עוגיות קסם". לא עבר הרבה זמן עד שהשוטרים התחילו לרחרח סביב אגדת הבראוניז המקומית, וכבר בשנת 1977 פרון נורה ברגלו במהלך פשיטה משטרתית על העסק שלו.
בראוני מרי לא התביישה בעיסוק שלה, זאת למרות שהיה אז לא חוקי, והיא אפילו פרסמה את העוגיות המיוחדות שלה על גבי לוחות מודעות בסן פרנסיסקו. אובדנה של בתה היחידה בגיל צעיר הצית את הניצוץ האימהי שלה, ולכן נהגה בכל ילד בסן פרנסיסקו כאילו היה בנה שלה. "הוויד שלה היה בשביל כולם", סיפר ג'ון אנטוויסל, בן זוגו של חברה הטוב פרון. השוטרים כמובן לא היססו לבוא אחריה. ב-1981 היא נעצרה, בגיל 57, אחרי פשיטה על ביתה בה נחשפו יותר משמונה קילוגרמים של קנאביס, 650 עוגיות קנאביס ומבחר סמים אחרים.
התקשורת לא היססה לקפוץ על הסיפור המטריף של רת'בון והחלה לכנות אותה "בראוני מרי". היא הואשמה בתשעה סעיפים שונים על החזקת סמים, וקיבלה שלוש שנות מאסר על תנאי, 500 שעות עבודות שירות ואזהרה מהשופט: "את חייבת להפסיק את השטיק הזה של 'בראוני מארי'. זה נגמר. אם תעשי את זה שוב, נשלח אותך לכלא". עורך הדין התובע גם הוא אמר אז בתגובה: "אני בטוח שהיא עשתה כמה דברים טובים, שזה ראוי לשבח. אבל מה שלא ראוי לשבח זה אריזת, מכירת ושילוח של מריחואנה".
מרי ג'יין לקחה את העונש שלה ברוח מאוד אופטימית ואת עבודות השירות שלה סיימה "בזמן שיא של 60 יום", בפרויקטים כמו מכירת מוצרים יד-שניה לקהילה הגאה ועד ל"פרויקט השנטי" – ארגון ללא מטרות רווח שסייע לקהילה הסובלת ממשבר האיידס. "אף שלא הייתה מחויבת עוד לשירות קהילתי, היא המשיכה לעבוד במטבח סנט מרטין דה פורס עד 1982, ואז הצטרפה לפרויקט השנטי", סיפר פרון.
600 עוגיות ביום, ללא מטרות רווח
גורלה של בראוני מרי נקשר בגורלה של הקהילה הגאה אחרי שהיא שמה לב כי הקנאביס עוזר לרבים מלקוחותיה שחלו באיידס עם תסמינים כמו אובדן משקל, חוסר תיאבון, האטת מטבוליזם מהיר ושיכוך כאבים. עוד היא שמה לב כי הדבר נכון גם לגבי חולי סרטן, ומאותו רגע היא החלה לקבל תרומות קנאביס, מהן אפתה בראוניז בסיטונאות והפיצה לחולים ללא תשלום. יותר מכך, היא נעזרה בקצבאות שקיבלה מביטוח לאומי כדי לעשות זאת.
רת'בון המשיכה לנהל את היוזמה חסרת-הרווח שלה עד ה-7 בדצמבר 1982, אז יצאה אל הרחוב עם שקית עוגיות ונעצרה על ידי שוטר, בתקופה בה עדיין הייתה במאסר על תנאי על אותן עבירות. לבראוני מרי לא היה שום אינטרס כספי, היא תוארה כ"מחוברת לקרקע וצנועה" ואפילו גרה בדיור ציבורי. שנתיים לאחר מכן היא החלה להתנדב במחלקת האיידס בבית החולים הכללי של סן פרנסיסקו, שם אפתה 600 עוגיות ביום ועזרה לשכך את כאביהם של אלו שהיו זקוקים לכך.
בתחילת משבר האיידס, הפחד והאימה מפני המגפה החדשה הותירו גברים רבים שחלו לבדם, משום שהמשפחות שלהם נטשו אותם. בסן פרנסיסקו אותם גברים מצאו אמא חדשה, את בראוני מרי. "היא הפכה לאחת הדמויות הראשונות שנתנו את חלקם במשבר, אחרי שהבינה שקנאביס יהיה דבר טוב בשבילהם", סיפר ג'ון אנטוויסל. "ילדיה" החדשים נהגו לשבח אותה, וגם הם הודו בסגולות החיוביות של העוגיות של מארי. "איבדתי 25 קילו בחודש בלי הקנאביס. זה רבע מהמשקל שלי", סיפר אחד מילדיה המאומצים בראיון.
ב-1986 קיבלה רת'בון את תואר "מתנדבת השנה" והיא השתלבה היטב בסצנה הגאה של סן פרנסיסקו. בשלב הזה, שום דבר לא היה יכול לעמוד בדרכה של אשפית הבראוניז המקומית. ובכן, שום דבר, חוץ ממעצר שלישי שקרה בביתה בקליפורניה ב-1992, שלאחריו שוחררה בערבות.
מציתה את המאבק למען זכויות קנאביס רפואי
חמושה בשיער מקורזל, משקפי סבתא ורקורד מעצרים מרשים, עמדה בראוני מרי במרכז הפגנה מול בניין עיריית סן פרנסיסקו ב-1992, הניפה את ידיה באוויר וצעקה: "אם הנרקוטיים האלה חושבים שאני הולכת להפסיק לאפות בראוניז בשביל ילדיי עם האיידס, הם יכולים לז**ן את עצמם בחלון של מייסיס".
רשויות החוק לא אהבו את בראוני מרי, אבל למזלה כלי תקשורת רבים הפיצו את סיפורה ועודדו את המאבק לנגישות לקנאביס רפואי, והדבר הפך את פניה לפניה של תנועת הקנאביס הרפואי בארה"ב. לאחר המעצר האחרון שלה, העידה רת'בון בפני מועצת המפקחים של סן פרנסיסקו על סגולותיו הרפואיות של הצמח, והובילה להחלטה להפוך החזקת קנאביס רפואי ל"עדיפות הכי נמוכה" במעצרים ותביעות. בעקבות כך, מועצת המפקחים הפכה את ה-25 באוגוסט ליום "בראוני מרי", כדי להוקיר את עבודתה בבית החולים הכללי בסן פרנסיסקו.
בהמשך רת'בון תרמה את חלקה בהעברת הצעה שהובילה את סן פרנסיסקו להמליץ לקליפורניה להפוך קנאביס זמין למטרות רפואיות, זאת כדי להגן על רופאים מפני סנקציות על מרשמי קנאביס רפואי. בהמשך הדרך היא עזרה לחבריה הטובים, בני הזוג ג'ון אנטוויסל ודניס פרון, להקים את "מועדון רוכשי הקנאביס של סן פרנסיסקו", חנות הקנאביס הראשונה בארה"ב.
השלושה ניהלו יחדיו קמפיין לטובת חוק שיאפשר למטופלים להחזיק בקנאביס לשימוש רפואי. הצעת החוק התקבלה בפלורידה, ושנים אחר כך עברו חוקים דומים בוושינגטון, אורגון, אלסקה, נבאדה ועוד מדינות רבות. כיום, מריחואנה חוקית ב-33 מדינות בארה"ב.
אגדה בחייה ובמותה
"אלו לא היו ההיפים ואלו לא היו ארגוני תנועות המריחואנה הסטנדרטיות. אלו היו ההומואים שהפכו מריחואנה לחוקית בקליפורניה בגלל משבר האיידס, וזה נשכח עד גבול מסוים", סיפר אנטוויסל, והזכיר שמי שעמדה בלב הסערה וספגה את כל האש הייתה ה"אמא האוהבת של מטופלי האיידס". האקטיביסטית ואגדת הקנאביס האמריקאית קיבלה הכרה רשמית מהקהילה הגאה ב-1997, אז הייתה גרנד מרשל של מצעד הגאווה בסן פרנסיסקו, יחד עם פרון.
מרי ג'יין רת'בון הלכה לעולמה בשנת 1997, והיא הייתה בת 76 במותה. שבוע לאחר מכן, מאות אנשים התאגדו להדליק נרות לזכרה, בעיר בה היא ופרון ישבו לראשונה וחלקו ג'וינט אי שם ב-1974. בראוני מרי המשיכה עד יומה האחרון להיאבק למען הילדים שלה וללא דמויות כמוה, ייתכן שחולים לעולם לא היו מקבלים את הזכות לצרוך קנאביס רפואי. המורשת שלה תיזכר לנצח, אבל יש דבר אחד שהיא השאירה בסוד. "אהבנו לשאול אותה מה המתכון", סיפר אנטוויסל אחרי מותה. "היא תמיד הייתה מספרת בדיחות מספרי בישול. המתכון שלה לבראוניז המפורסמים הלך ביחד איתה לקבר".