האינסטגרם שלו קבע כי זהבה גלאון היא ראשת הממשלה הבאה, אלדד יניב הוא שר הפנים ודב חנין שר הביטחון, אבל תוצאות האמת היו מפתיעות. ככה זה כשהחברים שלך הם מההארד-קור התל אביבי ההומואי. אדיר רון מסכם את חווית הבחירות, ובוחר לכם שני טרקים שיכניסו אתכם לסופ"ש כמו שצריך
איפה זהבה גלאון? היא לא ראש הממשלה הבא? | צילום:
אור גץ
שלישי. תשע בבוקר.
השעון מצפצף ואני מתעורר בעצלתיים. "תסגור את זה" הבלונדיני מתחפר בתוך הכרית שלידי ומפטיר "בחירות היום". אכן, שבועות של דיונים מתישים בפייסבוק, שיחות הטרדה מוקלטות של כל מועמדי השמאל ויותר מידי פעמים שהייתי בשפאגט בחודש האחרון בשביל לשמוע ציפי לבני כזו או אחרת מתחנפת לקהילה הגיעו לקו הסיום.
הניוזפיד כבר מתפוצץ מעוד טרנד מיותר של צילום מאחורי הפרגוד ואני בוחן את הפתקים השונים. אמנם מוקדם מידי בבוקר בכדי להצהיר על מהפך אבל לפי האינסטגרם שלי, זהבה גלאון היא ראשת הממשלה הבאה, אלדד יניב הוא שר הפנים ודב חנין שר הביטחון. "נסיך, בוא נלך להצביע", אני קורא לו ספק מעודד ספק מבוהל מהתוצאות המסתמנות ופותח את החלון בהתלהבות מעושה "זה יום החג של דמוקרטיה". הוא תוקע בי מבט רוסי קפוא וקובע "יום חג בתחת שלי, סגור את האור ותחזור למיטה עכשיו".
שתיים עשרה בצהריים.
אנחנו עומדים מחוץ לקלפי של בלפור וממתינים. בפנים מפגש איחוד גריינדר של השכונה עם כל הפרצופים המתבקשים שממתינים לתור שנראה ארוך יותר ממסיבה של עופרה בלי מכירה מוקדמת. הסיבה היא ההמצאה התל אביבית העצלנית של הבחירות הללו: כולנו הומואים מוגבלי ניידות. הסיבה די ברורה: זה אמנם היפסטרי למוות להצביע לארץ חדשה אבל זה הרבה פחות מגניב אם צריך לעשות את זה בתפאורה של חיפה עילית רק כי אתה גר בשכירות עם עוד שמונה שותפים ובכלל רשום בכתובת של ההורים.
דוד "הבלונדיני" קרייר עם טופס הגבלת הניידות | צילום:
תומר ושחר צלמים
ובכן, בתיאוריה מוגבל ניידות זה גם כולל את כל התל אביבים שלא רוצים לוותר על החניה השווה שתפסו מחוץ לבית לטובת הפקקים של איילון כך שנראה שהכל עובר. "חמודה, אני האימאימא של המוגבלת ניידות ואף אחת לא עוקפת אותי יותר", מפטירה ג', אחת האוחצ'ות הכי מוכרות בעיר שהתלוותה אלי ואל הבלונדיני להצבעה.
"תראה אותה עוקפת", הוא מצביע על זקנה נוספת בגלגלי עזר שמוקפצת לראש התור "כואב לי הכוס כבר מהבחירות האלה". במקביל, מזכירת הקלפי י' עוברת לאורך מצעד הגאווה המאולתר שמחוץ לקלפי וממלמלת "אני שוב מזכירה שכל מי שאינו מוגבל ניידות וחותם על תצהיר כוזב ימצא את בבית המשפט" תוך שהיא מחלקת עשרות הצהרות מוגבלות ועטים. "חמודה, אם יש בית משפט אני שם ראשונה בתור", ג' מבהירה לפרצוף המזועזע שלה ותוקעת לה את ההצהרה ביד. "הכי אין מצב שאני מחכה את כל זה פעם נוספת".
ארבע אחר הצהריים.
"למי הצבעת?" אני שואל את ע' אחרי עוד שיחה ארוכה על הדפקט התורן שהוא יוצא איתו. "מה, בחירות וזה?", הוא שואל בתמימות. "לא יודע. מה יש?".
ובכן, לפחות ע' עקבי בכך שהוא מוכיח למדע שפסיביות היא קודם כל אופי ואחר כך בחירה מינית. בוא נגיד שתשובת ה"לא יודע. מה יש?" היא התשובה הקבועה שלו כשאני שואל אותו מה עושים בסופשבוע וזה למרות שברמת העיקרון, שירזי הרבה יותר מעניין אותו מביבי. "יש מישהו הומו?", הוא שואל אותי ומוסיף בטוויסט אירוני במיוחד, "ולא מרצ, כי הם הכי פסיביות גמורות".
אני מנסה לשרטט בכמה דקות את ציר הפוליטיקה הישראלית, אבל השעמום המופגן בצד השני מבהיר לי שאם נועדתי לתקן במעט את אחוזי ההצבעה הנמוכים – זו לא הדרך. "תחשוב ששלי זה כזה מנומק ודעתני כמו נגיד מסיבה של הפאג", אני חושב בקול במונחים מתוך עולם התוכן שלו. "לבני היא סוג של פופ רינג שפעם היה להיט והיום עושה קאמבקים ומסרב לדעוך ולפיד זה כמו מסיבת שירזי מיינסטרימית שאף אחד לא באמת מכיר את הדיג'יי ויודע מה הוא הולך לנגן, אבל הכל נראה ממש יפה ונשמע חשוב".
ע' מנסה לברר איפה הליכוד נמצאים במטאפורה הזו אבל אני עוצר אותו בהחלטיות "ביבי זה כמו מסיבת סטרייטים! אלא אם כן אתה בהכחשה או מנסה להילחם בנטייה של עצמך, אין לך באמת מה לעשות שם".
עשר בלילה.
הבלונדיני ואני יושבים מול הטלוויזיה ומנסים להתחבר לאווירת החשיבות העצמית שסובבת את תוצאות הבחירות. איכשהו, פספסנו בזמן אמת את העובדה שהמדגם הפך להיות אירוע חברתי גאה מן המניין לצד הגמר של הישרדות והאירוויזיון.
לאורך העיר, עשרות הומואים התאספו בצוותא וניסו לשקלל את תוצאות המדגם שהודלפו מאוסף רחב של חברות הטובות שעובדות במדור התרבות של ערוץ עשר או ככתבי הרכילות של זמן תל אביב. יונית סופרת לאחור בהתרגשות והנה המדגם כבר על המסך: מרצ גדולה, יאיר מצויד במיוחד ולאורגיה של ביבי וליברמן לא היו יותר מידי קונים אם כי היא עדיין הכי גדולה בעיר.
סך הכל, יכול היה להיות יותר גרוע. אחרי חמש דקות של צפייה, הבלונדיני מתחיל לדגמן סימנים של חוסר סבלנות. "מדהים שבערוץ שתיים עוד לא לימדו את המדינה הזו איך עושים גמר נורמלי של ריאליטי", הוא קובע בתוקף, "קודם צריכים לזיין את השכל ואז רק להראות את התוצאות של האסאמאסים אחרת מה הפואנטה?".
הצ'ט של הפייסבוק שנדם ברגע פרסום התוצאות מתחיל אף הוא להציג סימני שעמום מתקדמים. ע' מספר לי בגאווה שהוא הצביע ללפיד ככה שהוא בצד של המנצחים, ג' קובע שאין יותר מצחיק מלראות את מירי רגב מדברת על גוש ואני מרגיש שכל עניין הבחירות שברו שיא והצליחו למצות את עצמן לחלוטין למרות שרק עשר ורבע. "טוב, תעזוב אותך מהבחירות המתישות האלה", אני משנה נושא ומברר עם ע' אם כבר יש תכנונים לסופ"ש הקרוב. "לא יודע" הוא עונה ומיד מוסיף "מה יש?".
קלווין האריס חגג השבוע עשרים שמונה. עכשיו תקראו את זה שוב – קאלווין האריס הוא בסך הכל בן פאקינג עשרים ושמונה. אכן לא נתפס שהיוצר המוכשר הזה שהספיק בשנה האחרונה להפיק סינגלים לריהאנה, Example, פלורנס וואלש, Ne-Yo ועוד כוכבים ענקיים רבים יותר, הוא בעצם בחור סקוטי צעיר שממש במקרה משנה מן היסוד את כל ז'אנר הפופ מיינסטרימי.
הסינגל הזה אמנם אינו הסינגל הטוב ביותר באלבום שלו "18", אבל גם הבינוני של קאלווין האריס הוא טוב יותר ממרבית הזבל שמסתובב לו אי שם בסאונדקלאוד.
Alicia Keys - Girl On Fire - Peter Rauhofer Is On Fire Remix
מבט מהיר על כל טורי ה"מיקסר" של mako גאווה מגלים לי שזה הטראק הראשון של פיטר ראוהופר שזוכה כאן להמלצה ורק בגלל העובדה הזו נדרש פה תיקון עוול היסטורי. אמנם ראוהופר כבר נמצא אחרי השיא שלו ואפילו זכה בגיחותיו האחרונות לארץ לכינוי חפיר-ראוהופר עקב נטייתו למתוח מיקסים לגבול ה-11 דקות המתיש, אבל עדיין מדובר באחד היוצרים הכי חשובים שקמו במהפכת הניו יורק האוס הגאה שהביאה את כולנו עד היום.
המיקס הנוכחי לוקח את אלישיה קייז והסינגל המוצלח שלה "גירל און פייר" והופך אותו לטראק של פיטר ראוהופר על כל המשתמע מכך. לפחות מדובר בראוהופר במיטבו כך שגם אם כבר ויתרתם על היוצר הניו יורקי אי שם בעשור הקודם, תנו למיקס הזה הזדמנות. - לא תצטערו.
