1. בריחה
הצהרה שאולי תרגיז את חלקכם בעוד שחלק אחר יהנהן בהסכמה - בריחה (הפועל והתחושה) היא חלק בחייו של כל הומו, במיוחד הומו צעיר. שיירון הקטן (אלכס היברט) בורח מהבריונים של בית הספר שרק רוצים להרביץ לו כי הוא - "Faggot". הוא לא יודע באמת יודע את משמעות המילה, אבל הוא מבין שהיא לא חיובית. משהו באינסטינקט החייתי אומר לו: "אתה חייב להוכיח לעולם שאתה לא כזה", אז הוא בורח. נכון, "הארון" היא מטאפורה לחיים בהסתר אבל עבור גיבור הסרט, שיירון, שקוטנו חורץ את גורלו לכינוי "ליטל" (כינוי שידבק בו גם כשיגדל), הארון הזה הוא כל חלל סגור עם ארבע קירות בו לא צריך להביט לאחור.
בין אם מדובר בבריחה מהבריונים שלא מפסיקים להרביץ לו, מהחיים עם אמא מכורה לסמים (נעמי האריס) או מההבנה שהוא נמשך לגברים - "ליטל" חייב להמשיך לברוח כי אין מקום אחד בו הוא מרגיש מספיק בנוח כדי לעצור לרגע, להפסיק להביט לצדדים ולנשום.
2. שוליים
טוב, זה באמת תלוי בשכונה בה גדלתם, בהורים שלכם ובקהילה שהקיפה אתכם, אבל הומואים רבים (ואוכלוסיות מוחלשות אחרות בקשת הלהט"בית) מודרים לשולי החברה. בין אם באלימות, בהדרה או בהדרה עצמית. שיירון גדל באחד ה"פרויקטים" הפחות נעימים של מיאמי - זוכרים את הלהיט של וויל סמית' באותו השם? אז הכי לא כזאת. השכנים שלו הם סוחרי סמים, משתמשים וזונות (מכורות לסמים). אנשים נוטים לחשוב ששונות היא תכונה שכופה עליך להיות לבד אבל במקרים רבים המצב הוא הפוך לגמרי; אנשים שהחברה מסמנת כשונים, מתקבצים להם ביחד לקבוצה שכולה מיעוטים. אין כמו להיות שונה ביחד.
כשאמא שלו, פולה, מעבירה את זמנהה מקריז לקריז והשיעורים בבית ספר הם רק הפסקה קצרה בין אגרוף לדחיפה, שיירון (עכשיו כבר אשטון סאנדרס) נלקח תחת חסותם של חואן וטריסה. הוא סוחר הסמים הכי גדול בשכונה (מהרשלה עלי, מועמד טרי לאוסקר) ובת זוגו האימהית. חואן וטריסה הם לא נערי הפוסטר הטיפוסיים של תמיכה בקהילה. האמת? סיכוי טוב ששיירון הוא ההומו הראשון שהם פוגשים מקרוב, אבל כמי שסומנו על ידי החברה כאאוטסיידרים, הם יודעים בדיוק איך הוא מרגיש והם לא יהיו אלה שיתנו לו לקפוא לבד בשוליים, שוכב על ספסל ומגשים את התכניות של העולם עבורו (ספוילר: לחואן יש נסיבות נוספות שמביאות אותו לעזור לשיירון אבל זה לא באמת משנה).
3. אמא
אמא דומיננטית, אמא מגוננת, אמא מוגזמת, אמא "גברית" - להומואים רבים יש יחסים מורכבים עם האימהות שלהם. פולה, אמא של שיירון, היא אם מתעללת. זוכרים את האם החורגת המתעללת של סינדרלה? אז כזאת רק ביולוגית לגמרי. היא מקללת את שיירון כי היא לא יכולה לסבול את זה שהוא גבר עדין ושברירי, ממש לא בריון מאיים כמו שהיא צריכה לידה. היא עושה קראק לידו וגם מביאה גברים מתחלפים הביתה. פולה אוהבת את שיירון אבל בעולם שלה אהבה שווה חולשה, וחולשה שוות ערך לחידלון בעולם הקשוח של "אור ירח".
נעמי האריס, שזכתה השבוע במועמדות לאוסקר על תפקידה, עושה כאן עבודה מדהימה. היא שבר כלי - אישה שהחיים דרסו אותה ואז הכניסו לרוורס כדי לוודא הריגה. הבן שלה, שיירון, הוא ה"רכוש" היחיד שיש לה בחיים, וגם אותו היא מצליחה למסמס בין האצבעות. עם כל התכונות הנהדרות האלה הייתם מצפים לשנוא את פולה, נכון? אז הכי לא, כולנו אנשים עם פצעים וצלקות ואלה הנושאים את שלהם "על השרוול" רק מזכירים לנו את כל מה שניסינו לשכוח ושאולי, אחרי הכל, אנחנו לא כאלה גרועים.
4. חלומות
בחיים עם מעט נקודות אור, בכל זאת, האור הדומיננטי בסרט הוא אור הירח. יש לשיירון חבר אחד בלבד וקוראים לו קווין (ג'יידן פיינר). בבית הספר הארור שהשניים לומדים בו, מי שלא מתנהג כמו גנגסטר סופו שיחטוף מכות מאחד. אבל לקווין לא אכפת, הוא רואה את הלב של שיירון ולא את השרירים ושיירון אוהב אותו. ברי ג'נקינס, במאי הסרט, עושה עבודה כל כך מצוינת, בעיקר בזכות היכולת שלו לתאר סיפור התבגרות כל כך דרמטי בלי לברוח למלכודות האובר דרמטיזציה.
באחת הסצנות שיטלטלו אתכם, שיירון בורח אל חלום רטוב: החבר הטוב והנאה, קווין, שוכב עם נערה אחרת מהשכבה והוא תופס אותם על חם. שיירון עצמו נוכח נפקד בפנטזיה אבל זה לא מונע ממנו ליהנות. המבט המבועת של שיירון ברגע בו הוא מתעורר יכול לזכות בפרס "המבט של השנה" בטקס האוסקר, אם היה כזה.
5. חרטה
שיירון הבוגר - עכשיו הוא מכונה "בלאק" ומגלם אותו טרוונטה רודס - כבר לא מפחד מאף אחד. הילד שחטף מכות מילדים אחרים, מאמא שלו ומהחיים עצמם, הפך להיות סוחר סמים קשוח שגר באטלנטה (קשוחה גם היא). הוא כבר לא קורבן של הנסיבות, הוא הפך את הלימונים ללימונדה שכולה דולרים, ונשים שנהוג לכנות "ביץ׳!". אמרנו נשים? טוב, לא ממש, "בלאק" ויתר על אהבה, הוא הבין שבעולם שמודד אותך לפי קוטר האקדח, אהבה היא רק הפגנה של חולשה. הוא המשיך הלאה (לכאורה).
בפרק האחרון של הסרט, שיירון/"ליטל"/"בלאק", מחליט לנסוע אחורה בזמן ולחזור למיאמי. הוא רוצה לראות מה עלה בגורלו של קווין (עכשיו אנדרה הולנד). הם חלקו בסך הכול רגע אינטימי קטן כשהיו ילדים, אבל הוא אף פעם לא שאל את קווין אם הוא הומו. לא היה לו אומץ וזה גם לא באמת משנה. בסופו של דבר החרטה של שיירון היא על כך שוויתר על הזכות להיות הגבר שהוא באמת. כגבר בוגר הוא מבין שאת הטעות הזאת אין דרך להחזיר לאחור.
"אור ירח" מבוסס על קטע קצר בשם "באור הירח ילדים שחורים נראים כחולים" שכתב טארל אלווין מק'קארני. כשעוברים על הכותרת הזאת ברפרוף יש בה משהו כמעט מתוק. אחרי צפייה ב"אור ירח" אתם כבר תבינו שאין דבר טוב יותר מלהיראות בדיוק כמו שאתם נראים, לא משנה מתחת לאיזה אור.