סיסי (אוסטרליה, 2022)
בשנים האחרונות צצים עוד ועוד סרטים שיוצאים נגד הזיוף של הרשתות החברתיות והרדיפה הבלתי פוסקת אחר פרסום ותשומת לב, שניכרת במיוחד בדור האינסטגרם והטיקטוק. נראה שדווקא מילניאלים וגם בני דור ה-Z, שגדלו לצד העלייה המטאורית של הרשתות החברתיות, הם אולי הראשונים להכריז בקול שפשוט נמאס להם מזה.
אנחנו רואים את זה בעיקר בקומדיות שחורות וסאטירות שיצאו בתקופה האחרונה, ביניהם "הכול לא בסדר" (דיסני+) ו"חולה מעצמי" (המעולה) שהוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון. ועכשיו גם הסרט "סיסי" מצטרף לרשימה: קומדיית אימה עוקצנית ובועטת שמגייסת הומור שחור והמון דם כדי לדבר על בריונות, בעיות נפשיות וכאמור, הזיוף של הסושיאל מדיה.
ססיליה (איישה די מ"עושות כותרות") היא משפיענית שמנהלת קריירה מצליחה כגורו לייף סטייל ברשתות. יום אחד היא פוגשת במקרה את אמה (האנה בארלו, שגם כתבה וביימה את הסרט יחד עם קיין סנס), שהייתה הבסטי בילדות, אך מאז הקשר עמה נותק. המפגש המחודש מעורר זכרונות נעימים מהעבר ואמה מחליטה להזמין את ססיליה למסיבת הרווקות שלה בבקתה מרוחקת עם חברים, אבל כשהיא מגיעה לשם היא מגלה שאחת המוזמנות היא אלכס, בריונית שהציקה לה בילדותה.
אמנם לוקח לו קצת זמן להתניע, אבל כשהוא צובר תאוצה, "סיסי" מספק כמה רגעים מדממים במיוחד ומלאי GORE שיספקו את חובבי הז'אנר. לצד זאת, הוא מספק גם אמירות חזקות שישאירו אתכם מהורהרים ומעורערים הרבה אחרי כותרות הסיום. צמד הבמאים ברלו וסנס עוטפים את הכל בהומור שחור ועוקצני שלא חושש להציב בפני הצופים מראה שלא פשוט להסתכל דרכה, אך כזו שגם אי אפשר להסיר את העיניים ממנה. (מעיין גוטנמכר)
"האהבה" (הולנד, 2022)
יש משהו מעציב בעובדה שעוד נעשים סרטים להט"ביים כמו "האהבה" – ומעציבה עוד יותר העובדה שעוד יש בהם צורך. העלילה עוקבת אחרי כרים, גבר הולנדי ממשפחת מהגרים מרוקאית, שמחליט שהגיעה השעה לצאת מהארון בפני משפחתו הדתית-שמרנית. אביו, אמו ואחיו לא מגיבים בצורה אידיאלית, ולכן הוא מחליט לחזור לארון - ליטרלי, הוא מסתגר בארון קטן בביתו עד שהוריו יסכימו לנהל איתו שיחה פתוחה ומקבלת בנוגע לחדשות שחלק איתם.
הסרט לא מתמסר לסיטואציה התיאטרלית ויוצא מגבולות הבית הארון. במשך שעה וחצי אנחנו משוטטים בנבכי תודעתו של כרים, כולל שיחות עם הגרסה בת העשר של עצמו וזיכרונות שרודפים אותו עד היום. כך אנחנו מכירים אותו יותר טוב; את האישה שבעזרתה ניסה להעמיד פנים שהוא סטרייט; את חבר הילדות שעבר את אותה התמודדות, אבל לא שרד אותה, ואת הגבר שהצליח לאהוב, אבל עדיין מנסה להבין איך עושים זאת נכון.
סיפורי יציאה מהארון בבית מסורתי יש לא מעט, וחבל לראות עוד סיפור שמתאר להט"ביות כדרמה כואבת, כאילו הסיפורים שלנו תמיד חייבים קצת עגומים. מצד שני, זו עדיין דרמה עשויה היטב על משפחה שלא יודעת איך לתקשר וכאלה תמיד כיף לראות - בעיקר כשיש לנו עסק עם שחקני ענק שמשתתפים בה.
זה המצב עם השחקנית לובנה אזאבל, שמגלמת את אמו של כרים ועושה זאת עם מומחיות של דיווה ותיקה. אזאבל, שהופיעה במספר סרטים ישראליים ("זרים", "תל אביב על האש" והסרט הפלסטיני "גן עדן עכשיו"), היא שחקנית מעוטרת ואהובה, ודווקא בתפקיד כפוי הטובה של אישה שמגרשת את בנה אחרי שיצא בפניה מהארון היא מבהירה בדיוק למה הרוויחה את כל תאריה. היא מצליחה לעורר אמפתיה גם כשהדברים שהיא עושה מכעיסים ורעילים, והיא לבדה שווה את הצפייה בסרט. (זוהר אורבך)
היפוכונדר (ארה"ב, 2022)
ז'אנר האימה ספג במשך שנים ביקורת על האופן שבו הוא מציג מחלות נפש, וסרטי אימה רבים מציגים באור שלילי אנשים המתמודדים עם מחלות נפשיות, לרוב בתור נבלים רצחניים. "היפוכונדר" עושה מהלך מרענן ומשתמשת בז'אנר האימה כדי להיכנס עמוק לתוך ראשון של אדם הסובל מקשיים נפשיים, ולהראות לצופה כיצד זה מרגיש להתמודד עם מחלת נפש וטראומה.
במרכז העלילה עומד וויל (זאק וילה, שגילם בכישרון רב את הרוצח הסדרתי ריצ'רד רמירז ב"סיפור אימה אמריקאי"), צעיר המנהל חיים שלכאורה נראים נורמטיביים לחלוטין, הוא עובד בקדרות ומנהל מערכת יחסים זוגית יציבה עם לוק (דבון גריי). אבל וויל מסתיר עבר אפל וטראומטי - אמו מאושפזת במוסד סגור מזה שנים בשל מחלת נפש. יום בהיר אחד, אחרי נתק של עשור, אמו של וויל יוצרת עימו קשר, ומאותו רגע הוא מתחיל לסבול מהזיות ולראות דמות זאב שאורבת לו בכל פינה. הוא הולך ונעשה חשדן יותר כלפי הסביבה ומתחיל לחשוש שמא גורלו זהה לזה של אמו.
"היפוכונדר" נבנה באיטיות, אך הוא מספק לא מעט רגעים ביזאריים ומלחיצים במיוחד לכל אורכו. ככל שהסרט מתקדם אנחנו נכנסים עמוק יותר לתוך ראשו של וויל - והמראות הולכים ונעשים מטרידים יותר. אדיסון היימן, שכתב וביים את הסרט מצליח להשתמש בכלים של ז'אנר האימה, כדי להכניס את הצופה עמוק לתוך הטראומה והקושי הנפשי. התוצאה היא סרט יותר מטריד מאשר מפחיד, אך הוא אפקטיבי בדרכו ומעורר מחשבה. (מעיין גוטנמכר)
לרכישת כרטיסים לסרט "היפוכונדר"
מאה אחוז גבר (ארה"ב, 2022)
צמד הבמאים בריאן דרלינג וג'סי פינלי ריד מביאים את סיפורו של מגזין האופנה הבינלאומי לגברים "The International Male", שפנה לגברים סטרייטים והומואים כאחד והשפיע לאורך שלושה עשורים על עולם האופנה, תפיסת הגבריות וזכויות הומואים.
צילומים של גברים חטובים, שזופים ושריריים בבגדים צבעוניים, הדפסים, פרוות ואפילו תחתוני ג'וקס היו עבור ההומואים כניסה לעולם פנטזיה המספק בריחה מהומופביה ומשבר האיידס. עבור הסטרייטים, הקטלוג אפשר ליהנות מביטוי משוחרר יותר של מיניות, מבלי לאיים על הגבריות שלהם, וסיפק אופציות נועזות יותר מג'ינס או חליפה.
הסרט משלב בתוכו צילומים נדירים של קולקציות בגדים מתקופות שונות, דרך הסיפורים של צוות המגזין, הדוגמנים והצלמים שליוו אותו בתקופות שונות, ומחזק הסרט מחזק את מקומה של האופנה בהיסטוריה, בתרבות ובזהות הלהט"בית. אבל יותר מהכל, יוצרי הסרט מספקים לנו תזכורת נחמדה לכך שבין הומואים וסטרייטים יש יותר מן המשותף ממה שנדמה לנו. (ברק שרון)
לרכישת כרטיסים לסרט "מאה אחוז גבר"
הצל את המלכות (ארה"ב, 2022)
צריך לכבד את "הצל את המלכות" על כך שהוא פשוט סרט מאוד משמח. ההומופוביה לא תופסת יותר מדי מקום, אף אחד לא מת ואף אחד לא מגג'דר מכאב על היותו הומו. מדובר בסיפורן של ארבע מלכות דראג שמנסות להתמודד עם המטען האישי שיש לכל אחת מהן על הראש, כל אחת בדרכה: צמד מלכות שצריכות לפתור סכסוך עתיק כדי להעלות יחד מופע מוצלח; אחת נוספת שצריכה להתמודד עם הפחד מהיעדר הרלוונטיות שלה וההייטרים שלא מהססים לדבר עליה אם היא לא שומעת, לכאורה; ואחת אחרת שרוצה להעלות מופע יחיד ומוצאת דרכים יצירתיות כדי לגרום לאנשים לבוא לראות אותה.
הקו המחבר בין ארבע הדמויות הוא טיפול קבוצתי דרכו הן מספרות את הסיפור האישי של כל אחת. העלילה לא מפותלת והתסריט לא מתוחכם במיוחד, אבל הבימוי האנרגטי של הבמאית והשחקנית ג'ורדן דיינג'ר (שמתארחת לסצנה קצרצרה ומשעשעת) והעריכה המהודקת, הופכות את "הצל את המלכות" לאחד הסרטים הנדירים שמרגישים כאילו עלו למסך בלי אף סצנה מיותרת.
ב"הצל את המלכות" יש המון אהבת אדם ואופטימיות. זה סרט מלא הומור, אמפתיה וחן על האומץ שצריך כדי לעמוד על במה ולתת את מה שיש לך; זה סרט המתאר באהבה גדולה את עולם הדראג (בלי להסס לרדת על כל מי שחושב שהוא מתחיל ונגמר עם רופול), ומציג בהערצה את המסוגלות של האמנים האלה לחיות בקול רם, בסימני קריאה ובגאווה. (זוהר אורבך)
לרכישת כרטיסים לסרט "הצל את המלכות"
פרויקט פאנטום (צ'ילה, 2022)
פבלו הוא שחקן צעיר שחולם להיות כוכב קולנוע, אבל בינתיים נאלץ לעבוד בתור מטופל מדומה בבית ספר לרפואה. הוא מרגיש תקוע ושחייו לא מתקדמים לשום מקום; השותף שלו לדירה עוזב מבלי לשלם שכר דירה, הוא מתקשה למצוא שותף מחליף ונקלע לקשיים כלכליים, הקריירה שלו לא מתקדמת והוא עדיין מאוהב באקס שלו, כוכב יוטיוב שלא מעוניין לחזור אליו. אם כל זה לא היה מספיק, מתברר שהוא נותר לבד בדירה בה שוכנת בה רוח רפאים מסתורית.
דווקא כשהוא בתחתית, יוצר פבלו למסע של גילוי עצמי שיוביל אותו בדרכים מוזרות אל יעדים מפתיעים. "פרויקט פאנטום" מציג באותנטיות את החיים של צעירים להט"בים בצ'ילה של ימינו. מעבר לכך, הוא יצירתי באופן שבו רוח הרפאים מוצגת על המסך, כמו גם באופן שבו רוח הרפאים מתנהלת ומתנהגת - שינוי מרענן בכל הנוגע לרוחות רפאים בקולנוע. כקומדיה הוא לא מצליח להצחיק והעלילה נעשית מבולבלת ומפוזרת, כך שהוא בעיקר נשאר כפוטנציאל לא ממומש. (מעיין גוטנמכר)
לרכישת כרטיסים לסרט "פרויקט פאנטום"
עצמות (מקסיקו, 2022)
לכאורה, חייה של ולריה מושלמים; היא נשואה באושר לראול, נכנסת להריון במהרה ונדמה שלא יכול להיות טוב יותר, אבל ככל שההריון מתקדם ולריה נכנסת לרכבת הרים רגשית, נפשית ופיזית, שבסופה היא לא תישאר אותה אישה שהייתה. ולריה מוצפת ככל שהיא מתקרבת ללידה וסובלת מחזיונות מטרידים שלא נותנים לה מנוח.
עם הזמן, ולריה נזכרת בחיים הקודמים שלה, אז הייתה צעירה מרדנית שחיה בשוליים שמאוהבת באוקטביה. ולריה הפנתה את גבה לחיים הללו כאשר החליטה ללכת בתלם, לעזוב את חייה בתרבות השוליים ולנהל אורח חיים הטרונורמטיבי, אבל כעת, כשהיא עומדת להפוך לאמא, ספק אם אי פעם רצתה בכך והיא מתחילה להבין את ההשלכות של ההחלטות שלה.
באמצעות שימוש חכם באלמנטים מז'אנר האימה, הסרט חושף את האימה באימהות, כמו גם את ההשלכות של הדחקה, העמדת פנים והתכחשות לזהות העצמית. "עצמות" מצטרף לשורה של סרטי אימה כמו "באבאדוק" ו"PREVENGE", העוסקים בנושא חשוב ופחות מדובר - הקשיים הנפשיים השונים סביב הריון, לידה ואימהות, שנשים רבות נאלצות להתמודד עמם. מהבחינה הזו, זהו סרט חשוב, שמציג דמות מורכבת שלא רואים הרבה על המסך, אבל כזו שגם מצליחה לעורר הזדהות. "עצמות" הוא חוויה מטלטלת שמראה את המחיר שנשים רבות נאלצות לשלם בשם ההטרונורמטיביות והרצון לעמוד בציפיות של החברה כלפיהן. (מעיין גוטנמכר)
"הריקנות שלי ואני" (ספרד, 2022)
אחרי "לאב סיימון" ו"קרא לי בשמך", סרט ההתבגרות הטרנסי המיוחל סוף סוף תופס צורה ב"הריקנות שלי ואני". הסרט הכמעט-דוקומנטרי מציגה את רפאלה פרז (ראפי), נערה צרפתייה שמאפשרת לנו לצפות בקצת מחוויותיה, ומשתפת בנוגע לחיפוש העצמי שלה סביב זהותה. ומה מחכה לה שם בחוץ? עבודה שוחקת, גברים מבאסים ועוד המון תהפוכות שמלמדים אותה דבר אחד או שניים לגבי העור החדש שהיא לומדת לחיות בו.
היציאה מהארון הטרנסי הוא סיפור מורכב בפני עצמו, הן בפני המשפחה והן בפני החברים, אך בסרטו של הבמאי והתסריטאי אדריאן סילבסטר, הנרטיב הטרנסג'נדרי נלקח צעד אחד קדימה ונוגע בנושאים שלא רואים בכל יום על המסך הגדול, כמו דייטינג, סקס (והרבה ממנו) ואפילו התנגדות לניתוח תחתון - כולם ביחד מצליחים לייצר אנסמבל של סרט "התבגרות" טרנסי שעוד לא יצא לנו לראות.
"הריקנות שלי ואני" רווי סצנות סקס מפתיעות, שחלקן לא נעימות לצפייה, ודרך הקבלה המובנית מאליה של הדמות הראשית לאחר שיצאה מהארון נראית תמהונית ביחס לאקלים שבו אנחנו חיים, אבל כמו כל סיפור התבגרות, גם "הריקנות שלי ואני" מסתיים באופן רומנטי, אופטימי ומחמם את הלב. (לירוי פיניאן)
לרכישת כרטיסים לסרט "הריקנות שלי ואני"
חנות קטנה ועליזה (ארה"ב, 2022)
אם רציתם לקבל הצצה היסטוריוגרפית להתפתחות הקהילה (והפורנוגרפיה) הגאה בארה"ב, יכול להיות ש"חנות קטנה ועליזה" זה סרט שכדאי לכם לראות. הסרט הדוקומנטרי מציג את "קרקס הספרים", חנות ספרים שמכרה והפיצה "בסתר" פורנוגרפיה גאה, והפכה ל"מרכז היקום ההומואי" של אחת השכונות בווסט הוליווד, קליפורניה.
סיפורה של החנות מוצג דרך כל המעורבים במלאכה, מצמד מנהלי החנות קארן ובארי מייסון, דרך עובדי עבר בחנות (כמו מלכת הדראג הבינלאומית אלסקה ת'אנדרפאק) ועד כוכבי הפורנו שהפיצו את פרי יצירתם בחנות הקטנה והעליזה.
לרגעים, מרגיש שהסיפור מאבד קצת מהנרטיב שלו ולא תמיד מה קדם למה, אבל מה שבטוח - "חנות קטנה ועליזה" משקף את מצבה של הקהילה בתקופה ההיא ועוסק באלימות המשטרתית של אותם הימים ובמקום של פורנוגרפיה בקהילה. (לירוי פיניאן)
לרכישת כרטיסים לסרט "חנות קטנה ועליזה"
"את יכולה לחיות לנצח" (קנדה, 2022)
סרט הביכורים של מארק סלוצקי ושרה ווטס קורא תיגר על החלוקה הבינארית הספק טבעית ספק אוטומטית של בני אדם. חושך מול אור, דתיות מול חילוניות, פנטזיה מול מציאות. עלילת הסרט מתרחשת בתחילת שנות ה-90, אז נשלחת ג'יימי, נערה קווירית מתבגרת, לגור עם קרוביה האדוקים בקהילת עדי יהוה לאחר מותו של אביה.
כבר על ההתחלה יוצרת ג'יימי קשר בלתי צפוי עם מריקה, והשתיים פוצחות ברומן סודי, עד שהמשיכה הופכת ברורה מדי מכדי להסתיר, והקהילה עושה הכל כדי להפריד ביניהן. התמונה הייתה יכולה להצטייר בקלות כסיפור אימה, אך היצירה מציגה ממדים שונים של המציאות מבלי לזלזל בה, באף חלק ממנה.
הרבה מן היצירות הגאות מסתיימות בשיברון לב, בפרידה או גרוע מכך מוות. אך היצירה הזאת, לא נופלת לסטריאוטיפים הללו, היא מציגה עולם מורכב יותר, המכיל בתוכו כל כך הרבה פרמטרים, רצונות ואמונות, המערערים באופן מובהק על החלוקה הבינארית. מעבר לכך ש"את יכולה לחיות לנצח", הוא סיפור אהבה, הוא סיפור על שתי נערות לא אמיצות, אלא אמיתיות. כאלו שלא מפחדות להביט בעצמן במראה ולראות את מי שהן באמת – וזה מרענן.