סרטים רבים העוסקים ביציאה מהארון נוגעים בעיקר בהתמודדות של האדם עצמו ופחות בתהליך שעוברת הסביבה, ובפרט ההורים, להם התמודדות ייחודית משלהם. "הומולדת" (Happy BirthGay), סרטו הקצר של הבמאי הצעיר ניב מנצור בו מככבת השחקנית דורית לב ארי ("קופה ראשית"), בוחר בזווית הזו ומצליח ללמד אותנו חמלה כלפי אותם הורים.
"אין מספיק עיסוק במורכבות של ההורים", מספר מנצור, שעד לפני מספר חודשים היה סטודנט ללימודי קולנוע וכעת יציג לראשונה את סרטו הקצר במסגרת הפסטיבל הבינ"ל לקולנוע גאה, המתקיים בימים אלה. "נושא הקבלה של הורים את הילדים, לא בהכרח תחת הכותרת להט"ב, מאוד העסיק אותי", מוסיפה לב-ארי שמגלמת את תפקיד האמא בסרט.
ניב, מאיפה הגיע הרעיון לסיפור עצמו?
"לפני כמה שנים קראתי כתבה ב-mako גאווה על אמא שחגגה לבן שלה 'גיי מצווה' לכבוד היציאה מהארון. העובדה שמדובר בנער צעיר תפסה אותי. תהיתי לעצמי מה קרה שם, מי זו האישה הזו, איך היא החליטה לעשות דבר כזה ומה היא חושבת על הנושא. הרבה סיפורים להט"ביים עוסקים ביציאה מהארון, אבל לא ראיתי מספיק עיסוק במורכבות של ההורים. על פניו החברה שלנו ליברלית ויש קונצנזוס רחב לגבי קבלה של להט"ב, אבל קבלה אותנטית היא עדיין רחוקה בהרבה משפחות, לא משנה כמה הן ליברליות. זה הוביל אותי לחקור את הדינמיקות במשפחה שלי".
הסרט "הומולדת", שעתיד להתמודד בתחרות הסרטים הקצרים של הפסטיבל, עוקב אחר אמא שמחשיבה עצמה ליברלית (לב ארי) ומחליטה לחגוג לבנה, נדב (נועם כרמלי), את יום היציאה מהארון במסיבה עם כל חבריו מהקהילה. למרות שהיא מתאמצת להוכיח עד כמה היא פתוחה ומקבלת, אורחת מפתיעה שתגיע לאירוע בהפתעה תגרום לה להתמודד עם הקונפליקטים הפנימיים שלה ועם האמת שהיא מנסה להסוות באמצעות מאמץ מעורר חמלה.
כבר מסצנת הפתיחה קשה שלא לשים לב לדמיון המובהק בין דמותה של האם, לדמותה המוכרת יותר של לב ארי - שוני סטרטינר, הלקוחה המתנשאת מ"קופה ראשית". מנצור מספר שלא מדובר בצירוף מקרים ונזכר איך קיבל טיפ מאחד ממרציו לפני שהחל בתהליך הכתיבה, לדמיין את ליהוק החלומות לתפקיד. "מיד הדבקתי תמונה של דורית", הוא מספר והיא מיד מתפרצת: "לא ידעתי את זה".
"הסרט הוא קומדיה, אבל גם דרמה מורכבת", אומר מנצור. "יש לדמות הרבה סתירות פנימיות ולא רציתי שהיא תהיה קריקטורה של סיטקום, אלא אנושית. היה לי חשוב לעשות זאת אחרת, משהו מנוגד לדמותה של שוני, ודורית עשתה עבודה מדהימה".
דורית, אחרי שקראת את התסריט חשבת שיש ציפייה להיכנס שוב לנעליה של שוני?
"כשאני מקבלת תסריטים אני לרוב מכינה את הכותב שרוב הסיכויים שלא אוכל לעשות את הסרט, אלא אם הסיפור ימצא חן בעיניי. התסריט של ניב הוא היה כתוב נפלא, הוא קרץ לי כאמא כי אני יודעת להגיד שהעניין הוא לא מה הילד עושה, אלא מה הילד עושה ששונה מהילד שדמיינת. אבי נשר כתב את זה ב'סיפור אחר', תמיד יהיה פער בין הילד שנולד לזה שדמיינת, ונשאלת השאלה כמה היכולת שלך לאהוב מושרשת בך, מבלי שזה יהיה תלוי בדבר? זה תפס אותי".
הפער הבין דורי מורגש במיוחד כשאנחנו משוחחים על הכעס כלפי דמות האם. "עד שאתה לא הופך להיות הורה בעצמך אתה לא מבין. הדמות פה היא קאמפית, אבל יש בה הרבה רבדים", אומרת לב ארי, ומנצור מיד מתפרץ: "היא לא שפטה, אבל אני שפטתי. במהלך הכתיבה ידעתי שאני קצת שופט אותה והייתי חוזר בי. זה ניכר בצילום ובעריכה, מוזיקת אימה, קלוז-אפים מוגזמים מרמזים על טקסיות של דיקטטורית, מעין פארודיה שתצביע על ההומופוביות המופנמת שלה". כאן דורית קופצת להגנתה של האם: "זו לא באמת הומופוביה, רואים את זה בכתיבה. צריך לתת להורים זמן, זה תהליך", היא מסבירה ומוסיפה: "כילד אתה שואל 'למה אתם לא אוהבים אותי כמו שאני?', אבל זה חלק מתהליך לא פשוט שמלא פחדים וחששות, בעיקר מתוך דאגה לילד".
"אם אדם חי בשקר הוא אומלל"
בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע הוצג גם "את ואני", סרטה הקצר של שירה כהן גוב, בוגרת המסלול לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת אריאל, שמביא את סיפור החיים של אחותה. גם כאן מוצגת התמודדות של אמא עם הנטייה המינית של בתה, וגם כאן, כמו ב"הומולדת", את דמות האם מגלמת דורית לב ארי. "אמא זאת אמא וזה נגע לליבי, יש פה מסע של העמדות פנים, לצד חיפוש עצמי ומסוגלות לעבור שינוי", היא מסבירה מדוע בחרה בשני התפקידים.
העבודה על הסרט אפשרה לכם ללמוד משהו על עצמכם?
ניב: "פיתחתי חמלה כלפי ההורים שלי. הדמות אמנם לא מבוססת על אמא שלי, אבל כשכתבתי את התסריט ובייחוד את הדמות של הסבתא, שמעתי כל מיני סיפורים ומסתבר שאמא שלי כתבה בעבר עבודה גדולה על מערכת היחסים שלה עם סבתא שלי. העבודה הזו הייתה אוצר שנתן לי הרבה תשובות על שאלות שהיו לי".
דורית: "הסרט נתן לי אפשרות לומר דברים שאני מאמינה בהם כאמא, על קבלה של ילד והבנה של התפקיד שלך כהורה. הילד הוא אדם נפרד שלא נמצא כאן כדי להגשים את החלומות שלך. זה מסע שאני עוברת ונתן לי יכולת לבטא את הדבר הזה לכדי חמלה. אני מבינה את האמא הזו, זו מצוקה, היא מנסה למצוא עמדה אמיתית ונכונה אבל מסתבכת ביחסים שלה. בעיניי הסרט נגמר עם ההבנה שהיא צריכה לעשות עבודה".
את הסרט חותם פאנץ' מצחיק עם מסר עמוק. "רציתי להראות שכולם שומרים סוד", אומר הבמאי הצעיר. "אחרי הסוף הזה, מבינים למה סבתא ממורמרת ומתנהגת בצורה מסוימת לבת שלה במשך הרבה מאוד שנים". על כך מוסיפה לב ארי "אם אדם חי בשקר הוא אומלל".
מה תגידו להורים שילדיהם יצאו מהארון ומה תגידו לילדים ונוער שעוברים תהליך שכזה?
ניב: "שחררו, הכל טוב, זאת רק נטייה מינית. אתם יכולים לרצות בשביל הילד שלכם הכל, אז תנו לו להיות עצמו ולהגשים את החלומות שלו. לילד שבארון אני אגיד שאני יודע שזה לא פשוט, אבל טוב שם בחוץ".
דורית: "תהליך וחמלה הן המילים שאני מאמינה בהן, אז בין אם אתה הורה ובין אם אתה הילד וקשה לך וזה לא קל כמו שציפית - בסוף תגיע הבנה. הדברים מורכבים וכשנותנים זמן ויש אהבה הדברים מסתדרים".
הסרט "הומולדת" יוקרן במסגרת מקבץ סרטים קצרים היום (שני 31.10) בשעה 17:00 בסינמטק ת"א. לכרטיסים
לכל סרטי הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה ולהזמנת כרטיסים
ליטן לשינר היא כתבת אתר Seret. לכתבות, ראיונות וסקירות נוספות מהפסטיבל הגאה