>> הצטרפו לקבוצה של גאווה בפייסבוק
לכל מי שמסתכל מהצד, היום הזה מתנהל בדיוק כמו כל יום ראשון אחר מהשנה האחרונה. אני מתעורר מאוחר מדי תודות לכפתור הסנוז וההאנגאובר קשה.
בין גירוד אחרון של שאריות אחרונות הסוכר לקפה, אני משכנע את עצמי שאפשר להעביר עוד יום בלי גילוח לפני שיחצה הגבול המתעתע בין המראה הגברי ללוק ערבי. בערב אני קופץ למכון לאימון שהופך מהר מאוד לתירוץ באורך רבע שעה לפיצה שמגיעה אחריו. נוסיף עוד שיטוטים בגריינדר כדי לוודא שאף בלונדיני תועה לא נצפה בטעות באיזור של הסנטר והנה הגעתי לסיום של היום בדרינק קצר בשפגאט.
"כולם מוצאים בסוף את האחד"
יום ראשון סטנדרטי לחלוטין, רק שמתחת לכל האוטומט הזה, אני גמור לחלוטין. בלילה הקודם הגיעו לסיומם הטראגי כמעט שנתיים של זוגיות עם האמריקאי והשאירו מאחוריהם חלל ענק ופתוח. "אני לא בטוח אם אני מסוגל לעבור את זה", אני מסמס לד' כשאני מוצא את עצמי בוהה בקיר של המשרד בפעם השלישית ואובד בתוך המחשבות של עצמי. "אתה תעבור את זה", הוואטסאפ מצרצר בחזרה, "זו תהיה תקופה קשה אבל אתה תמצא את האחד שלך בסוף".
בימים שאחר כך, אני מוצא את עצמי מתרכז בהודעה הזו של ד' ולא מצליח לנסח לה תשובה הולמת. בוואטסאפ אחד קטן, הקלישאה שכל העיר הזו בנוי עליה נחשפת במלוא מערומיה העצובים. אמת שכל כך ברורה לכולם שאף אחד לא טורח אפילו לפקפק בה: לא משנה באיזה גיל אתם, כמה מערכות יחסים עברתם, כמה אתם משתרמטים בלילות ומה האבחון הנפשי האחרון שקיבלתם מהפסיכולוג האחרון שביקרתם אצלו – כולכם תמצאו בסוף את ה"אחד".
אתה נראה טוב. אתה אינטליגנט. אתה אקטיבי מדהים. אתה מצחיק. אתה סקסי. אתה מצויד. אתה עשיר. אתה מוכן לזוגיות. אתה ממוקם. אתה פסיבי כנוע. לכל אחד יש בנק שלם של סיבות מהסוג הזה שמוכיחים מעבר לכל ספק שאנחנו כל כך מהממים שזה חייב לקרות בסוף. זה הרי ברור שבמצעד הגברים שצועד מולנו מהרגע שאנחנו נוחתים בתל אביב, הבעיה המרכזית היא בהם ולא בנו, שאחראים על להנפיק להם שוב ושוב את ציוני הנכשל שמשלחים אותם לדרכם אחד אחד.
>> הפלייליסט שיוצא אתכם מהספרים
הפנקס הוורוד: נזכר בכל הקשרים שהיו לי
ובתוך כל המחשבות הללו, אני מוצא את עצמי חושב דווקא על מ' – הבחור שיצאתי איתו מגיל 18 עד גיל 21. מערכת יחסים שהייתה אוסף עצוב סופ"שים צבאיים מקוצרים, זיונים חטופים באוטו, שיחות בחסות הביג טוק ההולך ונגמר ורצף שבועות שלמים שיכלו לעבור מבלי להיפגש.
דווקא מערכת היחסים הסיוטית הזו הייתה זו שגרמה לי להיות מאושר באמת במשך שלוש שנים תמימות. מיותר לציין שהיום כבר לא הייתי שורד עם הבחור הזה ליותר מדייט אחד וגם זה אם היינו מוותרים על הקינוח שבסוף ונכנסים מייד למיטה.
הרשימה שמגיעה אחר כך רק הולכת ומקצינה בקטע הזה. זה התחיל בע' שהתחיל כאהבה יוקדת בשירותי הטיאלוי שכנראה הצליחה להציל אותי מתקופת ההרס העצמי הכי גדולה שהייתה לי, אבל ממרחק השנים היום היא מתויקת כשנה של אי שפיות זמנית. ההמשך הגיע בצורת א' שהצליח לדפוק לי את השכל מרוב אהבה אבל היום כשהוא חזר לתפקד תקן החבר הכי טוב שלי, אני פתאום לא מצליח להבין בכלל על מה חשבתי שניסיתי להפוך אותו ואותנו למשהו שאנחנו לא. וזה כמובן ממשיך וממשיך.
אם זה ב' ששכנע אותי ששני אקטיבים יכולים לנהל מערכת יחסים נטולת חדירות עד סוף חייהם או פ' שבזמן אמת הצליח לתפקד כחבר נפש ואהבה רומנטית מהסוג שמוצאים בסרטים והיום בעיקר מעורר אצלי תהיות אמיתיות לגבי הצורה שבה שרדתי שמונה חודשי זוגיות עם דיאטת שיחות עומק שסבבו בין המסיבה האחרונה באומן והקולקציה של אייץ' אנד אם.
דווקא ההסתכלות המזלזלת והביזיונית שלי על העבר שהגיע לפני האמריקאי שלי נראית לי פתאום כמו הוכחה לדבר אחד: זה לא הם שהיו עלובים כמו ששכנעתי את עצמי במשך תקופה ארוכה – זה אני שהשתנתי ונחסמתי מקשר לקשר ומשנה לשנה. כי האמת הבסיסית היא שכל אחד מהם הצליח באמת לעשות אותי מאושר לתקופה מסוימת, ולמרות זאת, אף אחד מהם לא היה עובר היום אפילו את סלקציית האטרף הראשונית.
יותר טוב כלום מכמעט?
בתוך כל הקלחת הזו, אני מוצא את עצמי יוצא מהבית בחמש בבוקר לכיוון שדה התעופה לאסוף את א' שהחליט לעשות גיחת בזק מפתיעה מבנגקוק באדיבות כרטיס הטיסה החופשי של אל על ולהתנחל לי בסלון עד יעבור זעם. ככה זה עם א' – הוא חי לגמרי שונה משאר החברים שלי. בזמן שאני וכל הסביבה הקרובה שלי התמקדנו בבניה מתודית של החיים וחיפוש אינטסיבי אחרי ה"אחד",
א' החליט ממזמן שהוא לא בונה שום תילי תילים על קלישאה נבובה מסרטי דיסני ובטח לא שם את החיים שלו בהמתנה לאיזה סיפור מסגרת גדול יותר. הוא לא חיכה לבנזוג כדי לעבור סוף סוף לדירה הגדולה יותר והוא גם לא מסתמך עליו בתור האחד שיציל אותו מתקופה בלתי נגמרת של מסיבות, אלכוהול וסמים.
הוא אפילו לא מחזיק בקביעה הזחוחה של בני השלושים פלוס שטוענת שעוד רגע יגיע הזמן למשפחה וילדים וכל החלומות האלה– הוא רק צריך למצוא את הבנזוג המזדיין הזה קודם. החופש הזה מכבלי ההמתנה ההמתישה הזו פינתה לא' מספיק זמן פנוי שבמהלכו הוא פשוט עושה מה שבזין שלו ולא מתנצל לאף אחד. בקיץ האחרון וכשכולנו בכינו על מחירי הקוטג', הוא החליט שתל אביב מיצתה את עצמה ובא לו למצוא עבודה בתאילנד.
לא היה מישהו מהחבורה הקרובה שלא צקצק בלשונו והסכים איתי שהבחור איבד את זה לחלוטין. חצי שנה אחר כך: הוא נראה הכי טוב שהוא אי פעם נראה, משיג את הזיונים הכי הורסים באסיה וחי בדירה שגורמת לכל המצקצקים לשעבר להיראות כמסכנים האמיתיים שהם ממשיכים לעבור מדייט לדייט וממערכת יחסים זמנית של שלושה חודשים לשיאי זוגיות של חצי שנה.
אחרי כמעט שבוע של התחבטויות, אני מוצא את עצמי שיכור ואמיתי על הרחבה של האומן ומסמס לד' את התשובה שפחדתי כל כך לענות לעצמי ולו: "זה לא יקרה לכולם". אחרי כל בנזוג, אחרי כל יום הולדת, אחרי כל פרידה כואבת – משהו ביכולת שלנו להיפתח לאהבה נחסם קצת יותר.
הציפיות עולות ואיתם גם הציניות והיכולת שלנו להכניס מישהו לעולם שכבר הצלחנו במשך שנים לעצב לחלוטין כבר כמעט ונעלמת. הפרידה הנוכחית מהאמריקאי שלי לא רק תהיה ה פרידה מהאהבה הכי אמיתית ומחוללת שינוי שהייתה לי בחיים – היא גם עשויה לסמן פרידה מרעיון.
כי גם אם כולנו מסרבים להודות בזה, לרכבת הריליישנשיפ שלנו יש תחנה אחרונה מתישהו ואחריה אפשר לשבת עוד שנים בקרון ולצפות למשהו שיקרה אבל זה לא יעזור: הרכבת הזו כבר לא זזה לשום מקום. כבר לא יודע אם זה יקרה או לא יקרה. אין לי מושג אם הצעד הבא יהיה לחזור להתחיל לרפרש את אטרף באינטנסיביות ולצאת למסיבות של הדרעק במטרה סמויה או מוצהרת לאתר את הבחור הבא או שבעצם אני צריך לאמץ את הטון המפויס של א' ולהיות שלם עם החיים שלי כמו שהם בלי לזרוק את השנים הבאות על המתנה למשהו ערטילאי שיקרה.
אבל דבר אחד אני כן יודע: בשבוע שבו האמריקאי שלי הפך באופן רשמי למ', זה לא כל כך נורא להשאיר את ההחלטות האלה ליום אחר ולתת לפלייליסט הפרידה שלי להתנגן עוד כמה פעמים ברקע.
DJ Fresh ft. Rita Ora - Hot Right Now Extended Mix
דניאל שטיין המכונה גם דיג'יי פרש מנסה כבר שנים לפרוץ את מחסום הדראם אנד בייס והדאבסטפ ולהגיע לליגת הכסף הגדול שמכונה גם אמ.טי.ווי דאנס. היציאה האחרונה שלו עם ריטה אורה מצליחה לעשות בדיוק את הפריצה המיוחלת הזו ומשלבת קצב מהיר וכיפי במיוחד לצד חבילת מיקסים שעושה לטראק הזה רק טוב.
נשבע לכם שבכל פעם שאני מנגן את הטראק הזה, העולם פוסט-פרידה שלי מצליח להיראות קצת פחות דכאוני וטראגי למשך חמש דקות תמימות. אגב, יש מצב שאפילו אלוהים הקשיבה לכמות הריפיטים שדפקתי לטראק הזה בשבוע האחרונים וסידרה לי כמה ימים של "הוט רייט נאו" אחרי סופשבוע חורפי ודכאוני רק שאני אפסוק לחפור לה במוח.
Above & Beyond feat. Richard Bedford - Sun & Moon Paul Hill's Sunset 2 Moonrise Mix
מהצד השני של פלייליסט הפרידה שלי, ממתינים להם אבוב אנד ביונד שמצליחים במפתיע לאמץ את הקלישאה העברי לידרית המפורסמת ולתת ללב שלי לטפטף דרך העיניים בחסות מיקסי המון-רייז המהממים שלהם.
במקרה הזה, פול היל הגאון לוקח את סאן אנד מון המעולה שגם מועמד לפרס טראק השנה של 2012 (אם אתם לא מכירים – תעשו שיעורי בית עכשיו ותחפשו ביוטיוב) והופך אותו במחי סימפול פסנתר אחד לטראק ששובר לי את הלב בשיטתיות.
אם זה לא הספיק, אז האקפלה של ריצ'ארד בדפורד הבריטי שנחשפת פתאום במערומיה חושפת מילים כואבות וחודרות שלא יצאו לי מהראש הרבה אחרי שסגרתי את המיקסר. לא בטוח שמומלץ לפרודים טריים בעלי לב חלש. I’m sorry baby, you were the sun and moon to me. I’ll never get over you. You’ll never get over me.
>> חנות גאה ומטריפה: חנות בגדים לגייז
Beyonce - End Of Time Pootz,Stepz&Gya Remix
חותם את פלייליסט הפרידה שלי, פינת הגאווה המקומית של ה"מיקסר".
היוצרת המוכשרת והעולה דיג'יי וויני פוץ (ענבר רוסו) משלבת בטראק הזה כוחות עם דיג'יי דניאל סטפז וגאיה וביחד הם מולידים מיקס מעולה ל"אנד אוף טיים" של ביונסה שנמצא בדיוק באמצע שני הטראקים הקודמים: מצד אחד ביט מעולה וממכר במיוחד כבר משמיעה ראשונה ומצד שני ווקאל עוצמתי ומילים דכאוניות של השחורה היחידה שנשארה לנו אחרי שגברת יוסטון החזירה ציוד בסופשבוע האחרון.
המיקס המעולה הזה מהווה בעיני חיזוק נוסף לגישה הרעננה שוויניט פוץ מביאה למסיבות הוורודות ברחבי תל אביב (תפסו אותה באוויטה, בן אביגדור, הלנס קלר, שירזי ועוד ועוד).
פצצת האנרגיה הזו שוברת את החומות שבין יצירה למיקסוס לייב ומייצרת אמנות אמיתית וחד פעמית על הבמה באמצעות ציוד יצירה שמורכב יותר מקייס של דיסקים צרובים ושני ערוצי סאונד.
הבעיטה הזו בביצים מובילה את הסצנה הוורודה המקומית שלנו וממשיכה לטעון בתוקף שמיקס זה לא |כולה לשלב בין שני דיסקים (וירטואלים או אמיתיים), בלי שזה ישמע חרא או יקפוץ". היא בדיוק מסוג הדברים שהופכים אותה לדיג'יי וליוצרת שמאוד שווה לעקוב אחריה.
אגב, המיקס הזה מסתבר גם הפך להיות גם פייבוריט אישי של הגברת הראשונה בעצמה ונכנס לתחרות מיקסים רשמית של ביונסה. אם נצא מנקודת הנחה שאת האירוויזיון השנה כבר דפקו לנו, זו כנראה ההזמנות הגאה האחרונה שלנו להחזיר קצת כבוד מוזיקלי ב-2012 אז תנו אותה בפרגון הקהילתי ותצביעו בשביל היוצרת מאיזראל
ה"מיקסר" ממשיך לערבב אתכם גם בדף הפייסבוק