1990 - הקליפ של שיר השנה הקווירי

בימים בהם שלט בפריים טיים של הערוץ היחיד בטלוויזיה מצעד הפזמונים של התכנית "להיט בראש", השיר שכתב מיקיאגי היה עוף מוזר. "ציירי לך שפם" היה שיר הנושא של אלבומה השני של להקת "נוער שוליים" ז"ל. הקהל הישראלי לא ידע איך לאכול את מיקיאגי עם הקול הגבוה, וגם העובדה שהוא עושה דראג בקליפ לא תרמה לעניין. למרות שעדיין לא יצא מהארון באותה תקופה, המילה "הומו" נזרקה לאוויר לא פעם אחת. אבל כל זה לא מנע מהשיר להיבחר כשיר השנה לשנת תש"ן השמרנית.

"בעיר אחת קרובה מאוד למשכנו של השטן, גדלה ילדה, ספק ילדה תמיד הייתה כמו בן קטן". כך מתחילות מילות השיר שנתפסו אז כקוריוז משעשע, אבל לקהילה הגאה היה ברור מאוד על מה מדובר. "עם השנים גדלה וגם השורש הגברי איתה", מספר הבית השני של השיר, "עכשיו בצנחנים היא מפקדת על פלוגה שלמה". קוויריות בועטת במיטבה במסווה של שיר פופ תמים.

1990 - לסבית קווירית מככבת בפריים טיים

באותה שנה בדיוק להקת "פוליאנה פרנק" הוציאה את האלבום “אין לבחור”, ופרצה לתודעה בזכות שיר אהבה ששרה בחורה לבחורה עם חזה משגע ושם של מחלה: להלן “זיוה”. סולנית הלהקה אליוט, אז עדיין בשמה המקורי שרון בן עזר, היא חלוצה אמיתית. לא רק שהייתה הזמרת הישראלית הראשונה שהצהירה על היותה לסבית, אלא בעצם הופעתה הקווירית המובהקת, שהייתה בימים ההם הרבה יותר "לא שגרתית" מהיום.

אמנם השיר לא הגיע למקום הראשון כמו זה של "נוער שוליים", אבל עדיין הצליחה להשתחל לזרם המרכזי תשוקתה הבלתי מרוסנת של אישה עבריה אחת לאחרת, וכך נשמעו לראשונה בטלוויזיה תיאורים מפורשים כמו: "את עושה לי די בסדר, וזה מה שקובע והחזה שלך, הוא משהו משגע".

1992 - עופרה כבר עלתה

הרבה לפני שעופר ניסים היה שם שכל ישראלי מכיר, עופרה וחבריה הפרפורמרים הגאים היו מופיעים בעיקר במסיבות גייז. בשנת 1992 ניסים ולהקתו, ביניהם תוכלו למצוא את אושיית חיי הלילה של אותם הימים איציק ניני, הקליטו שיר שכתב הפזמונאי הגאה יואב גינאי שנקרא "מסכה" (רמז לארון?). ללהקה הם קראו "דרמה" (כה קוויני מצידם). השיר נכנס למצעדי הפזמונים של רשת ג' ובשיאו הגיע למקום השלישי.

גם לקליפ של השיר שנטחן במשך שבועות ב"להיט בראש", שהייתה אז אחת התכניות הפופולריות ביותר, הייתה אווירה קווירית למדי, כי בכל זאת, עופרה זאת עופרה וכשהיא מרימה – היא מרימה. 

1993 - הגיבור ההומו הראשון בפריים טיים

פריצת הדרך האמיתית של הערוץ הראשון הייתה כמובן "סטרייט ולעניין". הערוץ הפתיע את כל המדינה כשהחליט להפיק ולשדר סיטקום שלם שדמותו הראשית היא הומו מן המניין. נכון, ההומו הגברי וה"סטרייט אקטינג" שגילם רפי ויינשטוק אמנם מפתח מתח מיני עם השותפה הסטרייטית שלו שמאוהבת בו, אבל היי, סוף סוף הגיבור הראשי הוא הומו, והוא אפילו לא "פייגעלה". אמירה חשובה לאותה תקופה, בה אם לא "ראו עליך", סירבו להאמין שאתה גיי. כדי לחזק את המסר הוסיפו לסדרה שכן סטרייט רכרוכי להחריד.

למרבה הצער, הניסיון לשדר מעין גרסה ישראלית ל"וויל וגרייס", שנים לפני שהסיטקום האמריקאי נוצר, לא עבר חלק בגרון של הצופים הישראלים. לא רק שהיה מוקדם לקהל לבלוע את הצפרדע הזאת, היא פשוט לא הייתה מוצלחת (אם לנסח זאת בעדינות). לזכות האחות הישראלית העקומה של "וויל וגרייס" לפחות ייאמר שהיא נולדה קודם, ומיותר לציין שהערוץ הראשון הממלכתי לא חזר על הניסיון שנית.

1993 - דנה קמה

באותה שנה שכשלה "סטרייט ולעניין", הקליט עופר ניסים סינגל ראשון לאחת מחברותיו הקרובות שהייתה חלק מחברי הלהקה שאיתה הופיעו במועדונים במשך שנים. השיר הפרודי "סעידה סולטנה" הפך ללהיט ענק, והקליפ שליווה אותו הציג לראשונה בחורה אנונימית בשם דנה. הקהל לא ידע (לפחות חלק ניכר ממנו) שהזמרת ששרה ורוקדת בקליפ היא למעשה טרנסג'נדרית. בעקבות הצלחת השיר החתימה חברת התקליטים IMP, שמתמחה בעיקר במוזיקת דאנס, את דנה ועופר ניסים כדי שיקליטו יחד אלבום מלא, ובהמשך השנה הוציאה דנה את הסינגל השני "דנה אינטרנשיונל (שושו יא שושו)", שבזכותו נולד שם הבמה שלה שנשאר עד היום.

בסוף דצמבר 1993 דנה הופיעה בתכנית "סיבה למסיבה" וסיפקה את הראיון הטלוויזיוני הראשון שלה בו נחשפה כטרנסית לקהל הרחב. אירוע טלוויזיוני מכונן שגרם לגאווה גדולה בקהילה הטרנסית בישראל, שהייתה אז בחיתוליה ובעיקר מאוד בארון. שנה אחרי שהראיון שודר, דנה כבר זכתה בתואר זמרת השנה במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'. היסטוריה בהתהוות.

1996 - דראג כובש את הפריים טיים

להקת הדראג הראשונה של ישראל, "בנות פסיה", הוקמה בשנת 1995 על ידי ארבעה בוגרי החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. הופעותיהם המבדרות מיד הפכו לקאלט במסיבות הגאות של אותה שנה, ומהר מאוד יצרו חברי הלהקה מופע קומי שלם שהוצג באולמות ברחבי הארץ אודות ארבע אחיות: איציק כהן, שגילם את חסידה, אלחי לויט שגילם את חיותה, בועז פייפר שגילם את רות וגיל צ'רנוביץ שגילם את אתי ה"איטית", שנחשדה בידי אחיותיה שהיא לסבית. 

חשיפתה הטלוויזונית הראשונה והבלתי נשכחת של "בנות פסיה" הייתה בקדם אירוויזיון 1996. נכון, הצופה הישראלי הממוצע כבר היה רגיל לגברים בבגדי נשים, הרי מוני מושונוב עלה על הנש כל שבוע כמעט ב"זהו זה", אבל פה מדובר במופע דראג פר אקסלנס. בעקבות ההצלחה המסחררת, ב-1997 קיבלה הלהקה פינה קבועה בתוכנית הטלוויזיה השבועית "סוגרים שבוע" של אמנון לוי בערוץ הראשון.

תקפיצו ל- 1:44:25 כדי לצפות בהופעה הראשונה של הבנות:

מתוך הפינה השבועית ב"סוגרים שבוע": 

1997 - נשיקות גאות ראשונות על המסך

השנה שעשתה היסטוריה גאה אמיתית, הידועה גם בתור השנה בה הזוג איתן פוקס וגל אוחובסקי נכנסו לחיינו ושינו את פני המסך הישראלי לנצח. השניים יצרו יחד עם עידו בורנשטיין את "פלורנטין", הסדרה הראשונה שהציגה "הומואים אמיתיים" בתפקידים הראשיים, כאלו שטרם נראו על המסך. גם איגי, האופה האקסצנטרי שגילם אורי בנאי ובטח תומר המופנם שגילם אבשלום פולק, סיפקו זווית אחרת לתדמית של ההומו הישראלי, מחמיאה ואנושית מתמיד. "פלורנטין" חוללה מהפכה אמיתית בייצוג של הומואים על המסך הקטן.

למרות שהסדרה הייתה פופולרית מאוד וזכתה לרייטינג מצוין, הנשיקה ההומוסקסואלית הראשונה בטלוויזיה הישראלית גרמה לסערה גם בקרב הצופים וגם בקרב התקשורת, וזכיינית ערוץ 2 "טלעד" אף התבקשה למתן את העניין. בהמשך "פלורנטין" סיפקה לנו גם את הנשיקה הלסבית הראשונה בטלוויזיה הישראלית, כשרונית אלקבץ קפצה לתפקיד אורח קצר באחת העונות המאוחרות של סדרת הדרמה הניינטיזית. כששירה (איילת זורר) וניקול מתמזמזות במיטה זה אולי לא עושה אותן פחות סטרייטיות, אבל את הסצנה הלוהטת והבועטת הזו אי אפשר לשכוח עד היום. 

למי שהנשיקה ב"פלורנטין" לא הספיקה לו, באותה שנה הצמד פוקס-אוחובסקי יצרו את סרט הטלוויזיה הקצר והקסום, "בעל בעל לב", במסגרת "סיפורים קצרים על אהבה". שם כבר זכינו לראשונה בפריים טיים לסצנת סקס נועזת בין שני גברים - גור האשכנזי הרגיש (צק ברגמן) ואמריטו המזרחי הקשוח (סמי הורי). מעבר לאותה סצנה שתעבור עד היום כפרובוקטיבית למדי, הסרט מציג סיפורי אהבה גאים ותמימים מזווית ראייה חיובית ונורמטיבית, עוד שינוי מרענן בהחלט לאותה תקופה. מהפכה כבר אמרנו?

1998 - דנה הופכת לאינטרנשיונל

בחירתה של אישה טרנסג'נדרית כנציגת ישראל לאירוויזיון אמנם הובילה לביקורת נוקבת של חברי הכנסת החרדים, אבל דנה הביאה לישראל את הניצחון הראשון באירוויזיון מאז "הללויה" ב-1979. כל דבר בניצחון הזה הוא אייקוני, כל נוצה ונוצה מ"שמלת התוכי" של ז'אן-פול גוטייה היא סמל.

>> הטיפול החדשני שמגדיל את איבר המין ללא כאב

>> רווקים גאים: "לא בא לי לחלוק את חיי עם מישהו"

הזכייה באירוויזיון הפכה את גברת אינטרנשיונל לנציגה הדומיננטית ביותר של הקהילה הלהט"בית בישראל ושל קהילת הטרנסג'נדרים בפרט. "דיווה" שכתב יואב גינאי והלחין המאסטרו צביקה פיק היה לשיר זוכה האירוויזיון הראשון מזה שנים שדורג במצעדים ברחבי אירופה, ואף הגיע למקום ה-11 במצעד הבריטי. יותר מכל הוא הפך להמנון של חירות, שמחה וגאווה - ישראלית ועולמית כאחד.