>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
השנה, לצד מצעד הגאווה המרכזי בתל-אביב מתקיימים מצעדים אלטרנטיביים בערים שונות ברחבי הארץ, בהן ראשון לציון, חדרה ופ"ת. הידיעה על אותם מצעדים הדהדה בראשי כנורת אזהרת אחת גדולה ושמה: פ-י-ל-ו-ג.
בשונה מהמצעד בי-ם, אשר מכיל בתוכו משמעות ערכית חשובה ואולי בעקיפין משלים מעט תוכן שחסר במצעד התל-אביבי, אותם מצעדים קטנים הצטיירו בעיניי כהתרחבות השסע שגם ככה קיים בתוך הקהילה הגאה. אין לי איזו ציפייה שנהיה כולנו מאוחדים, בעלי אותה אג'נדה ואותו הלך רוח, אך במקום בו אנו משתוקקים להביא ילד לעולם מבלי לעבור מסכת עינוים ולחסל את תוכנית החיסכון, לקבל משכנתא, לתרום דם ולזכות לשוויון זכויות בתחומים נוספים, אני כן מאמין שרצוי לשמור על אחדות בסיסית בתוך הקהילה. סה"כ לכולנו אותן מטרות בסופו של דבר.
"ההומופוביה בפריפריה משתוללת"
ובכל זאת, יש שחושבים אחרת. עמי שירן (25), ממפיקי המצעד בראשל"צ, מסביר את הסיבה שחשוב להביא את הגאווה לפריפריה. "רבים בקהילה אינם יודעים מדוע מצעד הגאווה מתקיים ומדוע הוא נראה כפי שהוא נראה, משום כך אין סיבה שנצפה מיתר האוכלוסייה להבין". שירן מתייחס למהומות סטוונול בניו יורק בשנת 69', שהיוו את הפעם הראשונה בה הומואים, לסביות, בי וטרנס התנגדו לאלימות המשטרתית כלפיהם ועמדו על שלהם. "בתום המהומות שהתחוללו במשך 3 לילות פרץ מצעד הגאווה הראשון בהיסטוריה שהחל בצעדת 100 אנשים והסתיים עם עוד כ-3000 איש שהתווספו בדרך".
>> אירועי הגאווה 2012: כל העדכונים
לשאלתי האם מצעד הגאווה בתל אביב אינו מספיק, מסביר שירן: "תחשוב על זה שבכל אותן ערים עדיין נשאלת השאלה 'למה?'. אנשים לא מבינים שכל עוד נשאלת השאלה, זה מעיד על כך שהמצעד התל אביבי לא מממש את מטרתו. ברגע שאנשים יבינו את משמעות המצעד, הצורך בו ילך ויפחת. המצעדים הללו הם מקור נהדר של ידע והבנה, מקור של תוכן חשוב שמועבר להמונים. ברגע שכולם יקבלו את קהילת הלהט"ב על כל זכויותיה ועצם קיומה, לא נזדקק למצעד גאווה בכל עיר".
אתה לא חושב שריבוי המצעדים רק מחליש את הקהילה ומפלג אותה?
"להיפך, המצעדים הקטנים רק מחזקים אותה. תאר לך שהיה רק את המצעד בתל-אביב והיינו מסתפקים בו. בניגוד לת"א, ההומופוביה בפריפריה משתוללת ללא בקרה. כל בני הנוער שמתגוררים בפריפריות ופתאום רואים מצעד גאווה ביישוב שלהם, מבינים שהם לא לבד, יש לזה כוח עצום. המחלוקות בתוך הקהילה , תמיד יהיו, אין לזה קשר למצעדים".
שירן מודע לכך שאנשים חושבים שהם עושים "דווקא". "אני רוצה להוסיף ולומר לכל מי שתוהה ש'כן, אנחנו עושים דווקא', אבל המטרה היא לא לעצבן. אנו רוצים לקבוע עובדה בשטח: אנחנו כאן אם תרצו ואם לא, אם יש אנשים שזה מרגיז אותם אני מזמין אותם לבוא ולראות אותנו, לשוחח עימנו, אולי הכעס יתחלף בהבנה ואז כל הצדדים ירוויחו. המצעד הזה הוא קודם כל חינוך, אח"כ מחאה ואם נשאר קצת מקום אז גם לחגוג את העובדה שאנחנו חופשיים להסתובב ברחובות מבלי להסתיר את זהותנו המינית, בל נשכח שלפני 1988, היה זה מעשה פלילי בישראל".
"קמפיין 'כל הארץ דגלים, דגלים' לא פונה אליי"
דן ווג, אקטיביסטית העוסקת בזכויות אדם ובע"ח ומגדירה עצמה כפאנסקסואלית (חסרת מגדר), סיפקה לי תובנות נוספות באשר לצורך במצעד גאווה מחוץ לעיר הוורודה הראשונה. "הבחירה באנשים מקבוצות מאוד ספציפיות לייצג קהילה כה גדולה ומגוונות היא בעייתית מלכתחילה. הניסיון לייצג את כל הקהילה במצעד התל-אביבי ובקמפיין הנלווה לו יומרני מאוד בעיניי. אתה לא יכול להקים קמפיין שצועק 'כל הארץ דגלים דגלים' ומנגד לבקש לפנות גם אל מגזרי המיעוטים בארץ ולקרוא להם לצעוד ולהרגיש כאחד האדם".
ווג מתייחסת לקהילת הלה"ס( קהילה שאיננה הטרו-נורמטיבית), אנשים כמוני שלא נוח להם עם המגדר שנכפה עליהם בלידתם.
"מאוד קל להתעלם מקהילות גאות שבכל מקרה מושתקות בתוך מדינת ישראל", מסבירה ווג. "קח לדוגמא את הלה"ס הפלסטיניות בגדה המערבית וברצועת עזה, גם אם הן היו יכולות להגיע אל המצעד ולא היו חיות בהסגר, הן לא היו יכולות להזדהות עם קמפיין שמהשורש מורכב מסממני יום העצמאות הישראלי. בנוסף, מצבן של הלה"ס בישראל לא כזה טוב כפי שרוצים שתאמינו, א/נשים שרוצים/ות לצאת מהבית בלבוש שלא תואם את הנורמה המקובלת יתקשו לעשות זאת מבלי להיות מוטרדות/ים או מותקפים/ות".
ווג טוענת, כי יש צורך במצעד גאווה שמטרתו היא מחאה נגד הטרוסקסיזם. מצעד שיתן מקום גם ללה"ס שאינם הומואים גברים נורמטיביים ולקבוצות שרבים מהקהילה הגאה מתנערת מהן לחלוטין.
"הכול כמובן במטרה לא לפגוע בטיעון ש'מלבד נטייתנו המינית אנו בדיוק כמוכם' – המבוסס על ההנחה ששוני זה רע ועלינו להיות דומים/ות לנורמה המקובלת. מצעד שיהיה סולידרי גם לקבוצות שבד"כ לא זוכות לסולידריות במצעדים כמו: זונות טרנסים וטרנסיות, לה"ס פלשתינאים, לה"ס לא יהודים וכד'".
זו הסיבה שהחליטה ווג לארגן השנה מצעד בפ"ת - העיר בה היא מתגוררת, כדי לאפשר גם למי שלא מזדהה עם ערכי מצעד הגאווה המיינסטרימי בת"א לצעוד כדי לדרוש חופש מיני ומגדרי ושוויון לכולם. "זו מחאה שצריכה להיות בכל מקום. אני קוראת לכל מי שגאה בשונות שלו מכל הערים בארץ לצאת לרחובות וליצור נראות".
"המצעד בחדרה יגרום לתוצאה הפוכה"
מעבר לפרספקטיבות החדשות שסיפקו לי שירן וווג, החלטתי לפנות גם אל נוער בפריפריות. זאת על מנת לשמוע מה הם מרגישים השנה, כשמצעד הגאווה יחנוך השנה את עיר מולדתם.
"יש המון נערים ונערות בתוך הארון בעיר. הם שומעים על המצעד בת"א וחוששים להגיע", אומר גלעד בלסאן, 15 , הומו מחוץ לארון בפ"ת. "זה רחוק מהמקום שהם נמצאים בו כרגע, אך אם הם יראו שהמצעד מתקיים ממש מתחת לבית שלהם אני מאמין שהם כן יעיזו להגיע למצעד, זו לא תהיה היציאה שלהם מהארון, הם לא יכריזו על זהותם במצעד אבל זה כן יהיה צעד קטן במסלול הלא פשוט שהם עוברים. אני מאוד מוחצן, מסתובב בעיר שלי עם פונפוני גאווה, איילינר ורוד ועדשות דולר. אני עושה זאת כדי שבני הנוער שבארון יראו אותי, יקבלו השראה ויאזרו גם הם אומץ. אני גם פעיל באיגי (ארגון הנוער הגאה) ורוצה מאוד לקדם את הקהילה הגאה בתוך פ"ת שבדרך כלל מאוד סגורה אליה".
ולמרות זאת, יש החולקים על גישתו של בלסאן. רוני (18), סטרייטית מחדרה אומרת: "יש לי המון חברים מתוך הקהילה. אני מאמינה שצריך וחשוב לשפוט כל אדם בפני עצמו בלי קשר לנטייתו המינית. למרות זאת, אני מתנגדת מאוד למצעד בחדרה. המצעד בעיר כמו חדרה רק יגרום לתוצאה הפוכה ממטרותיו. אני מכירה את האנשים בחדרה, זה רק יקומם אותם, הם ירגישו שכופים עליהם את המצעד ואני חוששת שזה יעצים את השנאה וחוסר הסובלנות כלפי הקהילה הגאה שגם כך קיימת פה לצערי".
רוני חוששת כי מצעד גאווה שכזה רק יכניס את מיש בארון עוד יותר לארון, מהפחד שיחושו בעקבות התגובות הקשות שיגיעו מצד האוכלוסייה בחדרה. "לטובת הקהילה, אל תעשו את זה פה, הלוואי שהיה זה אפשרי אבל כרגע זה לא".
>> אני אוהב את הבן ההומו שלכם. למה אתם לא?