תפיסות שונות של נורמות והרצון לערער עליהן היו מעולם מנת חלקה של האומנות על תחומיה השונים. היצירה החדשה "פולחן האביב" של יוסי ברג ועודד גרף, צמד רקדנים וכוריאוגרפים ישראלים מצליחים ובני זוג בחיים, היא אינטרפרטציה מודרנית ליצירה המקורית ופורצת הדרך של איגור סטרווינסקי משנת 1915, שהוצגה לראשונה בפריז ועוררה הדים ומחלוקות רבות. היצירה ערערה על גבולות המחול הברורים הקלאסיים, הן ברמת התנועה והתוכן הקלאסי והן במוסיקה שהולחנה עבורה במיוחד. ברג וגרף עוסקים לא מעט בגבולות וביכולת לפרוץ אותן בתוך תנועה ברורה ומתמדת, דבר היוצר מתח תמידי ומשאיר את הקהל ערני ודרוך לבלתי צפוי.
ארבעת הרקדנים (גרף, ברג אבשלום לטוכה וטל אדלר-אריאלי) יוצרים מתח שמורגש לאורך היצירה, ומעורר שאלות רלבנטיות ועכשוויות: מיצוב זהות גברית וערעור הגבולות עליה, דרך הבנייה ופירוק מחודש של דימויים פיזיים וויזואליים של מיליטריזם אנדרטאות ופולחן.
נושאים אלו צפים במרכז היצירה ומשקפים לנו כחברה וכאנשים את העיסוק האובססיבי שלנו להנצחה המושלמת של הגבר האידיאלי, ותוך כך גם מציעים אלטרנטיבה של פולחן שונה עכשווי והרואי. "פולחן האביב" של גרף וברג ממזגת בין תלבושות, מילים ותנועה והמוסיקה משלבת ביניהם ושוזרת אותם אלה באלה לכדי יצירה קוהרנטית ושלמה.
לא פחות ממאה שנים עברו מאז הוצגה היצירה המקורית ועדיין ברג וגרף מצליחים להחיות בפרשנות שלהם רלבנטיות שטרם התפוגגה מן העולם. כנראה שאז כמו היום, ספקנות היא הדרך החכמה ביותר להגיע אל תשובה, וערעור על גבולות היא הדרך הבטוחה ביותר לשרטט אותם מחדש. נפגשתי איתם לשיחה על יצירה זוגיות ומחול. "הכרנו לפני 15 שנה דרך חבר משותף ידענו אחד על קיומו של השני", נזכר ברג, "עודד ראה גם הופעות שלי כשעבדתי בבת שבע, אבל לא היינו בקשר כלשהו עד הדייט הראשון".
ואיך התחלתם לעבוד ביחד?
"התחלנו לעבוד יחד ב-2005, בהתחלה כניסיון שהצליח בקטן ולאט לאט ההרכבים שצרפנו אלינו גדלו ונוצרו עוד אופציות ליצירה גם בארץ וגם בחו"ל. כרגע החיים היצירתיים נעים בין יצירה ללהקה שלנו בהרכבים משתנים לבין יצירה ללהקות ברחבי העולם כככוריאוגרפים אורחים. בין עבודה בארץ לנסיעות לצורך יצירה והוראה בחו"ל. חזרנו השבוע משבועיים בניו יורק שם הופענו, לימדנו במספר אוניברסיטאות ואפילו התפרסמה עלינו כתבה בניו יורק טיימס".
אז איך שומרים על זוגיות ארוכה?
"שיתוף ודיבור תמידי חלוקת דברים ונתינה הדדית. בעיקר התבוננות על מטרות משותפות, ירידה לעומק של דברים, והצבת מטרות שאנחנו רוצים לעשות ביחד ולפתח כזוג וכאנשים".
ומתי הכי קשה לשמור על זוגיות?
"נראה לי שאנחנו מאוד עסוקים בעבודה, אז צריך כל הזמן לדעת לחזור ולהזכיר לעצמנו שיש עבודה ויש זוגיות ואסור לערבב בין הדברים האלה, אלא מצד אחד לתת לזה להיות דינמי, אבל מצד שני לשמור על עצמנו בתוך זה כזוג ולא לתת לדברים להשתלט".
מה דעתכם על משפחה גאה משפחה וילדים?
"זה משהו שבהחלט נמצא בראש שלנו, ואנו מקווים שמתישהו בקרוב זה ייהפך בר ביצוע".
מה מייחד את הקהילה בגאה בארץ לעומת זו בעולם?
"בסופו של דבר אנשים זה אנשים, והחיבור שלנו אליהם לא קשור לנטייה המינית. אני חושב שחיבור בין אנשים זה משהו אוניברסלי שקשור באנרגיה של הבן אדם".
במה תורמת הזוגיות שלכם ליצירה?
"הזוגיות הופכת את היצירה שלנו ליותר עמוקה, ולא מפחדת לגעת בדברים שנוגעים בפנים. אני מתאר לעצמי שהעובדה שאנו בזוגיות נותנת לנו יותר ביטחון להמשיך ליצור".
השניים מספרים על העבודה על המופע החדש "פולחן האביב" בהשראת ההופעה המקורית המיתולוגית של סטרווינסקי. "הרעיון לעבוד עם 'פולחן האביב' ליווה אותנו כבר מספר שנים והפעם התממש", הם נזכרים, "רצינו לחקור עולם עשיר תנועתי וליצוק לתוכו משמעות כוונה ודרמה, הפולחן התאים לכך. במוזיקה של סטרווינסקי יש שלוב עוצמתי בין פראיות וחופש לבין צורה מוקפדת בעלת הגיון משלה. המתח הזה מניע את היצירה גם זו המוזיקלית וגם את הגרסה המחולית שלנו. במוזיקה יש אקסטטיות שמחברת אותנו לדברים קדומים ובו זמנית להווה, לעכשיו. לאחר תהליך מחקרי שבו חקרנו את הוורסיות המחוליות שנעשו ליצירה וקראנו רבות על היצירה, החלטנו שיש בפנים המון חומרים לתדלוק היצירה שלנו. החלטנו להתנסות בעבודה עם המוזיקה הזו".
אילו רפרנסים שמשיקים לרוח התקופה העכשווית מצאתם ביצירה המקורית?
"הרעיונות של היצירה הם נצחיים ואוניברסליים, חלק מהנושאים שהיצירה מדברת עליהם הם יצר, תשוקה מול מוות והקרבה. כשהעלנו את הנושאים האלה שאלנו את עצמנו איך אלה מתחברים למקום בו אנחנו נמצאים גם זה האישי וגם זה החברתי, פוליטי. היצירה המקורית עוסקת בפולחן האדמה ובהקרבת קורבן, שאלנו את עצמנו מי הוא הקורבן שהיינו רוצים לדבר עליו, ואיזה פולחן מתייחס לאדמה שכאן סביבנו. ביצירה הזו יש שילוב מעניין עבורנו של התחברות למקום "גדול מהחיים" עם שימוש בנושאים רחבים ומוזיקה אקסטטית ומוכרת, לבין מקום מאד אישי ואותנטי, כזה שנאמן לחקירה התנועתית והתיאטרלית שלנו".
מה היו הקונפליקטים העיקריים שהתמודדתם איתם במהלך העבודה?
"עבדנו על המופע בין 5-6 חודשים. סטרווינסקי סיפר באחד מהראיונות איתו שהוא בנה את המוזיקה כמולקולות אקסטטיות נפרדות, ואז חיבר ביניהן כמו פאזל. השתמשנו במתודיקה דומה בבניית העבודה. בתחילה בנינו רצפים תנועתיים, ואז לקראת סוף התהליך חיברנו אותם לכדי מכלול. החלקים היותר מאתגרים בתהליך היו לנסות לשמור על איזון בין הדרמטיות של המוזיקה לבין גישה יותר אירונית כלפיה. לא לתת למוזיקה לשלוט בנו. גם המוזיקה עצמה אינטנסיבית, דיס-הרמונית ולעיתים צורמת. היה מאתגר לשמוע אותה שוב ושוב בחזרות".
יצירת המחול שלכם מתייחסת לקהילה הגאה בישראל או בעולם? במה זה מתבטא?
"ביצירה מופיעים 4 גברים וזו לא העבודה הראשונה בה יש קאסט המורכב כולו מגברים. באופן כללי הרבה מהיצירות שלנו מתעסקות בגבריות בעידן המודרני ומבקשות להציע אלטרנטיבה או להראות פנים שונות לגבריות המסורתית או הקלישאתית. היצירה מהלכת בין דימויים סותרים של אלימות גברית, לרוך ועדינות, ומנסה להראות תמונת מצב מרובדת ולא חד ממדית של גברים ויחסים בין גברים".
מה החלק העיקרי שכל אחד מביא ליצירה המשותפת?
"אנחנו מאד שונים אחד מהשני, מה שיכול לעיתים לעורר קשיים ופערים שצריך לגשר עליהם, אבל כן יש משהו שעובד לנו מאד טוב ביצירה המשותפת. החזון האומנותי דומה, ועם השנים כן השתכללנו בלעבוד יחד. זו דרך ארוכה מאד ללמוד להקשיב ולכבד את האחר, ובאותו הזמן לא להתפשר על האומנות שלך. היצירה המשותפת היא תובענית, בין השאר גם כי אנחנו גרים יחד, ולעיתים אין הפרדה ושיחות על העבודה נמתחות אל תוך הלילה".
מה דעתכם על המחול הישראלי, וכיצד הוא מתפתח וקשוב לרעיונות חדשים ונושאים עכשוויים כמו גאווה, עירום?
"ככל שאנחנו טסים יותר בעולם אנחנו מבינים יותר את הכמות והגיוון שיש בארץ בתחום המחול, זה די בלתי נתפס שבמקום כל כך קטן יש כזה עושר, גיוון תרבותי, ליברליות קולות שונים וכישרון. אנחנו מקווים שמי שמחזיק את המושכות יידע להשכיל לטפח את התחום המיוחד הזה, ולא לשים לו מקלות בגלגלים".
מה הדבר הראשון שאתם עושים כשאתם מגיעים לישראל?
"מפרקים את המזוודה, הולכים לים".
"פולחן האביב" יציג היום (שישי) במסגרת פסטיבל "תל אביב דאנס" במרכז סוזן דלל (רכישת כרטיסים בטלפון 03-5171471), ובתיאטרון תמונע ביום שבת ה-9 בדצמבר (רכישת כרטיסים דרך קופות תמונע)