פגשתי בחורה מוזרה שאמרה לי שהחיים משתנים אחרי שאתה ובן זוגך מתחתנים. ניסיתי להסביר לה שבעיניי אין שום חשיבות לסטטוס, שהחשיבות היא עצם העבודה שאני בוחר לקום בבוקר וללכת לישון עם הריח של האדם אותו אני אוהב. היא הסבירה לי שתחושת הפחד מהנאמנות מתפוגגת ברגע שנכנסים לברית הנישואים, וציינה כמה כיף זה שאפשר לקחת אחד את השני כמובן מאליו. סיננתי מבין שפתי שאומנם לא לפחד מנאמנותו של בן זוגי, או בעיקר של הסביבה, נשמע כמו דבר קסום, אבל הדבר האחרון שהייתי רוצה הוא שהוא או אני ניקח אחד את השני כמובן מאליו. "אני לא צריך סטטוס אקסקלוסיבי מהרבנות כדי להרגיש בטוח בזוגיות שלי, וגם אם הייתי צריך, לא הייתי יכול לקבל".
מפה לשם טסנו כריסטוף ואני לאי היווני מיקונוס, וחזרנו עם הצהרה רשמית שאנחנו מאורסים. אמנם התארסנו כבר לפני כמעט חצי שנה, באמצע הלילה במגרש חניה במרכז בודפשט, כשהמבול שירד סביבנו לא עצר אותי מלכרוע ברך ולבקש את ידו, אבל בכל זאת מצאתי את עצמי מרוגש מהברכות הווירטואליות שהגיעו אלי במהלך סוף השבוע ברשתות החברתיות השונות, בעקבות שינוי הסטטוס שלנו בפייסבוק, וכן, אני מודה, משהו בי נרגע עם המחשבה על כך שכולם יכולים לראות ולהבין - אנחנו תפוסים אחד בשני.
מיקונוס הוא בהחלט האי הכי חופשי והכי גאה מבין איי יוון. הבתים הלבנים עם הדלתות והחלונות הכחולים משרים עליך אווירה של יופי מעולם אחר. שפע האלכוהול, הטברנות והמוסיקה שבוקעת מכל מקום, גורמים לך להרגיש שאתה בעצם חווה מסיבה אחת גדולה לאורך כל שהותך. זו הפעם השנייה שאנחנו פוקדים את מיקונוס יחד, ולמרות הדעה הקדומה שלא כדאי לנסות לשחזר חוויה מוצלחת, בחרנו להתארח באותו המלון, לצאת אל אותם המקומות, לאכול את אותו האוכל וללכת אל אותו חוף ים - חוף גאה נודיסטי, בו כל אחד מוזמן לעשות כל (!) העולה ברוחו, אם מישהו שאל.
סצנת החיים הגאים כל כך דומיננטית באי, שאתה כמעט מרגיש שיוצאי הדופן סביבך הם האנשים הלא משוייכים בנטייתם המינית אל הקהילה הגאה. בניגוד לחיי הלילה של הגייז בארץ, או אפילו כאן במרכז תל אביב שמתחילים ונגמרים בבר אחד או שניים המכנים את עצמם "open mind" ועוד כמה שמתקשטים בסטטוס של "gay friendly", ואולי כמה ליינים של מסיבות שמיועדות בעיקר לרווקים או לצד היותר מתהולל של הקהילה, האי היווני מציע ענף רחב יותר של אפשרויות לקהילה הגאה. וכך בכל מקום גאה, תוכלו למצוא אנשים מכל הסוגים השונים על הסקאלה, מבני נוער ועד לבני שבעים פלוס, מזוגות אקסקלוסיביים ולכאלו שרוקדים ברביעיות צמודות, תיירים ומקומיים.
כשהגענו למיקונוס אחרי טיסת לילה פלוס עצירה באתונה של שעתיים (מה לעשות שככה זול יותר?), הגענו אל פרינסס מיקונוס, מלון שבחר לארח אותנו בפעם השנייה ואף חיכה לנו עם בקבוק שמפנייה ורחת לוקום בחדר. בניסיון לסחוט ולמצות עד תום את ימי השהות שלנו, הבנו שהדבר הנכון הוא לשים על עצמנו תחתוני ספידו קטנים, לקחת כסף, טבק ומקל סלפי (ההמצאה הכי מביכה שהומצאה) ולצאת לחוות את האי. אחרי כמה שעות בשמש הקופחת, מספר לא מבוטל של קוקטיילים ומחסור רב בשעות שינה, מצאנו את עצמנו מסוחררים, עייפים ושיכורים. ואז התחלנו לריב.
הפיתויים כמעט קוראים בשמך
כריסטוף ואני לא רבים. לא על מה לאכול, לא על מי מנקה את הבית ולא על אצל המשפחה של מי נעשה את ערב החג הבא. אנחנו רבים רק כשאנחנו מקנאים זה לזה, וגם אז אנחנו משתדלים להבהיר אחד לשני, שריב כתוצאה של קנאה נועד אך ורק להזכיר לנו כמה שאנחנו אוהבים. וכנראה שאין מקום מתבקש יותר לזוג גייז בזוגיות אקסקלוסיבית לריב בו, מאשר באי החטאים מיקונוס, בו הפיתויים נמצאים מעבר לכל פינה וכמעט קוראים לך בשם שלך. במקרה שלנו, אנחנו לא צריכים ליפול בפיתוי כדי לקנא, מספיק שמישהו מאיתנו קיבל מבט מסוים ממישהו מסוים והגבנו בצורה מסוימת שלא מצאה חן בעיניי השני.
וכך מצאנו את עצמנו, בשלוש לפנות בוקר, עומדים בין קהל ההמון שהגיע לפקוד את מועדון Jackieo שנמצא במרכז הטיילת על חוף הים, מתווכחים, צועקים, בוכים ומאיימים אחד על השני שעוד רגע האחד חוזר למלון, אורז את המזוודה שלו וקונה את כרטיס הטיסה הראשון לארץ. מלכת הדראג המקומית, פריסיליה, שמכירה את את כריסטוף שנים, ניגשה לברך אותנו לשלום. לאחר נשיקה על שני צידי הלחי בדרכה אל המועדון, הסתובבה ואמרה לנו: "כל אחד צריך לריב בלילה הראשון שלו במיקונוס. זה לא אתם, זו הקארמה".
פאק קארמה! יש לנו ארבעה ימים לאהוב אחד את השני, לשתות, לרקוד ולעשות סקס במקומות הכי לא קונבנציונלים. למה אנחנו מבזבזים את הזמן בדרמות קנאה? לא נכנסנו באותו הלילה אל המועדון, אבל עבדנו על עצמנו כל הדרך לחדר, וניסינו ללבן ולהרגיע את המתח. בסופו של אותו לילה כבר הלכנו לישון מחובקים באותה המיטה. אף אחד לא ארז מזוודה, אף אחד לא קנה כרטיס טיסה, ולמען האמת הרגשנו שנינו מעט מטומטמים. "אני רוצה שכולם ידעו שאתה רק שלי", אמר לי כריסטוף באחד הימים שבאו אחרי, ואני הנהנתי בראש בעודי מרגיש דמעה של התרגשות נוזלת, "בוא נשנה את הסטטוס שלנו בפייסבוק, שכולם ידעו שאנחנו מאורסים אנד פאק דיס שיט".
>> יכול להיות שאתם מכורים לסקס ולא ידעתם?
>> אלו האנשים שעשו וביאסו לקהילה הגאה את תשע"ז
>> "ואז הייתי צריך לומר לראשונה שיש לי שני בנים הומואים"
אז כריסטוף ואני מאורסים. האם זה יחסוך לנו סצנות קנאה בעתיד? סביר להניח שלא, אבל אולי קיבלנו שנינו את הליטוף שהיינו צריכים. עכשיו נשאר להתמודד עם שתי השאלות המרגיזות ביותר, אליהן אף אחד לא הכין אותנו: "מי הציע למי?" ו-"אז מתי החתונה?".
>> הטלוויזיה של ישראל עוברת לערוץ 12: כל מה שצריך לדעת לקראת הפיצול של ערוץ 2