"איך 'בחור כמוך' עוד לא מצא זוגיות?", שואלים אותי מסביבי. ואני נוטה לענות "זה עניין של גורל". אבל אם היו מבקשים ממני לענות בכנות, כנראה שהייתי מסביר זאת כך:
כשגרתי בגן יבנה, הסיכוי שלי למצוא זוגיות היה גדול יותר מאשר הסיכוי שלי למצוא זוגיות מהרגע שבו עברתי לתל אביב. גם שם לא היה קל למצוא את האחד, מלא דייטים וחיפושים לתוך הלילה באתרי היכרויות. אבל מה שכן - דייט היה דייט, קובעים מראש, מתארגנים, נוסעים למקום מסוים ומעבירים ערב שלם מתוך רצון אמיתי להכיר את הבנאדם.
ואז עברתי לתל אביב, העיר הגדולה. חשבתי שאחוזי ההצלחה צריכים להיות גבוהים בהרבה. חשבתי שיהיה ניתן למצוא כאן את אהבת חיי בכל מקום. אני זוכר שזה ממש העסיק אותי, התחושה הזו שאוכל לפגוש בו באמצע הרחוב, אולי בחנות או בבית קפה? במכון כושר או במקום העבודה?
המעבר לתל אביב נטע בי התחושה הזו, שוודאי אוכל לטייל ברחובות העיר, לנעוץ מבטים לגברים עוברים ושבים, וכך לפגוש את האחד (כפי שמעולם לא יכולתי לעשות ביישוב בו גדלתי).
אז בחצי השנה הראשונה בעיר היו מלא דייטים מזדמנים. ישיבות על ספסל ברוטשילד באמצע הלילה או בבתי קפה ליד הבית. האפשרויות היו גדולות יותר, אך עם הדייטים הגיעה גם השחיקה. גם כשסוף סוף הגיע בחור עם סיכויי הצלחה גבוהים, משהו לבסוף השתבש או שהוא לא היה מעוניין (בדרך כלל בפתאומיות).
עד אותו רגע בו מתאהבים בחיי הלילה, באווירת המסיבות, בתחושה הזו של להרגיש נחשק וחתיך, ופתאום חיפוש אחר זוגיות זה כבר עניין לא חשוב ושולי. ורווקות זה כבר לא משהו בודד או משעמם.
עוברים להם בן רגע שנתיים-שלוש, והרצון לזוגיות עדיין שם אך במינון פחות. העיר הגדולה "משבשת" את עולם ההיכרויות. יש המון אפשרויות, מתחילים להכיר יותר מדי פרצופים, הדייטים הם כבר לא דייטים, כולם חכמים ומתוחכמים יותר, 'זורמים' וציניים יותר, לא מפחדים לאבד הזדמנויות כי יבואו חדשות. עד שזה כבר לא מרגש יותר, לא סוחף ואפילו סתמי.
ויש את הטוענים בתוקף "כשזה זה, זה זה". כלומר, לא משנה אם תפגוש את אהבת חייך במכולת ביישוב בו גדלת או על ספסל בתל אביב, ברגע שהתחושה היא חזקה והדדית, זה יעבוד. בינתיים עוד לא היה "זה זה".
ויש את החברים שאומרים "אם תפסיק לחפש, זה יבוא לבד". אז זהו, גם כשלא חיפשתי זה עדיין לא בא.
מאז ומתמיד רציתי זוגיות, והרצון לאחרונה גובר - לחזור מהעבודה לאיזה גבר מתוק שיחכה לי (וכדאי שיהיה בשלן). רק שהיום זה בא ממקום בשל ונכון הרבה יותר. פעם האושר שלי היה תלוי במציאת אותה זוגיות, אך כפי שקורה לרבים שמתעסקים בכך - הופכים מתוסכלים ונכנסים לדיכאון.
אז עד שאמצא את האחד, אמשיך להיות מאושר ולהתעסק במה שאני אוהב. ונכון, אני סוג של רווק נצחי, אבל יותר מתמיד אני לא מוכן לאבד את התמימות למרות שאני גר ב"עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות", ומאמין שבסופו של דבר האחד יבוא וימלא לי את החיים בחוויות חדשות, מרגוע ותחושות שלא הכרתי קודם.