חזר למעשיו

זה היה בקיבוץ שנולדתי וגדלתי בו - בגיל 12 עברתי התעללות מינית. רבים ידעו, והסיפור הושתק. המורה הידוע התעלל מינית בעשרות ילדים, שאליהם הגיע באמצעות מניפולציות שגרמו להם, לנו, לפתח בו תלות.

סיפורים של חברים על הנשיקה הראשונה או על איבוד הבתולין מעוררים בי את הזיכרונות האפלים ממנו. בביתו, כשילדיו ישנים. בבריכת הקיבוץ, כשהשומר בשער כלל לא שואל את עצמו לפשר בילוים הלילי של ילדים צעירים עם בחור שגילו פי שלושה משלהם. בחדרים של צעירים מהקיבוץ, שאף פעם לא שאלתי את עצמי איך יש לו מפתחות אליהם.

כשבגרתי ופוצצתי את הסיפור, יחד עם נוספים שעברו חוויות דומות עם אותו תוקף, הגשתי עדות במשטרה וחשתי שמוצה איתו הדין. נכתב בעיתונים שזה אחד התיקים הכבדים ביותר של עבריינות מין מאז קום המדינה. נגזרו עליו 15 שנה.

עליי נגזרו חלומות בלהות, זיכרונות מבחילים ומטענים נפשיים קשים מנשוא. מי שלא עבר התעללות מינית לא מכיר את התחושה שהשליטה שלך בחייך ובזהותך נגזלת ממך. זו אימה. זה לא מסתיים כשכולאים את התוקף. זה ליווה אותי עוד שנים אחר כך. מגוון טיפולים עזרו לי לשקם את נפשי, וכיום אני מסוגל להציף את הסיפורים ולהתמודד איתם.

כשאני עובר בנסיעה ליד כלא שטה שבו הוא כלוא, אני מביט ותוהה מה עלה בגורלו. יש לי שביב זיכרון על שמועה שהתפשטה בקיבוץ שהוא מנחה ערבי שירה בציבור ליתר האסירים. מעבר לזה, ידוע שבבתי הכלא הוא נמצא במקום הנמוך ביותר בהיררכיה. המחשבות האלה יכולות להיתפש כמזיקות או כשוליות, אבל איני יכול שלא להעלות אותן במוחי.

בדבר אחד אני בטוח – בעוד שנים ספורות הוא ישתחרר מהכלא. האם עבר תהליך שיקום במהלך שהותו שם? סביר להניח שלא, כי פחות משליש מעברייני המין עוברים. אין כל מניעה, כנראה, שיחזור על מעשיו.

המשטרה, בית המשפט, שירות בתי הסוהר, הכנסת – כל אלה מפקירים את ביטחוני, ואת ביטחוננו בכלל. ישי שליסל, הדוקר במצעד בגאווה בירושלים, הוא רק דוגמה אחת לכך.

אני רוצה שזכותי לחיות תובטח בחוק. אני רוצה שאף אחד ואף אחת מהאנשים החיים פה לא יעברו את מה שעברתי. אני רוצה שהצירוף המצמרר הזה "חזר למעשיו" יימחה מעל פני האדמה ולהרגיש שאני יכול לתת אמון במוסדות המדינה.