מסיבות גייז הן באמת כיפיות כמו שאנשים חושבים, האמת לא רחוקה מהמציאות, אלא פשוט קצת יותר רחבה ממה שעובר אלינו מהפה לאוזן. כמו שתייה מופרזת, התוצאות שלהן יכולות להיות לעיתים הרסניות. כמו אנשים שיודעים שהם מעדיפים יין אדום על לבן, או ערק על וודקה, כך על כל בליין גאה לדעת מה הם המקומות המועדפים עליו. הכוונה במועדפים היא לאו דווקא איפה הוא יקבל את מירב תשומת הלב, אלא גם באילו מהמקומות הוא יכול להיות שקט ובטוח שיחזור לביתו בשלום ובבטחה.
לא קיים הומו אחד שלא זוכר את הפעם הראשונה בחייו בה כפות רגליו דרכו במרכז הרחבה של אחד ממועדוני הגייז. כולנו התרגשנו לקראת זה, לכולנו הייתה תמונה בראש של איך המקום נראה, מה נלבש, כמה נהנה וכמה אופציות של מספרי טלפון מגברים פוטנציאליים שעומדים בסטנדרט הספציפי שלנו, נקבל עד סוף הערב. אני זוכר את הפעם הראשונה שהאומץ קפץ אל רגליי, ויצאתי לבדוק מה קורה במועדון הקומפורט ברחוב אברבנל בפלורנטין. עמדתי בתור של מה שדמיינתי ככניסה ללונה פארק של חופש, אך התחושה העיקרית שהרגשתי היא שאני ניצב בתוך חלון ברחוב החלומות האדומים באמסטרדם.
חשבתי שאני בא לרקוד, לשתות קצת, לעשות ולקבל עיניים, אך העובדות בשטח היו יותר ממה שיכולתי להכיל. אני זוכר קלסטרופוביה, זיעה בכפות הרגלים ורצון להתקשר לאמא ולהגיד לה לבוא לקחת אותי. ניסיתי להפיק את המיטב מהסיטואציה, עד שהרגשתי שהפיצריה בקצה הרחוב קוראת לי בשמי.
ציפיתי מעצמי לא לחזור על אותה הטעות פעם נוספת, וניחמתי את עצמי שכנראה הדרך שלי לפגוש את גבר חלומותיי, תהייה באמצע הרחוב לאור שמש ולא כשהוא מזיע, בלי חולצה ולא זוכר איך קוראים לאמא שלו. אבל בכל זאת חזרתי. אלא שבכל הפעמים שבאו אחרי אותה פעם, ידעתי בדיוק מול מה אני עומד וידעתי בדיוק למה לצפות, ויחד עם זה, אפפה אותי התחושה הקסומה ההיא שהרגשתי בהגיעי בפעם הראשונה בחיי למקום אחד - מלא בהומואים כמוני - שנתנו לי את ההזדמנות להבין שמי שאני זה בסדר.
חוויתי את חיי הלילה הגאים בצורה המלאה ביותר אותה בחרתי לעצמי. יצאתי כשרציתי לרקוד, השתכרתי כשרציתי להשתכר והעזתי להוריד חולצה כשהיה לי מאוד חם, אבל עשיתי את זה בשביל עצמי מתוך מאה אחוז הנאה. זמן קצר לאחר מכן, במסיבה של הדרעק, פגשתי את מי שהיה בן זוגי בשנתיים וחצי שבאו לאחר מכן. לעולם לא יצאנו ביחד למסיבות. שנים כבר עברו, את הריקודים במסיבות הפרועות של אז החלפתי בפיזוזים קלים בחתונות, ואלכוהול למדתי בעזרת השם לשתות גם על הספה בסלון הבית שלי.
ולפעמים החגיגה נגמרת
גדלתי כילד שנתן מקום גדול לכל חרדה שעלולה לבוא, וברגעים בהם הנחתי את החרדה לרגע בצד, כשהיא הגיעה היא הייתה כואבת יותר. אני זוכר שבשבילי לעזוב את הבית ביום שישי בערב ולצאת לתל אביב, הרגיש כמו חציית יבשות. אני זוכר גם את הערב ההוא, שאחריו הבנתי שזו הייתה טעות לצאת מהבית. באותו הערב עברתי בין שלוש מסיבות בשלושה לוקיישנים שונים. פגשתי עשרות אנשים, עם כולם רקדתי, עם כולם הקפצתי צ'ייסרים, ולפחות עם שניים מהם גם החלפתי נוזלים. קמתי בבוקר בשכונת פלורנטין, בתוך הרכב של חברה טובה שלי, עם כאב ראש נוראי, בגדים ספוגים עשן והבל פה של ערק. את תעודת הזהות שלי איבדתי, גם את כרטיס האשראי וגם את הכפכף השמאלי שלי. לפלאפון שלי לא הייתה סוללה, לא היה לי מושג מה השעה, איך ומתי הגעתי לאן שהגעתי, אבל לפי השקט שהיה בחוץ, ניחשתי שכנראה מוקדם ושכנראה שבת.
"איבדתי את הארנק שלי?", שאלתי את חברתי. "לפחות לא את הכבוד העצמי", היא ענתה. "מה לעזאזל עשיתי? מה לעזאזל קרה? ולמה אני לא זוכר כלום", תהיתי. אני לא יודע אם משהו הגיע בדרך מסתורית כזו או אחרת אל המשקה שלי, או שמישהו דאג לתת לי משהו. אני כן יודע שתודה לאל, אף אחד לא הצליח לנצל אותי, בעיקר בגלל שהייתי מלווה באדם הנכון, שדאגה לתלוש אותי מהרחבה בזמן ולדחוף אותי לתוך הרכב, עם או בלי הכפכף השמאלי.
לקח לי הרבה זמן להתנקות מהחוויה הזו, שאמנם נגמרה בטוב, אך השאירה את תחושת החרדה של "מה היה קורה אם". חודשים לקח לי עד שמצאתי את עצמי חזרה ברחבת ריקודים של איזשהו מועדון, אבל לפחות למדתי שאת המשקה שלי אקנה לעצמי, וגם אם כן וגם אם לא, כנראה שתמיד עדיף שיהיה איתי לפחות אדם אחד שאיתו אני חולק את האחריות המשותפת של לחזור הביתה בשלום ובבטחה.
>> "בזכות ה-PrEP אני מרגיש אחראי על עצמי"
>> "הקונדום נקרע והוא גמר בפנים - ואז זה קרה"
אין שום דבר רע במסיבות גייז; הן חופשיות, הן משוחררות ומשחררות, הן נטולות מעצורים ומחסומים ומאפשרות לך לפעמים לצאת מתוך אזור הנוחות שלך, אך בל נשכח, יש לנו גם קווים אדומים, שאותם אם לא אפשרנו בפה מלא, אף אחד לא רשאי לחצות. אגב, לפני חודשיים הייתי במיקונוס עם כריסטוף בן זוגי, יצאנו בכל לילה למועדוני גייז, רקדנו על השולחנות לשירי אבבא כמו מטורפים, הורדנו חולצות ונהנו מהחופש לאהוב בצורה ליברלית וגלויה באופן שרק מסיבת גייז יכולה לספק.