אני רוצה לספר לכם סוד קטן, שייתכן ומעט מכם כבר יודעים: הקהילה הגאה היא הדוגמן הכי מבוקש בתעשיה הבינלאומית. הסיבה טמונה בכך שכבר לא ניתן להתעלם מהייצוג המגוון והמרהיב שלה וכבר לא ניתן להתעלם מהנוכחות הגדולה שלה. יש הומואים, יש טרנסיות, יש ביסקסואלים, יש לסביות - והרבה מהם ריסקו בשנים האחרונות את הארונות הפרטיים שלהם, והם נחושים מאוד לרסק את הכל, עד אחרון הארונות. הקהילה הגאה היא סמל הליברליות של כל מדינה דמוקרטית באשר היא ובשנה האחרונה יותר ויותר מדינות הבינו את זה. אם מדינה רוצה לזכות בתואר מדינת השנה, קרי, המתקדמת והצבעונית בעולם, היא חייבת לחבוק את הקהילה הגאה שבתוכה. אם היא תתעלם ממנה, המחיר עשוי להיות לא פשוט: בין רגע היא תעמוד בשורה אחת עם מדינות כמו איראן וסוריה שזורקות הומואים מגגות ותולות אותם בכיכרות העיר.
בארצות הברית, חברות כמו דיסני ואפל מטילות חרם על מדינות שמפלות טרנסים וטרנסיות. כשמדינה לא מחבקת את הקהילה שבתוכה, היא גם עלולה להפסיד מזה תיירים, ומה לעשות, תיירים שווים כסף. הטיעון השחוק שרבים החזיקו בו עד כה היה: ״תסתפקו במעט שיש לכם ותגידו תודה שלא תולים אתכם כמו באיראן״. אבל זה כבר שחוק עד דכא ולא עובד, כי התחרות רק הופכת להיות מעניינת יותר משנה לשנה במגרש של המדינות המערביות והמודרניות.
אתם חייבים להבין, התחרות השווה ביותר שקיימת היום בין הדמוקרטיות היא מי מהמדינות הכי גיי פרנדלי שיש. ארצות הברית מתקדמת בקצב מסחרר. בשנה שעברה היא הוכיחה את זה בחוק הנישואים הגאים, באותם ארגונים מסחריים שמאיימים בחרם ובשימת דגש על זכויות שוות לכל. ואיפה ישראל בכל הסיפור? ישראל כבר שנים מתהדרת בנוצות לא לה ומנסה לשחק במגרש של הגדולים, ללא ביטוח וללא כיסוי. באנגלית היא מספרת על כמה יפים בני הקהילה שלה ובעברית היא קוראת להם סוטים. זו טקטיקה שנועדה להסתיר את מה שבאמת קורה פה. את רצח שירה בנקי במצעד הגאווה הירושלמי אף כלי תקשורת לא הצליח להסתיר מעיני העולם, אבל את עשרים הצעות החוק שהוצעו השנה לטובת הקהילה הגאה ונפלו בזו אחר זו כמו במטווח ברווזים מרושע - דווקא כן. העולם לא יודע מה קורה פה בדיוק. העולם מאמין לנתניהו, שמספר לכולם שהקהילה הגאה פורחת ומשגשגת בישראל. המדינה משחקת כבר שנים על הקו הדק שבין מדינה חופשית וליברלית ובין ישראל השמרנית והלא סובלנית. הממשלה שלנו לא מסוגלת להכריע בנושאי הקהילה, והאמת שהיא רק משתמשת בנו ככלי הסברה מתוחכם שנועד להגביר את התמיכה הכלכלית והמדינית של העולם בישראל.
לא טוב פה, ונמאס לנו לשקר בנוגע לזה
הדיסוננס הזה התפוצץ השבוע והשקר נחשף. אתמול הקהילה הגאה צבעה את הרשת בצבעי גאווה עזים יותר מכל פילטר צבעוני שפייסבוק אי פעם הציעה לנו. צמד המילים הכי נפוץ ברחבי הרשת אמש היו "מצעד הגאווה". משעות הבוקר קראו פעילים ופעילות, לצד מנהלי ליינים של מסיבות ובעלי מועדונים בקהילה, קריאות נזעמות בעקבות החלטת הממשלה להזרים תקציבי עתק להסברה צבועה ומזויפת להבאת תיירים. היו שקראו להחרים את המצעד והיו שקראו להפוך אותו להפגנה הולמת עד שיפערו לכולם הפיות.
אחרי שנרצחה שירה בנקי, זכינו לאצבע מאשימה ויריקה בפרצוף מצד חברי כנסת מהליכוד (שטייניץ) והבית היהודי (בנט וסמוטריץ׳), ואף אחד ממקבלי ההחלטות לא זרק לעברנו שקל. שקל שהיינו צריכים כדי לקדם פעילות בשטח, כדי לקיים את ארגוני הקהילה, כדי להשקיע בחינוך ובעבודה סוציאלית. והרי זה פלא - שבוע הגאווה מתקרב ובא ופתאום הממשלה מוצאת לנכון לזרוק את כספה על כנפיים של מטוס צבעוני שיביא לכאן תיירים מכל העולם, שיעשירו את קופת המדינה, ועל הדרך נספר להם כמה טוב ויפה פה לקהילה שלנו.
בצדק זועמת הקהילה. לא טוב פה ואף אחד לא רוצה לקחת חלק במסע השקרים הזה. כי פשוט לא טוב פה. אנשים כבר לא מסתפקים בריקוד מהנה במסיבה חביבה עם כוס וודקה רד בול ביד, ואת הדור שלנו כבר לא מנחמת העובדה שהוא יכול להסתובב יד ביד על שדרות רוטשילד. אנחנו כבר לא מסתפקים בחצי כוס ורוצים למלא אותה עד הסוף. הקהילה שלנו רוצה יותר מזה ובצדק. היא רוצה קודם כל, בראש ובראשונה, שהממשלה תתייחס אליה בכבוד לא רק בשבוע הגאווה, אלא בכל ימות השנה. הקהילה שלנו שבעה מימי זכויות לקהילה בכנסת ישראל, שלאחריהם ח"כ אמיר אוחנה אינו נוכח, והמליאה מפילה בזה אחר זה חוקים לטובתנו. גם כשיש הרבה קצוות מפוצלים ואין רוב מכריע, בסופו של דבר כולנו מחוברים לאותו ראש: ראש חכם, צודק וערכי יותר שרוצה שוויון וכבוד.
השנה האחרונה הייתה שנה קשה מאד עבור הקהילה שלנו. זה התחיל ברצח בירושלים, המשיך בהומופובים גאים שמילאו את מסדרונות הכנסת והביאו יריקה למרכז הפרצוף של הקהילה הגאה, והסתיים בחוקים שנפלו בזה אחר זה כאילו החיים שלנו הם משחק מחשב. מה ציפיתם בדיוק, שנגיד לכם תודה על השנה הזאת? שנרקוד ונפזז במצעד כאילו לא היה אתמול ולא יהיה מחר?
יום העצמאות
אז ממשלה יקרה,
להט"בים הם הרבה יותר מהדימוי השטחי שיושב לך בראש: אנחנו אמיצים ואנחנו עגולים ואנחנו מלאים ואנחנו דורשים כבוד. אנחנו דורשים את מה שמגיע לנו. אנחנו לא רק רוקדים יפה בחוטיני ולא רק יודעים לחייך יפה למצלמות. אנחנו למעשה הרבה יותר מזה. עד היום אנשים הניחו שהומואים ולסביות הם רק פלקטים מיניים שחוגגים בגופים חשופים את מיניותם, עושים פוזות למצלמות ותו לא. תשכחו ממה שחשבתם לעצמכם: אנחנו הרבה יותר מזה. אנחנו גם הורים, ואנחנו גם משפחה, ואנחנו גם פעילים, ואנחנו גם תורמים ומתנדבים, ועושים מילואים, ואנשי חינוך, ואנשי תרבות ואנחנו למעשה בכל מקום וכבר אי אפשר להתעלם מאיתנו, וכן, את כל זה אנחנו עושים על עקבים בגובה 13 ס"מ ומחוכים עוצרי נשימה. נראה אתכם.
ממשלת ישראל היקרה, את יודעת שזה כבר לא עניין של ימין ושמאל. הרי את יודעת שאין כאן ויכוח על דעות ועמדות, אלא ויכוח על עובדות: בשנה האחרונה הפקרת את דמנו, ירקת בפרצופנו ושיקרת לנו. לא הגיע הזמן לכבד את האזרחים שבתוכך? איזו עצמאות אחגוג אם אין לנו עצמאות אמיתית ועל מה אומר תודה בדיוק? על זכויותיי שמגיעות לי מתוקף היותי בן אדם או על מטוס צבעוני שחג בשמי הארץ ומוריד לפה תיירים כאילו היו מן שנחת על בני ישראל במדבר.
שחררי אותנו, ישראל, שחררי אותנו מעבדות לחרות. הגיע הזמן שתכירי בעובדה שאנחנו חלק גדול מאזרחי ישראל, ויש לנו הורים ויש לנו משפחות ויש לנו חברים ויש לנו קולגות ויש לנו חיילים בצבא והגיע הזמן שגם תתחילי לפחד מאיתנו. כי כמו שאנחנו יכולים לצעוד בשמחה, אנחנו יכולים לצעוד פה בזעם, ואולי במקום לשקר לכל התיירים שמגיעים לכאן שישראל היא צבעונית וטובה ללהט״בים, כדאי שתשקיעי בלהפוך את החיים שלנו לטובים יותר.
אחרת, לא תהיה פה גאווה.