אז היי, מה קורה אתכם אנשים יפים? לא שממש מעניין אותי, אבל אמרו לי להיות נחמד (בייחוד אחרי מה שהיה עם הטור הקודם השם יקום דמו) any way, אז אחרי שהורדתי במשקל (ודרך אגב, משהו אומר לי שיהיה חלק שני לטור ההוא כי עליתי על המשקל הבוקר, וממש לא הייתי מרוצה), ואחרי שסבלתי והורדתי שיערות בכל מקום אפשרי בגוף (תראו איך אני משקיע בכם), החלטתי ללכת לשלב הבא של הטיפוח הגברי ולבדוק מה יש לעולם מכוני הכושר להציע לגיי שבי (וחסר לכם שבסוף הטורים הללו אני לא מוצא לי איזה לארד מפוצץ בכסף שייקח אותי בתור בעל).

החלטתי שגם אני רוצה להיות עם קוביות, עם הפסים האלו שיורדים מצדי האגן למקום שכולו טוב ולהתחכך עם anyone who’s anyone של הקהילה, ולכן לקחתי קו 66 ממקום מגוריי לעיר הגדולה והתחלתי לבדוק מה יש לעולם מכוני הכושר להציע לי. להלן רשמיי:

PURE, בן יהודה

הראשון שהלכתי אליו היה מכון פיור. טוב טהור זה לא ממש היה. הגעתי למכון הכושר בבן יהודה, אומנם היה לי מוזר שנכנסים אליו דרך בית קפה אבל אחרי זה הבנתי את הקטע שצריכים לצאת גם דרכו ואז קונים שיקיים וכאלה (אחלה רעיון עסקי). קצת צ'יט צ'אט עם פקידת הקבלה ויאללה יורדים למטה (מה הקטע הזה של להקים מכוני כושר מתחת לאדמה?).

אין תמונה
טהור זה לא. פיור

חייב לומר לכם, לא התלהבתי. אומנם מכון נאה ומרווח לעומת אחרים, אבל המכשירים, אוי המכשירים. הלו! להתעורר שם, אנחנו ב-2014 - תקנו מכשירים חדשים, תתאימו את עצמכם להווה ולגבי המשקולות, תשימו יותר משקלים של 6 עד 10 ק"ג, לא כולם אליעד כהן שמרימים 50 ק"ג לארוחת בוקר.

הסתכלתי ימינה, הסתכלתי שמאלה, ומה אני אומר, לא נפלתי מהחתיכים (בעצם כמעט כן נפלתי, מהבמה שעליה עושים כפיפות בטן, אבל זה קשור בעיקר לחוסר הקואורדינציה שלי), יש שם את החשים את עצמם ואת הלא מודעים לעצמם, אבל אין את האנשים שאתה בוהה בהם ורוצה ללכת איתם אחרי האימון לסאונה במלתחות או  לאימון אירובי נוטף זיעה.

ואז קרה הנורא מכל, משום מה מישהו מהמתאמנים שם הרשה לעצמו ללכת לעמדת הדיג'יי ולהחליף את הסט (שהיה קצת מצ'עמם) למשהו שיותר לטעמו. אז אתה, כן, כן, אתה, שהחלפת לשיר "habibi i love you", תודה אבל לא תודה.

אם כבר שגיא קריב מתאמן אצלכם אז אולי תפרגנו לו באיזה תפקיד מנהל מוזיקלי או משהו.

מחיר: באזור ה-200 שקל (לא משהו שצריכים לקחת משכנתא עבורו).

עומדים בתור למכשיר: תעשו סיבוב ותחזרו.

לארדים: אה, לא משהו שלא ראיתי קודם.

לסיכום: מדד דיק ל"טהור" – 4 ק"ג.

 

גרייט שייפ, אבן גבירול

יום אחרי זה שמתי פעמיי לגרייט שייפ. אתם זוכרים את ההרגשה שהייתה לכם באפטר עופרה בגאווה? את הצפיפות של האנשים, את ההרגשה הזאת שאתה מרגיש כשאתה רוקד במקום ולא זז בגלל שאתה תכל'ס רקדת במקום מרוב צפיפות? אז ככה. רק של מכשירי כושר. מה נסגר? מה זו הצפיפות הזאת? זה נראה שמישהו זרק את ההליכון יחד עם מכשירי הכוח, סגר את האורות, הסתכל ואמר "הו, ככה צריך להיראות מכון כושר". אז זהו, שלא.

צילום מסך מתוך האתר של great shape (צילום: אתר הבית של great shape)
צפוף. גרייט שייפ | צילום: אתר הבית של great shape

 גם פה צריך לרדת במדרגות (מפתיע) והיישר לקבלה שנמצאת בתוך מאורה. לא יודע למה, אבל נת זה העניק לי ווייב של הלאברטוטרי (והמבין יבין). גם איזור המשקולות לא להיט וקטן (אבל עם מבחר רחב יותר של משקולות, היי פיור).

שורה תחתונה, לא התחברתי לשם - צפוף מדי, המלתחות נראות כמו מלתחות בית ספר (לטעמי) בלי מספיק חתיכים שיגרמו לך להגיד "ואללה, פה אני אמצא את הדייט שלי לארוחת ערב בלנדוור שממול.

מחיר: באזור ה-250 שקל לחודש

עומדים בתור למכשיר: לא ממתינים, המכשירים היו די נטושים

לארדים: אה, נקסט.

לסיכום: מדד דיק ל"כושר טוב"  – 5 ק"ג, ולו רק בגלל פקידת המכירות החביבה שנתנה לי הרגשה טובה גם כשאמרתי לה שהחלטתי שלא להמשיך איתם.

 

זאוס, רמת גן

בפעם הבאה שנסעתי לעיר הגדולה, האוטובוס עצר ליד בניין גבוה ומרשים (מממ... ) בצומת הבורסה, ושם התנוסס בגאווה שלט גדול המזמין אותי לזאוס ספורט וספא. אז מסתבר שהגעתי ל-ivy league של מכוני הכושר. טוב נו, מה אפשר לבקש ממכון כושר הממוקם במיקום האסטרטגי ביותר בין כל בנייני המשרדים, רואי החשבון, יועצי השקעות, ברוקרים וכו' - המקום חייב להתאים את עצמו לקהל הלקוחות שלו, וכפי שהבנתם, אני כבר מחפש מישהו שישקיע בי - אז נכנסתי.

אין תמונה
חדיש, אבל המלתחות משותפות. זאוס

המקום גדול, מרווח, עם מכשירים חדשים ותקינים, איזור משקולות משודרג, מוזיקה מגוונת, בריכה חצי אולימפית ואזור שיזוף יפה עם בר במרכזו - ממש הרגשתי עידית לינוביץ'.

אבל אז נכנסתי למלתחות, איפה הגברים העירומים והחתיכים? סליחה גברת, זה המלתחות של הגברים פה! אממ... מסתבר שהמלתחות משותפות. לא המקלחות, תודה לאל, אבל השטח שבו מתארגנים הוא משותף. לא יודע מה אתכם, אבל מאז שאני פגשתי פייס-טו-פייס את, איך אני אגיד את זה בעדינות, איברה המוצנע של גברת בת 70 שהחליטה לסדר את הביקיני שלה!! אני לא אותו דיק (תרתי משמע). ואפרופו מבוגרים, אדון חביב החליט להוציא את השיניים התותבות שלו ולנקות אותם בבריכה בזמן שאני שוחה שם! יש לי מילה אחת לומר לאותו אדום : בעעעעע. אבל היי, יש סיכוי שתתחככו ברוסלנה רודינה או מיכל אמדורסקי לפי ידיעות הרכילות ב-mako, למרות שהמקום האמיתי להתחכך בסלבס הוא "קולנוע פאר" שם (לפי ידיעות היח"צ כמובן, לא שהן בהכרח שם), נמצאות בר רפאלי ורותם סלע.

אחרי האפיזודות הללו החלטתי שאני חייב לתור אחר חתיכים, הומואים, קיצר, אחרי הבעל שלי. שלא תטעו, יש שם חתיכים, מאוד (את אחד אני מכיר מקרוב), ויש בזאוס הומואים, אבל לא יודע, לא אמרתי לעצמי "פה אני רוצה לחיות את חיי". גם המחירים לא אטרקטיביים. אז אני מבין שאתם בליגה משלכם, אבל יוקר המחייה וזה, לפחות מביאים לך מגבות.

מחיר: באיזור ה-350 שקל

עומדים בתור למכשיר: לרוב לא ממתינים, אבל בשעות העומס, תביאו את הלפטופ ותעברו על מיילים.

לארדים: אם אתם בעניין של אנשי עסקים שמתלבשים כמו שיצאו ממגזין אופנה, יש פה סיכוי למצוא משהו

לסיכום: מדד דיק למלך האלים  – 8 ק"ג.

 

ספייס, שינקין

כואב ודאוב אחרי שבוע של אימונים אינטנסיביים, החלטתי לעוף לחלל או בשמו העברי "הספייס" (זו אחת הבדיחות היותר מביכות שרשמתי ), שוב ירדתי למטה (רק מהמדרגות שיש לרדת ולעלות מהמכונים הללו עושים אירובי מעולה). כבר בטלפון אהבתי את הפקידה, חמודה, חייכנית ונעימה. כשהגעתי התברר לי שהכול נכון, היא התחילה לעשות לי סיור והדבר הראשון שהיא הראתה לי היו המלתחות, פתחה לי את הדלת ואמרה לי להסתכל. זו הייתה פתיחה עסקית מעולה כי מה שראו עיניי גרם לדיק שבתוכי להתרומם - פול פרונטל של חתיך מארץ הלירדים. שנייה לפני שפלטתי, אמרתי לעצמי שעדיין לא ראיתי כלום.

אין תמונה
מרווח, נעים והמכשירים חדשים. ספייס

ירדנו עוד קומה לאזור המכשירים שהיה מרווח, נעים, המכשירים חדשים ושלל פנים מוכרות (אני מכיר אותם מאטרף, הם לא ממש מכירים אותי). המכון עצמו לא רחב, אבל הבנתי שמרחיבים אותו אחרי שהבינו שאין ביקוש לספינינג, שזה די מובן כי למה צריכים לרכב שעה שלמה ורק אז להרגיש שתקעו אותך מאחורה אם אפשר ללכת לחתיך שהיה במלתחות למעלה ושהוא יעשה את זה במשך שעה.

המחירים סבירים (באזור ה-200 פלוס, ואפילו הציעו לי מבצע לרגל השנה החדשה). המדריכים  היו חביבים ומקצועיים, והכי חשוב לא מתנשאים. ומצד שני, הם מנסים למכור לי מנוי, אז סביר להניח שכשאני אראה את המנהל המקצועי שוב באומן הוא לא יזהה/ישים עליי. תכל'ס, אהבתי.

מחיר: באזור ה 200 שקל פלוס.

עומדים בתור למכשיר: לא המתנתי ויש מספיק מקום לכולם

לארדים: יש ואין פרווה כזה.

לסיכום: מדד דיק לחלל – 8 ק"ג.

 

הולמס פלייס, דיזנגוף סנטר

לקחתי יום חופש. כמה אפשר להתאמן , לרוץ ולהקשיב לשיחות מכירה. אמרתי בוא לעצמי "נפניק את עצמי בסיבוב שופינג בסנטר". אבל רגע, מה זה? אני שומע קולות מפתים מהקומה התחתונה של הסנטר שקוראים לי להיכנס ל"מקדש".

הללויה. הולמס פלייס (או בשמו השני "הומוס פלייס"), הוא המקום בו הסתירו את כל החתיכים. יאאא, למות. כל אחד יותר חתיך מהשני, מטופח מהשני ולבוש טוב יותר מהשני. אני בטוח שכל אחד שם מתאמן למעשה במקום אחר, ומגיע לשם רק כדי להשוויץ בגוף שלו ובאחוזי השומן שלו (יותר נכון במינוס אחוזי). זה אשכרה נראה כאילו כולם יצאו שם מהקליפים האחרונים של אנדרו כריסטיאן, כולם לבושים במכנסוני "דפוק אותי" קצרצרים, גופייה (אם ניתן לקרוא לשתי רצועות ספגטי שנפגשות באזור הפופיק גופייה), ונעלי ספורט שנראה לי לא ראו מגרש ספורט אחד בחייהם.

אין תמונה
מתלבשים למכון כמו ליציאה. הולמס פלייס

המכון גדול, מרווח, מואר (אולי תלוו קצת מנורות לגרייט שייפ), המדריכים חביבים, הווייב חיובי, ממש "happy happy, joy joy ". ציפור קטנה לחשה לי שכדאי לי לבקר בסאונה כי מתרחשים שם דברים מעניינים מאוד, אז לאט לאט חדרתי לתוך הסאונה ומה אגיד לכם, כנראה הגעתי בשעה הלא נכונה כי לי לא היה כלום, אבל אני מניח שאם הייתי מגיע רבע שעה לפני אז שני החתיכים שבדיוק יצאו משם עם חיוך של חתול שבלע את השמנת כשאני נכנסתי היו מעניקים לי חוויה מרנינה. לצערי, לא התחברתי למקום למרות כל הסופרלטיבים, ולמה? מאיים מדי -  אתה צריך קודם ללכת להתאמן במקום אחר כדי להיות מספיק חתיך וחטוב כדי להתאמן שם.

אין תמונה
מיושן או מקום מפלט? הג'ימי

כמה קומות למעלה סיפרו לי יש עוד חדש כושר, הג'ימי, שגם בו יש "המון הומואים אבל בלי הפוזה", אבל תסלחו לי שאני מעדיף להימנע ממכוני כושר שנראים כאילו נלקחו היישר משנות ה-70 והמוזיקה בהתאם (האם זה המפלט של ההומואים שבורחים מההולמס פלייס?).

מחיר: באזור ה-275 שרל + חודש חינם (מבצע לחגים)

עומדים בתור למכשיר: לא המתנתי, ואפשר להידחף באמצע, (אנשים זורמים)

לארדים: אני אחזור על מה שרשמתי למעלה – הלללללוווווייייההה

לסיכום: מדד דיק – 6 ק"ג

 

ועכשיו קצת ברצינות, אם אני עובר על כל המכונים שביקרתי בהם, המחירים די זהים (ברמה של 200-300 שקל). הדבר החשוב באמת הוא לא המכשירים, אלא להתחמק משעות העומס שהן זהות בכולם: בין-18:00 ל-21:00, הימים שלפני עופרה והגאווה (רוצים מכון ריק? בואו יום אחרי האפטר) ולפני החגים. לכולם יש מוזיקת מועדונים שלפעמים מחרישה אוזניים (לא שמתם לב ש-98 אחוז מהאנשים באים עם אוזניות?), ובעל כנראה לא אמצא בהם. אולי בטור הבא.

>> לכל הטורים של דיק טרייסי