הסרט הדוקומנטרי החדש "אהובתי, מערב ברלין" מתעד את רוחות האנרכיזם וקולות היציאה לחופשי, ששררו בברלין לאחר מלחמת העולם השנייה. רוחות של שינוי אלה מגיעות עד ימינו ומוכיחות כמה המאבק לשוויון זכויות רחוק מלהסתיים, ועד כמה חשוב לחלוק כבוד למי שהחלו בו, וסללו את הדרך עבור אלו שהיום מצליחים ללכת בה בבטחה. ישבנו עם במאי הסרט יוקן היק לשיחה על הקהילה הגאה מאז ועד היום, על השינויים והמאבק הבלתי פוסק של האדם להיות סך הכול הוא עצמו, ועל כל המחירים שעליו לשלם על כך בדרך לפעמים.  

"כשהתחלתי להתעניין בנושאי הקהילה, גיליתי סוגיות פוליטיות וסיפורים דרמטיים שטרם זכו לטיפול נאות, ולכן הרגשתי במובן מסוים אפילו מחויבות לכך שוב ושוב", היק משתף מה הניע אותו לטפל בסוגיות להט"ביות ביצירה הקולנועית שלו, "הסרט 'אהובתי, מערב ברלין' הוא הסרט היחידי שמכסה את ההיסטוריה של הקהילה הגאה בגרמניה בעשור שלאחר מלחמת העולם. בעוד עשור מהיום ייתכן שהעדים לא יזכרו את הדברים שחוו או אפילו לא יהיו בין החיים. מלבד זאת, במאי סטרייט לא נשאל על עיסוקו בעניינים הטרוסקסואליים אבל בנושאים גאים כן".

"אכזב אותי שבאופן כללי יש מעט מאוד תיעוד ויזואלי מצולם של הומוסקסואלים ולסביות בטלוויזיה ובארכיון הציבורי", הוא מספר על הקשיים שחווה במהלך התחקיר של הסרט, "אתה באמת צריך להשקיע מאמצים רבים וזמן רב כדי למצוא קטעים ארכיוניים שטרם פורסמו, וזה לא קל בכלל".

הסרט מדבר בין השאר על סעיף 175, הסעיף בחוק העונשין הגרמני שאסר על יחסים אינטימיים בין גברים. סעיפי חוק דומים התקיימו במדינות רבות בעולם, ובחלקו עדיין קיימים, אולם זה הגרמני ידוע לשמצה בשל השימוש שעשה בו המשטר הנאצי לכליאת הומוסקסואלים במחנות ריכוז, סירוסם והמתתם. 

מה השפיע על ברלין לשנות את סעיף 175?
"סעיף 175 נותר תקף במערב גרמניה ובמערב ברלין לאחר מלחמת העולם השנייה, באותה לשון מתקופת הדיקטטורה הנאצית. הסעיף שונה פעמיים, ב-1969 וב-1974, אבל הוא לא בוטל עד 1994. מאחר והגרמנים הדמוקרטים הרפובליקנים ביטלו את החוק ב-1968, הייתה זאת שאלה של זמן כמה זמן הוא יוכל לשרוד לאחר האיחוד המחודש של גרמניה ב-1990".

אז מה באמת הפך את מערב ברלין לחדשנית ומובילה בתחום זכויות הקהילה הגאה בהשוואה לערים אחרות באירופה?
"בנושאי זכויות הקהילה הגאה למערב ברלין היו זכויות כמו למערב גרמניה. בגלל ההרס שגרמה מלחמת העולם השנייה לתושבים המסכנים, היא לא זכתה לתהילה של ערים אחרות כמו לונדון, אמסטרדם או פריז. יחד עם זאת, התת-תרבות הייתה מורגשת מאוד, ערה וחדשנית, לבד מהלחץ הכלכלי והחברתי שלא היה קיים או מורגש באופן מיוחד. ברלין הייתה העיר הגדולה בגרמניה הרחק מהאזורים הכפריים, מהם הגיעו הומוסקסואלים ולסביות רבים. במערב ברלין הותר לגברים לרקוד אחד עם השני לכן תרבות הברים שגשגה. אם עברת כבחור צעיר למערב ברלין, לא גויסת לצבא מערב גרמניה בגלל הסטטוס המיוחד של המקום. כמו כן שכר הדירה היה נמוך וגם המחייה, כך שלא היה לחץ כלכלי ביחס לערים במערב גרמניה. ולבסוף, ככל שכמות האוכלוסייה הגאה הולך וגודל, ככה הוא מהווה מקור משיכה לאנשים נוספים מהקהילה להגיע אליה גם".  

היק בן ה-57 למד קולנוע בהמבורג, ומאז 1987 הוא מביים ומפיק סרטים עם דגש על נושאים חברתיים ותרבותיים. בנוסף, הוא היה עורך ראשי ב-TIMM, ערוץ הטלוויזיה הראשון לגייז בארצות דוברות גרמנית.

מה הייתה המחאה הכי גדולה שלקחת בה חלק בנושאי זכויות הקהילה הגאה?
"צילמתי במהלך הניסיונות למצעד הגאווה במוסקבה מ-2005 והלאה. הייתי עד לאירועים אלימים ביותר של רשויות נגד מיעוטים. אירועים אלו תועדו לסרט שלי East/West - Sex & Politics משנת 2009".

כיצד היית ממליץ לקהילה הלהט"בית לנהוג במקומות בהם עדיין נמצאים בהם בחשיכה?
"אני לא אקטיביסט, והמצב משתנה מאוד ממקום אחד למשנהו. הייתי ממליץ: תמיד תתעדו את מה שמתרחש. היו זהירים. השתמשו בנטווריקינג, צרו לכם בני ברית, לאומיים ובין לאומיים ואל תשכחו להשתמש במדיה. אני מאמין שאנו בתקופה שיש בה תגובות חריפות, והחברות המערביות הדמוקרטיות כביכול, פחות משפיעות ברמה הבינלאומית. הקהילה הלהט"בית בחברות המערביות הפחות מודרניות צריכות להיות מודעות שהן ישארו לבד במערכה, כשחלק מהממשלות שלנו יוציאו בעתיד את זכויות הקהילה הגאה מהאג'נדה הפוליטית הבינלאומית שלהם".

כמו שזה נראה, פני הדברים לא השתפרו עד כה. כיצד ניו יורק השפיעה עליך ועל אירופה בנושא זכויות הקהילה הגאה? 
"ההתנגדות לזכויות הקהילה הגאה הייתה בעשורים האחרונים גלויה יותר בארצות הברית מאשר באירופה. קמפיינים פוליטיים וקבוצות מודעות לאיידס היו חיוניים לקהילה הגאה בארצות הברית כדי לשרוד. כמובן שחלק מהדברים הגיעו לאירופה, מערב גרמניה ומערב ברלין באיחור של כשנתיים עד שלוש. כיום צעדים שמקדמים את הקהילה או כאלה שמעכבים אותה, קיימים במדינות שונות ובמקביל. מדינות כמו ספרד או שבדיה הן המודל לחיקוי בימינו".

"החלוצים הגאים שראיינתי נהגו בשמאלנות סטודנטיאלית בהגדרה במהלך מאבקם שהתחיל לאחר 1969", הוא מספר על אלו שאיבדו כל כך הרבה כדי לחיות את חייהם הגאים מחוץ לארון, "עקב כך חלקם סבלו מאפליה חמורה. היו חלוצים גאים גם לפני 1969, למעשה, הם אלה שהובילו לרפורמה הראשונה נגד סעיף 175, והם סבלו ככל הנראה הרבה יותר. את המאמצים שלהם עדיין צריך לתעד".

מה המסר העיקרי שעלינו ללמוד מדור החלוצים?
"זהו את חבריכם ובני בריתכם, התנהגו כמו שאתם בפומבי ואל תתפשרו על כל דבר. יש גם מה ללמוד מדור ההווה וההמשך, אבל אין התקדמות בלי ללמוד את ההיסטוריה שלך. היו פתוחים ולמדו מתנועות חדשות, ואל תישארו תקועים בתוך תבניות ישנות".

באיזו צורה השפיעה תרבות המועדונים על קידום זכויות הקהילה הגאה?
"מועדונים וברים היו מאז ומעולם מוקד חשוב לקהילה כדי להתכנס ולהכיר אנשים חדשים, אם כי לא כל המקומות קידמו את הקהילה כמו אלו בברלין שהוקמו במקור על ידי קבוצות פוליטיות גאות. מקומות אלו היו משמעותיים מאוד למאבק הגאה. הם היו מקור משיכה לאקטיביסטים, שהחלו את המצעד הראשון ואת המצעד האלטרנטיבי בקרויצברג. מועדון הברגהיין לדוגמא הוא לא מוסד חברתי, אבל הוא הצליח לייצר תחושת שייכות גאה בקרב המבקרים והעובדים בו. כמו כן, תרבות המועדונים בברלין הייתה חשובה מאוד גם לקהילה הסטרייטית. תנועת הטכנו החלה בה, ולמסיבות רבות של סטרייטים היו אחראים אנשי הקהילה הגאה. יודו בכך סטרייטים רבים שהקהילה הגאה הפכה את חיי הלילה ללגיטימיים, גם לאלו שעברו את גיל ארבעים ועדיין יכולים להרגיש שם בנוח".

"יש לי הרבה רעיונות ופרויקטים בפיתוח, אבל כרגע אני בעיקר צריך חופשה מעבודה", הוא מסכם ומספר על התכניות לעתיד, "יחד עם זאת, יש לי כרגע מחשבה להשלים את טרילוגיית ברלין עם סרט שיעסוק בברלין הגאה משנת 1990 ועד היום".

 "אהובתי, מערב ברלין" | פסטיבל דוקאביב 2017 | יום ו' 12.05 19:45 בנוכחות עורך הסרט תומס קלר; יום ד' 17.05 21:00 

>> "הוא אמר 'בקטנה', וחדר אליי בלי קונדום"

>> למה אתה עדיין רווק? אנחנו יכולים להגיד לך

>> נחשפים: "מייקי הוא גבר מבחינתי לכל דבר"

>> 11 הטרנסג'נדרים הצעירים הכי משפיעים בעולם