זה היה רק עניין של זמן עד השחקנית והמשוררת רבת הפעלים יובל לוי תלך על זה עד הסוף ותשחרר סינגל. אחרי שהופיעה בסדרה "חזרות" וזכתה בפרס הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בת"א עם יצירת הספוקן וורד "הקו הדק", משיקה כעת לוי שיר פאנק נשי ונועז, Dinosaur Back, שרוצה לשבור את הגבולות המגדריים והמיניים שלנו.
לוי (32) ידועה כאמנית שמקדשת מיניות משוחררת, ורואים אותה היטב ביצירות המציפות את החוויה הנשית-מגדרית האישית שלה, כזו שעדיין נחשבת בחברה הישראלית טאבו. בקליפ לשיר שיצא לאוויר העולם בשבוע שעבר, יום לפני ליל הסדר, מביא לוי גם פרשנות אישית שלה לסעודה האחרונה של ישו, בכיכובן של 12 דמויות של גברים ונשים מכל הקשת המגדרית, הצבעים והגילאים - בעירום מלא.
"הקליפ מעודד חופש, יציאה מעבדות לחירות ולחגוג את עצמנו לא משנה איך אנחנו מגדירים את עצמנו או למי אנחנו נמשכים", היא מספרת בשיחה עם mako לכבוד השקת הסינגל, אותו כתבה והלחינה בעצמה, והפיקה יחד עם מתן אגוזי, שעבד עם אמנים כמו נגה ארז ותמיר בר. "אני מגלמת את כל הדמויות בקליפ, גם את דמות הדראג של ישו, שמראה שאישה יכולה להיות גם מינית, גם טורפת וגם עדינה".
רגע פרסום הקליפ היה לא פחות מדרמטי עבור האמנית הפאנסקסואלית, זאת משום שהוא הוסר לחלוטין מהרשתות החברתיות ומוגבל לצפייה ביוטיוב, זאת בגלל העירום הרב שבו. "כבר שנתיים וחצי אני כותבת על חוויות סקס אישיות שלי בטור אישי, לא אנונימי, שאני מפרסמת במדיה הוא ברכה בשבילי, אבל גם מקור להמון קוראים שמדווחים על החשבונות. הפעם זה היה קיצוני, בכיתי בלי סוף במשך יומיים, ועכשיו החשבון שלי מוגבל. ביוטיוב הקליפ הגבילו את הצפייה מגיל 18, למרות שיש שם הרבה יותר תכנים בוטים שמאושרים לכל גיל".
אולי העירום הרב בקליפ עורר את זעם הגולשים?
"דווקא סצנות העירום בקליפ לא משדרות מיניות והוא מוצג בקליפ בצורה טבעית ונינוחה. עירום תמיד מקושר עם מיניות כי אנחנו חיים בעולם די שמרן. באירופה זה קצת אחרת, אבל בישראל ובטח במזרח התיכון המצב שונה לגמרי. אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו מתקדמים ומודרנים, אבל זה לא כך. אני רואה ערך גדול בהנצחה של שחרור מיני בחברה שלנו".
מה עם פנייה לפייסבוק או אינסטגרם?
"אין עם מי לדבר, אני מותשת לגמרי. אלו פלטפורמות שמרניות, זה לא חדש לי, אני יודעת בדיוק מה מותר ומה אסור לפרסם. מעבר לעובדה שההגבלות פוגעות בעבודה שלי, יש כאן פגיעה עמוקה יותר באמנות קווירית, ולא רק בישראל".
לוי מאמינה שההגבלות ברשתות קשורות גם לעובדה שהיא אמנית בתחילת דרכה, אך למרות עוגמת הנפש היא לא מוותרת ועובדת במרץ כדי לקדם את האמנות שלה, ובקרוב יוצג הקליפ בגלריה חדשה המוקמת בימים אלה בתל אביב, שכל מטרתה הוא קידום תרבות קווירית.
על אף המשבר מול המדיה החברתית שהגביל במידת מה את מספר האנשים שנחשפו ליצירה, לוי זכתה לקבל לא מעט תגובות מחזקות מאנשים שהביעו תמיכה ביצירה. "חשוב לי שאנשים ירגישו שיש להם מקום גם כשקשה להם", היא מספרת. "אני מרגישה לא רצויה, שאין לי וליצירה או למורכבות שלי מקום בעולם, אז דווקא בזמן כזה אני רוצה להזכיר לעצמי ולכולם שיש לנו מקום".
הדמויות בקליפ, כל אחת בדרכה שלה, מייצגות את עולמה הפנימי של לוי וחוויות החיים. דמות אחת נשית ועדינה ואחרת קווירית שעירה אך פתיינית. פיה קסומה, פאנקיסטית לוחמת ואפילו הקדוש המעונה האולטימטיבי - ישו בדראג. באחת הסצנות אוחזת לוי בידיה חבלים הקשורים לכלב וגבר, כפרשנות אישית שלה לאלת האהבה במיתולוגיה הנורדית פרייה. "אלת המין הזו לא נראית נשית או מינית במיוחד, היא א-בינארית ושולטת בגבר וכלב שהם הביצ'ס שלה", היא מסבירה. "היא שולטת, לא גבר. היא לא הביץ' של אף אחד".
אירוע נוסף בחייה של לוי מסתתר מאחורי דמות קווירית בעלת שיער בית שחי מפואר היורד עד המותן. "טור הסקס השני שכתבתי היה על גבר שסירב לשכב איתי בגלל שהיה לי שיער בית שחי ארוך, ואני זוכרת שתוך יום אחד הוא קיבל יותר מ-10,000 תגובות. תגובות דוחות, נאצה, ואני לקחתי את זה קשה. לא יצאתי מהבית שבוע", היא נזכרת, אך מספרת כי דווקא התגובות הקשות היו אלה שדחפו אותה להמשיך לכתוב ולהתעקש על הבחירות היצירתיות שלה. "הבנתי שאני לא רוצה לתת אחרים כוח על הביטוי היצירתי והאישיות שלי. הדמות הזו מהפנטת ומהממת, ברור שהשיער לא אמיתי ובהגזמה, אבל עדיין אי אפשר להוריד ממנה את העיניים".
לדבריה של לוי המוטיב המרכזי לקליפ, שנולד בתקופת הקורונה, הוא חירות, ערך שמתכתב עם התקופה הרגישה בישראל והחשש מפני תרחישים קיצוניים שעלולים לפגוע בחופש הביטוי, אמנות ובפרט אמנות קווירית. "זה לא משנה איזו ממשלה בשלטון ובטח תחת הממשלה הנוכחית - קהילת הלהט"ב היא עדיין אוכלוסיה מוחלשת שסובלת מגזענות ואפליה", היא אומרת. "זה מעודד הישארות בארון ומעכב חירות אישית. בקורונה הרגשתי שהכל אבוד פה, שלא יכול להיות גרוע יותר, אבל המציאות שלנו עגומה ומחריפה. כאילו אנחנו מתדרדרים אל תוך תהום".
קליפ שמציג כל כך הרבה עירום הוא צעד אמיץ?
"לפעמים אני מרגישה שאני קצת בבועה. בתל אביב הנראות הביסית והקווירית נוכחות מאוד וכשאני מגיעה להורים בצפון או יוצאת מהעיר זה אחרת. אף פעם לא הזיז לי להיראות שונה מאחרים, להעז זה חשוב, לבטא את עצמי במרחב זה מדבק. מאז הקורונה התמתנתי קצת בנראות הקווירית. לבשתי בעיקר חולצה בלי חזיה ונעלי בית וזה אילץ את הקוויריות שלי להתמקם עמוק יותר פנימה. למדתי לקבל את זה בעצמי באמת ולא רק על ידי לבוש או משהו חיצוני. אנשים חושבים שהם מכירים אותי מהטורים או מ'חזרות', אבל אני בכלל ילד שובב, לפעמים מכשפה או דיווה. אני יוצרת את מי שאני והסביבה לא משנה עבורי. זו קוויריות בעיניי".