"הכי גאים שיש" עשתה לפני קצת יותר מ-20 שנה משהו שאף סדרה אחרת לא העזה לעשות לפניה: היא לא פחדה להיות, ובכן, הכי גאה שיש - קווירית, סקסית ורומנטית, בלי להתנצל בפני הצופה ובלי "לרכך את המכה" לטובת הסטרייט הממוצע. רובן המוחץ של הדמויות היו הומואיות בגלוי, במוצהר, במופגן ובגאווה גדולה. אז, בתחילת שנות ה-2000, זה היה פורץ דרך, אבל היום באמת שלא חסר כאלה, בין השאר בזכות אותה הסדרה שסללה את הדרך. אז האם חידוש של הסדרה האיקונית ההיא יכול בכלל לחדש לנו משהו? התשובה היא לא, אבל המאמץ של "הכי גאים שיש" גרסת 2022 לעשות זאת מונע ממנה להיות מה שהיא באמת: אחלה של סדרה לבינג' קליל.
הריבוט של "הכי גאים שיש" הוא משהו בין דרמה קומית קשוחה לאופרת סבון מושקעת מאוד, על חייהם של קבוצת להט"ב מניו אורלינס שבלואיזיאנה. ברודי (המקבילה של העשור הנוכחי לבריאן קיני מהמקור) הוא בחור צעיר וחתיך מבית טוב, שפרש מלימודי הרפואה וחזר לעיר מולדתו כדי לקבור לכל שאר ההומואיות שחושבות שהן יכולות עליו. בין השאר הוא חזר בשביל נואה, האקס העשיר והמתוק שלו, שבינתיים מצא אהבה בזרועותיו של חברו הטוב ביותר של ברודי.
בנוסף אליהם, לקלחת מצטרף גם מינגוס, נער מתוק שחולם להיות דראג קווין ובינתיים נעזר באמא המתוקה והתומכת-קצת-יותר-מדי שלו. מינגוס הוא התלמיד של רותי אוניל, טרנסית יפהפייה שנמצאת בזוגיות עם שר הא-בינארי.ת, והשתיים מצפות לזוג תאומים ששר עומדת ללדת בכל רגע, מתרומת זרע של ברודי.
נציין שכמעט כולם שוכבים אחד עם השני, ונדמה שהם היו יכולים להמשיך לחיות עם הבלגן המגדרי והרומנטי הזה בשלום, אבל ערב אחד כולם מוצאים את עצמם במועדון הגאה המקומי, אליו נכנס רעול פנים עם נשק אוטומטי ויורה בכולם. מכאן מתחילה הסדרה, וזו אכן נקודת פתיחה יעילה, דרמטית ומסקרנת, אבל ככל שהסדרה התקדמה, התברר לנו שזה היה אירוע מחולל נצלני ואינטנסיבי קצת יותר מדי.
יש לאירוע שכזה המון רלוונטיות לאמריקאי הממוצע, שכן מקרי ירי המוניים למרבה הצער מתרחשים בארה"ב לעיתים תכופות מדי. אחד הקטלניים שבהם היה פיגוע הירי המחריד במועדון הלהט"ב Pulse באורלנדו, שגבה אז את חייהם של 49 קורבנות. למרות זאת, נדמה ש"הכי גאים שיש" החדשה לא מנסה באמת לדבר הזמינות הבלתי נסבלת של נשק בארה"ב, וגם לא מנסה להבין את שורשי ההומופוביה שממנה נובעים המעשים המחרידים האלה. פיגוע הירי ב"הכי גאים שיש" כאן רק כדי להיות אירוע בומבסטי מספיק, וזה קצת לא הוגן מצד הסדרה, שאולי נפתחת עם אזהרת טריגר והתנצלות מראש בפני הצופים וקורבנות מקרי ירי דומים, אבל היא לא באמת אומרת עליהם משהו ששווה לשמוע.
כן, הסדרה נפתחת עם אזהרה טריגר כיאה ליצירות אמריקאיות של השנים האחרונות, מהסוג שמתעקש להיות בצד הנכון והצודק של הפוליטיקלי קורקט. עבור "הכי גאים שיש" 2022 ההתעקשות הזו היא חרב פיפיות. הקאסט מגוון אתנית ומגדרית כיאה לצו השעה, וטוב שכך: לעיתים קרובות, כמו ב"המילטון" וב"ברוקלין תשע תשע", לצורך העניין, ההתעקשות על גיוון ונאורות מביאה להופעות טובות יותר מצד הקאסט, ולדמויות מעניינות יותר.
למעשה, הדמויות הן הצד החזק של הסדרה: רותי (ג'סי ג'יימס קייטל המוצלחת), למשל, היא טרנסית מהסוג שלא רואים מספיק ממנו בטלוויזיה: לא מוגדרת אך ורק על ידי הטרנסיות שלה, לא מתנחמדת ולא עושה הצגות של דיווה. היא פשוט בנאדם. באחד הרגעים המרשימים בסדרה, רותי מוצגת בעירום מלא, בסצנה שלא ממוסגרת כמו ביג דיל בו הצופה הסיס מגלה לראשונה איך נראה גוף כזה; היא שוכבת עם זוגתה, וזה חלק אינטגרלי מהמסע שלה כדמות. זה לא מובן מאליו.
בנוסף אליה, ברודי (דוויין וויי המצוין) הוא אנטי-גיבור סקסי, מעורר הזדהות ומסקרן, גם ובמיוחד ברגע שהוא עושה את הדבר הלא נכון; אהובו לסירוגין, נואה, מהווה בחלקה הראשון של העונה עמוד שדרה מוסרי חיוני לשאר הדמויות, שלא תמיד יודעות מה הן עושות. מינגוס הוא דמות שיושבת בול לצד אליו מ"קרא לי בשמך" וצ'ארלי מ"עוצר נשימה", כדמות הנער הצעיר והמתוק שיודע מי הוא, אבל לא יודע איפה ואיך למצוא את האנשים הנכונים שיקבלו אותו. אימו האוהבת של מינגוס, בגילומה של ג'ולייט לואיס האדירה, היא דמות שלא משתמשים בה מספיק לאורך הסדרה וחבל שכך.
בנוסף לכל אלה, ישנה גם את ברנדה – אמא של ברודי, בגילומה של הגיי-אייקון האחת והיחידה, קים קטרל, בהברקת ליהוק יפהפייה. קטרל, לנצח סמנתה מ"סקס והעיר הגדולה", אף פעם לא נתפסה בעינינו כדמות אימהית במיוחד, ולכן ההתעקשות שלה לחבק את ילדה (בנוסף לנכדיה הביולוגיים) בדרכה הייחודית והקאמפית רק הופכת אותה למשעשעת יותר.
מארג הדמויות הייחודי והאנושי הזה, בנוסף להופעות המצוינות מצד רוב הקאסט, מחזיק כמו שצריך את "הכי גאים שיש" החדש. הבעיה היא לא בהם, אלא בסדרה עצמה, שכל כך מתעקשת לקלוע לכאן ועכשיו, ובכך גורמת לתוצאה להיראות די מתאמצת. זאת הסדרה הכי הומואית של השנה, בזה אין ספק, אבל נראה שהיא מזיעה לא מעט בשביל להרוויח את התואר הזה. עם בדיחות חוקן, פופרס וקוקאין, נירמול עבודת מין ורפרנסים למפיק העל ריאן מרפי, "הכי גאים שיש" מסמנת כל תיבה אפשרית בטופס השיח הקווירי של 2022, והיא עושה את זה בהמון מאמץ. זה לא נראה ומרגיש אורגני או קליל, זה מרגיש כמו אמא שלכם, ששואלת בפעם המי יודע כמה מי זאת עופרה הזאת שאתם מדברים עליה כל הזמן. ואם ננקה את כל הביטויים הקווירים שצצים אחת לשתי דקות בתוכנית, נגלה עוד סיפור על חבורת צעירים פעילים מינית שמסתבכים בחיי האהבה אחד של השני.
בזכות סדרות כמו "הכי גאים שיש" המקורית יש לנו סדרות מופת קוויריות כמו "לוקינג", "וננו", "תקבלו אותי" ו-"החטא" (את האחרונה יצר ראסל טי. דיוויס, שאחראי למקור של "הכי גאים שיש" והיה מעורב גם בהפקה הגרסה החדשה), ועוד סדרות כיפיות שבהן להט"ב עומדים במרכז, בלי שיהיה צורך בחלוציות או פריצת דרך, כמו "עוצר נשימה", "פוזה" ו-"ילדות סכסכניות". זו מחווה נפלאה למקור ויש בסדרה החדשה לא מעט חן וכיף, אבל לא מדובר ביצירה טלוויזיונות שחובה על כל להט"ב לראות. נראה שהמותג "הכי גאים שיש" סיים את דרכו כבר לפני 17 שנה, עם ירידת הגרסה האמריקאית מהאוויר. יש לא מעט סדרות נפלאות שהולכות בדרך שהיא סללה להן, והן שוות צפייה באותה המידה.
החל מ-20.9, במלואה בבינג' ב-yes VOD
והחל מ-23.10, ימי ראשון, 21:45 בערוץ yes TV DRAMA