>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?

נילי פרג יוצאים לאור (צילום: תומר ושחר צלמים)
נילי פרג | צילום: תומר ושחר צלמים
הָאָרוֹן חָמִים וְנוֹחַ וּמוּגָן, / וְיֵשׁ בּוֹ מַיִם וּמָזוֹן / וְאַף פַּעַם לֹא קַר. / אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ אֲוִיר, / לַמְרוֹת שֶׁלְּאַט לְאַט הוּא נִגְמָר. / וְהָאָרוֹן קְצָת חָשׁוּךְ, / קְצָת אַפְלוּלִי. / קְצָת מַפְחִיד שָׁם לִפְעָמִים, / אֲבָל בַּחוּץ מַפְחִיד יוֹתֵר, / כִּי מָה אִם לֹא תֵּדְעִי אֵיךְ לְהִסְתַּדֵּר?!

את המילים הללו כתבה נילי פרג, היום בת 20, כשהיתה בת 15. "אז פחות או יותר הבנתי שאני לסבית, לפני היציאה שלי מהארון, כשלא ידעתי איך לאכול ולהכיל את זה". את הטקסט היא כתבה לעצמה, למגירה, והשאירה אותו שם. היא חזרה אל הטקסט הזה כשנתיים לאחר מכן, כשהחלה העבודה על הספר "יוצאים אל האור", אז החליטו חברי קבוצת איגי בעפולה להוציא לאור ספר שיעזור לבני נוער המתמודדים עם שאלות סביב המיניות שלהם.

הקבוצה של איגי בעפולה נפתחה בסוף שנת 2009, בהדרכתם של ויקי, חברת תנועת דרור-ישראל, ואסף, חבר תנועת תרבות. מאחר ומדובר בתנועת נוער, החליטו חברי הקבוצה ליצור בכל שנה פרויקט בעל ערך חברתי. בשנה הראשונה הם הפיקו והעלו ליוטיוב סרטון נגד הומופוביה, ובשנה השניה הם החליטו להוציא לאור ספר שיעסוק בנטיה מינית.

נותנים קול לחוויה שהושתקה

"הספר הוא למעשה תוצר של מערך חינוכי מתמשך שהועבר לחניכים, שעסק בחוויית הכתיבה מתוך הארון, וברגעי הקריעה הכרוכים ביציאה ממנו", מספר עידו רותם, רכז הוצאת "דרור לנפש", הוצאת הספרים של תנועת דרור ישראל. "החלטתנו לגשת לפרויקט נבעה קודם כל מתוך רצון לתת קול לחוויה שלעתים הינה מאוד שתוקה בחיי חניכינו. מתוך כך ביקשנו לעודד ולהעביר לחניכים מסר חזק ובלתי מתפשר – שיש מקום להשמיע את קולם, לתת מבע לחווייתם זו, לתת לה מילים, לחשוף את האמת, ולהתמודד עם הבושה ועם הבדידות הקיצונית שעוטפות לרוב את חניכינו".

תהליך העבודה על הספר, מספרת פרג, היה תהליך קצר, "שבחציו לא הייתי נוכחת בגלל הצבא. במה שכן הייתי וחוויתי, למדתי בעיקר להסתכל על העבר שלי בצורה שונה, אובייקטיבית כמעט, חיובית, ובעיקר בוגרת. זו חוויה שאפשרה לי לחשוף את עצמי בצורה הכי עמוקה שיש, להוציא את ה'שלדים' ולהתמודד איתם אחרי שנזרקו בשקית לתוך החלק העליון של ארון, ושם שהו במשך שנים.

עידו רותם יוצאים לאור (צילום: תומר ושחר צלמים)
עידו רותם | צילום: תומר ושחר צלמים

"עוד משהו שהבנתי זה את המשמעות של הפרויקט עבור אחרים, שייראו וייקראו את השירים, שאולי זה יוכל לעזור למישהו לעבור את התהליך בדרך קצת יותר 'בטוחה', פחות ביקורתית כלפי עצמו. זה מכתב על מסע ארוך שהתחיל אי שם לקראת סוף התיכון בגיל 16, ועומד להסתיים ממש בקרוב בגיל 21. זה מכתב על המסע הזה שעברתי ולא שיתפתי בו אתכם אפילו לא לרגע אחד. איכשהו, אם הייתם יודעים מוקדם יותר, אולי דברים היו אחרים עכשיו, ולא הייתי צריך באמת לכתוב לכם את המכתב הזה ולהצהיר על זה בראש חוצות. אבל חלק מהמסע הזה הפך אותי למי שאני היום, ואני גם אסיר תודה".

"אני לא זוכר מי בדיוק הגה את הרעיון", אומר מאור צור, בן 23, יליד נצרת עילית המתגורר כיום בראשון לציון, אשר לקח חלק בספר ותרם לו מכתב שכתב להוריו. כמו פרג גם הוא השתתף בחלק מהמפגשים עקב השירות הצבאי, והוא זוכר את הפגישה עם רונה קינן, שהתנדבה לעזור ליוצרים הצעירים עם החומרים שלהם. "בפגישה עם רונה קינן החומרים היו יותר מוגמרים, שם הקראנו כל אחד את החומרים שלו ודיברנו על מה צריך ללטש בהם. הקול שלי רעד כשהקראתי את המכתב, זה דבר מאוד פרטי שאתה משתף אותו עם כולם. זה לא היה פשוט באותו רגע.

"חיפשתם את הקול שנכון לכם"

"היה לי הכבוד והעונג להיות מעורבת באופן חלקי בתהליך העבודה על הספר הזה, והרווחתי יותר משיכולתי לתאר", מסרה קינן על השתתפותה בפרויקט. "היה מרתק לראות את ההבדלים ביניכם, את הנושאים השונים שאתם בוחרים, את האופן המיוחד שבו אתם בוחרים לתקוף אותם. אחדים הניחו את הבשר החשוף על הדף, ואחרים בחרו לעמעם קצת את עצמת הרגשות.

"חלק עסקו באופן ישיר בקשיים שבהתבגרות כנערים ונערות הומואים ולסביות, בעוד שאחרים הפליגו למחוזות סוראליסטיים ומשונים. חיפשתם, ואולי אפילו מצאתם, את הקול והשפה שנכונים לכם לרגע זה. נדמה לי שהקשיים שחלק מכם עברו ועוברים עדיין בהתבגרות (שהיא גם כך לא קלה, על אחת כמה וכמה לאנשים כמונו), הפכו אתכם לרגישים יותר, קשובים יותר לעצמכם ולסביבה שלכם. אולי זה יישמע לכם דרמטי, אבל ראיתי בכם את ישראל האחרת - זו שאני גאה בה ורוצה להיות חלק ממנה".

מאור צור (צילום: תומר ושחר צלמים)
מאור צור | צילום: תומר ושחר צלמים

באשר לסיבה להוציא לאור טקסטים כל כך אישיים, מסביר צור כי מדובר בצורך בביטוי עצמי. "בנוסף, רצינו לשתף בני נוער אחרים במה אנחנו עוברים, שיידעו שזה קיים והכל בסדר. בצפון הסביבה לא הכי מפרגנת ותומכת ובתור נער זה מאוד מפחיד; אני חשבתי שאני היחיד בעיר. רצינו לעזור לשבור את הסטיגמה הזו".

מה השתנה אצלך בעקבות העבודה על הספר?
"התהליך פתח אצלי דלת, לקחת משהו שאני כותב ולפרסם אותו בפני הרבה אנשים אחרים. זה עשה לי סדר בראש, ודחף אותי לכיוון של יציאה מהארון. מעבר לזה הפרויקט מדהים, נחשפתי לאנשים שונים, למחשבות שלהם, לרגשות שלהם, לרקע ממנו הם באים. היתה מישהי בקבוצה שאבא שלה לא דיבר איתה תקופה ארוכה כשהיא סיפרה לו; כשאתה שומע את הסיפור לא בעיתון אלא בפועל מאדם היושב מולך, זה נשמע אחרת".

אין תמונה
תרמה מכשרונה להצלחת הפרויקט. רונה קינן

על אף העיסוק בנושאים הקשורים בקהילה הגאה, מבהירים היוצרים כי הספר איננו מכוון אך ורק לחברי הקהילה הגאה. "מבחינתי, הוצאת הספר צריכה לאפשר מפגש של נערים ונערות נוספים שמתחבטים בשאלות הקיומיות הללו באופן יומיומי, מתוך תקווה שבמפגשם עם הספר יוכלו להזדהות עמו, לזהות את עצמם בתוכו, ולהתמודד מחדש עם מה שעובר עליהם בין המילים והשורות של הספר", אומר רותם. בפועל, התכנים הנמצאים בו ידברו בעיקר למי שכבר הבין ברמה כזו או אחרת כי הוא שייך לקהילה הלהט"בית, ומחפש דרך לחיות עם עצמו בשלום.

הספר מופץ באתר דרור לנפש ובדוכני מכירה שמקימה ההוצאה באירועים שונים, ובקרוב גם יופיע באתר ספרות גאה. "כבר היום אנו משלבים את הספר בפעילות חינוכית בקרב בני נוער בתנועות הנוער", מוסיף רותם, "ובעתיד אנו מקווים אף להצליח לשלב את הספר בבתי ספר בשיתוף גופים נוספים".

>> מכתב להומו שהייתי